יד אליעזר חלק ב ס

אלא שאינה אם זה מהמקור או מהעלי' וכן ראיתי בצ"צ שם סי' צ"ז שכ"כ על החו"ד ועל גוף ד' הנו"ב כ' דראיתו מבבשרה אינו ראי' כלל דמה שהחליט דבבשרה היינו רק מהשינים ולחוץ שם לבד נקרא בבשרה אינו מוכרח כלל דמדוע נאמר כן הלא פי' בבשרה בתוך בשרה אע"פ שלא יצא עדיין לחוץ א"כ מהשינים ולחוץ נקרא תוך בשרה א"כ גם למעלה ממנו קרא בשר וזכר לדבר שהאשה נקראת בשר ע"ש בשר מבשרי וגם מ"ש אשר בשר חמורים בשרם ביחזקאל כ"ג מוכח בנדה מ"ה א' דקאי על הרחם והחדר של המצרים שהוא כבשר חמורים שאע"פ שהאשה מתעברת רק בת י"ב שנה ויום א' הם מתעברים בני ו' וז' שנים להיות בית ערותם בשר חמורים והעובר הוא תוך החדר ממש שהוא האם הוא המקור א"כ מוכח דהחדר עצמו נקרא בשרה והא דאינו מטמא עד מבין השינים ולחוץ היינו דכתיב דם יהי' זובה בבשרה שיזוב קצת בתוך בשרה ממקום למקום והם קבלו שכל שעדיין הוא תוך השינים אין זה נקרא זיבה כי עדיין הכל סמוך ממש למקור עד שזב מבין השינים ולחוץ שהרי הזב ובע"ק אינן מטמאין עד שינא טומאתן לחוץ ובנדה ילפי' דמטמאה בפנים ג"כ אבל היינו שיהי' זב קצת לכן כל שלא יצא לחוץ לבין השינים אין זה נקרא זוב בבשרה אבל לעולם גם בין השינים והרחם הכל נקרא בשרה וז"ש יהי' זובה בבשרה פי' שיזוב מהרחם עד מחוץ לבין השינים וזה נקרא שזוב בבשרה ממקום למקום וכיון שכן אינו מוכרח להוכיח דהרגשת ביה"ח נקרא בבשרה מאחר דהכל נקרא בשרה א"כ י"ל הרגשת הגוף בעי' כמו בבע"ק אע"ג דאינו מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ עכ"ז ההרגשה שצריך הוא הרגשת כל גופו עכ"ד ומ"ש החו"ד ליישב קושי' הנו"ב דשם איירי לטהרות דלא בעי' הרגשה לענין טומאת ערב כו' כבר הרגיש בזה הנו"ב עצמו שם וכ' דא"כ מאי מקשה מהאי יין דעד שהניח תחת הכר כו' דלמא שם איירי לטהרות כו' ובזה נתבטלו ד' החו"ד שכ' דלהכי פריך מהני מתני' דתני סתם טמאה דקאי על האשה ומשמע דטמאה ככל טומאת נדה כו' דאין זה חי' לקושי' הנו"ב מהך מתני' דעד דהתם תנן עד שהניחו כו' ונמצא עליו דם אם עגול טהור ואם משוך טמא כו' וא"כ שפיר י"ל דלא קאי על האשה רק על הדם שאם משוך טמא הדם והרי שם מ"א ב' דתניא בברייתא ודם היוצא משם טמא ור"ש מטהר אוקימנא בש"ס שם דפליגי במק"מ טמא וכ"כ אוקימנא שם ס"ו א' פלוגתא דרשב"ג ורבותיו וכ"כ י"ל בהך מתני' דעד ושפיר ד' הנו"ב הנ"ל וכן בפרמ"נ שם בחקירה ה' אות א' שהשיג כן ע"ד החו"ד וגם תמה על מ"ש החו"ד הנ"ל דבאמת י"ל דהך מתני' דדם הנמצא בפרוזדור איירי בדארגשה וע"כ תנן שחזקתו מהמקור כו' למה זה השמיט מה דתנן שם ספי' טמא כו'. וזהו כל עיקר ראי' הנו"ב מלשון זה דאי איירי בדארגשה אין כאן ס' כלל אלא ודאי מהמקור וכ' אמנם מ"ש הנ"ב שם להוכיח דלא בעי שתרגיש בעת שיוצא מהמקור וגם אם מרגשת שזב בביה"ח חשיב הרגשה כו' דהא דבעי הרגשה יליף מקרא דבבשרה ומקרא זה ילפי' דמטמאה בפנים כבחוץ א"כ האי בשרה ע"כ ר"ל ביה"ח ולא נזכר בקרא רק הרגשת בשר זה והוא שתרגיש בביה"ח שכבר זב לח שם בזה צדקו ד' החו"ד דאם לא הרגישה