יד אליעזר חלק ב סא

אבל זו לא שמעתי כ"א כיוצא בה שיש הרבה נשים שאין מרגישות הרגשה אחרת כ"א הרגשה זו אבל ודאי יש ג"כ הרבה דמרגישות הרגשות אחרות שבגופה כו' וכן הש"ס יתפרש כן דהק' אי דארגשה בהרגשה שאין לתלות במ"ר והיינו בהרגשה שנזדעזעו אברים ודעת המקשה הי' שאין לחלות הרגשה זאת במ"ר ותי' לו התרצן דלעולם דהרגישה בהרגשה הזאת ואפי"ה יש לתלות במ"ר דאף לפעמים באים בהרגשה הזאת עכ"ד מהרשש"ך וכ' עליו דלא ידענא מאי קא' דמ"מ קשי' מאי מקשה אי דלא ארגשה עומדת אמאי טמאה כו' דאמאי לא יהא טמאה דאע"ג דלא הי' לה הרגשה אחרת שבגופה כ"א זאת שזב ממנה דבר לח אס"ד דזה הרגשה מקרי אמאי תהי' טהורה גם התרצן למה צ"ל לעולם דארגשה ולדעתו ר"ל הרגשה אחרת שבגופה זולת הך הרגש שזב ממנה דבר לח ולמה לא השיב לי' כפשטי' דהכא הא ארגשה במה שזב ממנה דבר לח א"ו דזה לא מקרי הרגשה אלא שאפשר לומר דש"ה כיון שבא עם מ"ר דתלי' הרגשת זיבת דבר לח במ"ר ולא בד"נ ומש"ה לא מקרי הרגשה אבל בעלמא י"ל דזו נמי מקרי הרגשה במה שמרגשת בעצמה זיבת דבר לח בגופה וכ' אך לפמ"ש זה ליתא דאס"ד דהרגשת זיבה מקרי הרגשה לא הוי תלי' הרגשה במידי אחרינא דסוף סוף הרגישה בפ"א הדם עם מ"ר וכה"ג מקרי הרגשה כיון דהכל בפ"א א"ו דהרגשת זיבת דבר לח לא מקרי כו' עכ"ד ועי' בבינת אדם כלל קי"ג סי' ז' מ"ש ש הס"ט והביא ד' הרמב"ם רפ"ט מהל' א"ב הנ"ל וד' הרמב"ן בהל' נדה וד' הרשב"א בתה"א והקצר כו' וכ' דמכולם נלמד דא"צ שתדע שנפתח המקור אלא שתרגיש איזה הרגשה שיהי' שהרי אין אחר מהם שיכתוב פתיחת המקור והביא עוד ד' הרמב"ם שם פ"ה כו' וד' הנו"ב והאריך וסיים יצא לנו שהכל נקרא הרגש בין זיבת דבר לח בין הרגשת הגוף דהתורה הקפידה רק שתרגיש אבל אין נפ"מ במה הי' הרגשה ולפ"ז הנשים שרגילין שיוצא מהם הליחה לבינה מדינא צריכין לבדוק תמיד כשמרגישים ואם לא בדקה טמאה וכ' אמנם לפמ"ש כו' דלעולם תלי' במצוי וא"כ בין וסת לוסת וכ"ש בימי עיבור והנקה כיון דאז פתיחת המקור לא שכיח וזיבת הליחה מצוי אצלה בדיעבד אם לא בדקה טהורה אם לא הרגישה רק זיבת דבר לח וגם אפשר לדון כיון דאם תצטרך בדיקה בכל פעם הוא טורח גדול שמצוי אצלה מאד וכמעט שצריכה אז שתהי' עיני' בין שיני' תמיד הוי כדיעבד אך תוכל לשאת מוך באותו מקום כו' דמ"ש אם יש מכה שמוציא דם אדום או ליחה לבינה דהא דם לבן ג"כ מהמקור אם לא שמרגשת הרגשה אחרת אבל הרגשה שזב ממנה נ' דלא הוי הרגשה כיון שמצוי תמיד עכ"ד ועי' בצ"צ שם סי' צ"ז מ"ש ע"ד הש"י והס"ט הנ"ל והאריך הרבה בזה וסיים בסי' צ"ח וסי' צ"ט דזיבת דבר לח לא נקרא הרגשה ועי"ש עוד בב"מ בצלעות הבית מ"ש ע"ד הרמב"ם והש"י הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"נ דמתחלה הביא ראי' מנדה ט"ז א' ברואה דם מחמת מכה כו' דמיירי בשהרגישה זיבת ד"נ ובפתיחת המקור ואם לא הי' לה מכה הי' טמאה מה"ת דהוי הרגשה ואח"כ דחה זה ועוד הביא ראי' מד' התה"ד והמחבר דהרגשה היא פתיחת המקור כו' ואח"כ דחה זה ואח"כ כ' דחקירה זו תליא בפלוגתת התוס' והרשב"א נדה ס"ו א' ונאמנת אשה לומר מכה כו' דהרשב"א ס"ל דהרגשה היא פתהמ"ק כו' והתוס' ס"ל דהרגשת זיבת ד"נ הוי הרגשה כו' וגם הביא ראי' מד' הר"ן ר"פ הרואה כתם דס"ל דהרגשה היא זיבת ד"נ כו' והאריך הרבה בזה ועי"ש עוד בב"מ ובשיבת ציון סי' ל"ו ל"ז מ"ש והאריכו בזה וכעת ראיתי בחתם סופר חיו"ד סי' קמ"ה שהביא ד' הש"י הנ"ל המהרשש"ך הנ"ל וכ' ע"ד המהרשש"ך דהם תמוהים דאיך אמר אי דלא ארגשה עומדת אמאי טמאה אמאי לא תהי' טמאה נהי דלא הרגישה הרגשה גמורה מ"ח זיבת דבר לח מיהא ארגשה עכ"ד והיינו כמו שהשיג הס"ט הנ"ל ע"ד המהרשש"ך ולא ראה החתם סופר ד' הס"ט שכבר הקדימו בזה והביא החתם סופר ראי' מהא דאמרי' בריש נדה ישינה נמי אגב צערה מתערה משמע דכל הרגשה היא מחמת צער ולא זיבת דבר לח בעלמא דפשוט דאי זיבת דבר לח לא מתערה וכ' דכן משמע נמי מד' התוס' נדה ד"ה והא שמבואר שפתיחת פי המקור הוא ההרגשה או צער כעין עקיצת מ"ר או כה"ג ולא זיבת דבר לח והביא ד' הנו"ב הנ"ל וכ' עליו דלא שת לבו לסתור ראי' א' מאלו הנאמרים לעיל ועל ראי' הנו"ב הנ"ל כ' דדבריו תמוהים אדרבה דוק מיני' לאידך גיסא הא ממעטי' נמי בבשרה ולא בשפופרת והיינו אם תכנוס השפופרת לפי המקור ותקבל הדם דאלו לא הכניסה אלא לביה"ח א"כ כבר היא טמאה משעה שיצא הדם חוץ לפי המקור אלא ע"כ אתא למעוטי בבשרה של עצמה ר"ל שיעבור הדם בפי מקורה ולא שיהי' שם שפופרת לקבלו וא"כ הרי מבואר דהך בשר היינו פתיחת פי המקור ושם צריכה שתרגיש ומ"ש מדרשא בפנים כבחוץ הוא מבואר בנדה מ"א ב' דהיינו מקום שהשמש דש והיינו פתיחת המקור למעי' בלשון הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב הל' ד' ובפי' המשנה כ"ו עכ"ד ועי"ש עוד בסי' קס"ז ובסי' קע"א מ"ש להשיג ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' באמרי בינה ח"א בתשובות שבסוף הס' סי' ו' מ"ש להשיג ע"ד החתם סופר וכ' דד' הנו"ב נכונים והביא ד' המ"ב סי' מ"ט כו' דמוכח כהנו"ב והאריך בזה ועי' בתשובות ציוני ח"ב סי' מ"ו מה שהשיג ע"ד החתם סופר והאריך בזה וכ' דלא סמכתי מעודי להקל במרגשת זיבת דבר לח כו' יעוש"ה ועי' בעצ"ל מ"ש בזה עוד כ' החו"ד ודע שבשעת תשמיש אין שום אפשרות להבחין בין הרגשת שמש להרגשת דם ולזה אפי' אם אמרה לו בש"ת מרגשת אני א"ל לפרוש ממנה באבר מת דכל אשה מרגשת בש"ת והביא ראי' לזה משבועות י"ח דאמרי' כניסה תנינא כו' ולפ"ד מיושב קושי' הישוי"ע משבועות שם יעוש"ה ועי' בצ"צ שם סי' צ"ח שהשיג עליו במ"ש דאין שום אפשרות דזה נגד תלמוד מפורש במקומו נ"ז ב' ת"ש נמצא על שלו כו' ה"ד אי דארגישה כו' אלא לאו כו' לא לעולם כו' הרי דאפשר להרגיש וכמו בשעת בדיקת העד כו' וראייתו משבועות י"ח הרי ר"ח פי' דנטמאתי היינו שהרגישה וכן פי' האחרונים הס"ט דמ"ש נמצא לבתר הכי משמע היינו שלא הרגישה וכן הפלתי פי' כן לפ"ד הרמב"ם והוא לא הביא דבריהם וכותב היפך ד' הראשונים והאחרונים ונגד פשטא דגמ' הנ"ל כו' ענ"ד ועי' בנודע בשערים ח"ב חיו"ד סי' י"ג שהשיג נמי ע"ד החו"ד וכ' דכפי ה"נ מסוגיא דשבועות י"ח דודאי יכולה להרגיש בש"ת בין הרגשת דם להרגשת תשמיש כו' והאריך בזה ועי' בשמלה לעיל סי' קפ"ה ס"ק ו' שהשיג נמי ע"ד החו"ד וכ' עליו דמצד הסברא נ' דודאי אסור לו לגמור ביאתו או לפרוש באבר חי והראי' שהביא משבועות יש לדחות די"ל דגם כשאמרה לו מרגשת אני לא שייך לשון נמצא והביא ד' הפלתי סי' קפ"ג מ"ש ליישב קושי' התוס' כו' וגם מיושב קושי' הריטב"א והאריך בזה והביא ד' האמרי אש סי' ס"ב שהשיג ג"כ על החו"ד מטעם אחר יעוש"ה ועי' בפרמ"נ שם חקירה ד' אות י' שהביא ד' החו"ד הנ"ל והביא ד' הח"צ סי' מ"ו שכ' להיפך דעכצ"ל דהך מתני' דשבועות דא"ל נטמאתי הכונה הוא משהרגישה בש"ת שפירסה נדה ממקור דמי' שהרי השמש עדיין בפנים וא"כ הדבר ברור שאינו רואה בעיני' שום דבר גם לא ממשמשת בידה אלא שמרגשת בעצמה שפרסה נדה ודחה בזה ד' המנח"י סי' קפ"ז והביא השבו"י ח"ב סי' שכ' ג"כ כהחו"ד דב"ת א"א להרגיש כלל וכ' דלדבריהם צ"ל בפי' דמתני' דא"ל נטמאתי היינו שקנחה א"ע מבחוץ בעוד השמש בפנים ומצאה הדם ונצטמדו ד' המנח"י וכ' אמנם כבר הוכחנו דע"כ איירי מתני' בדארגשה וזול"ז ליכא חיוב קרבן וצ"ל קושי' החו"ד משבועות והביא