בעת שיצאו הדם ממקורה לביה"ח והיתה טהורה אז מה"ת א"כ אפי' אח"כ הרגישה שדבר לח זב בפרוזדור מאין התחיל הטומאה בפרוזדור כיון שעד עתה היתה טהורה אולם עיקר הרגשה היא בעת יציאת הדם ממקור לפרוזדור וזהו שאחר הכתוב דם יהי' זובה בבשרה שתרגיש בבשרה היינו בעת שהדם זב ממקור לבשרה תרגיש אז וכן הוא מבואר בסי' קפ"ג דבעי' שתרגיש ביציאתו וכ"ה לשון הרמב"ם רפ"ט וכ"ה מבואר בשאר פוס' כו' וכ"ז ברור אין בו ס' רק עיקר מה שנסתפקו האחרונים הוא במהות הרגשה מה היא דצריכה להרגיש בעת יציאת ממקור אם ההרגשה אז היא פתיחת פי המקור או בזיבת דבר לח אבל בזה כ"ע מודו דזמן הרגשה היא בעת יציאת הדם מהמקור עכ"ד. ועי' בבגדי כהונה חיו"ד סי' ה' מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע סי' קפ"ג ס"ק ב' שכ' מתחלה להביא ראי' מהא דדם הנמצא בפרוזדור כו' דדי בהרגשת דבר לח שזב בבשרה ואח"כ דתה דהא דבעי' הרגשה היינו לטמא את האשה טומאת ז' ולאסור אותה לבעלה כל ז' עד שתטהר אבל לענין טומאת ערב כו' לא בעי' הרגשה דדם המקור מטמא אף בלא הרגשה עכ"ד ובאמת כבר דחה תי' זה הנו"ב הנ"ל דא"כ מאי מקשה מהאי מתני' דעד שהניחו תחת הכר כו' דלמא גם שם איירי לטהרות כו' ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש במתני' משל משלו חכמים באשה כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בפרמ"נ שהביא ד' הס"ט לקמן ס"ק צ"ג שהק' נמי מהך מתני' דעד כו' דלמא מיירי התם לטהרות דוקא כו' וכ' הוא ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב שכ' ע"ד הנו"ב הנ"ל דצ"ע דידוע בחוש שאין הרגשת זיבת דבר לח בפנים במקום שהשמש דש כו' והאריך בזה וכ' דהרי סרו קושי' המחבר וממילא אין ראי' לדבריו שיש בפנים הרגשת זיבת דבר לח ואם מרגשת אשה זיבת הוא בעת היציאה לאייר כנ"ל ובעוד הי' תוך הפרוזדור לא הרגישה לחלוחית ומעשים בכל יום בנשים שמרגישות פתאום זיבת דבר לח מלמטה ובחלוקה יש כתמים קטנים עכ"ד. אך החו"ד כ' להביא ראי' אשי דבר לח זב ממקורה הוי הרגשה מטומאת מעל"ע דריש נדה דאמרי' התם הטעם דאימר כותלי ביהר"ח העמידוהו ואי ס"ד דלא הוי הרגשה רק במרגשת שנפתח מקורה א"כ קשה מכאן לשמואל ממ"נ אי במרגשת שנפתח מקורה עכשיו האיך שייך לומר שדם זה יוצא מאתמול הא עכשיו שנפתח מקורה ואי בלא הרגישה טהורה לגמרי א"ו דהרגשת דבר לח זב ג"כ מקרי הרגשה וי"ל דמיירי שמרגשת עכשיו שדבר לח זב ממנה וא"ש דטמאה מעל"ע דאפשר שאתמול הי' ג"כ זב רק שהיתה סבורה הרגשת מ"ר הוא אבל באם לא הרגישה זיבת הדבר לח רק למטה בפרוזדור ויודעת בבירור דלא הרגישה בשעת זיבתו מהמקור נ' דטהורה וכ' ליישב בזה קושי' התוס' בר"פ הרואה כתם כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ שם אות ג' שהשיג עליו והאריך הרבה בזה ובחקירה ד' אות ח' שם מה שתמה ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' במקמ"ח ובצ"צ סי' צ"ח מה שהשיגו על החו"ד כהפרמ"נ ועוד השיג הצ"צ עליו והאריך בזה יעוש"ה ועי' בס"ט ס"ק א' שהביא ד' הפ"י חיו"ד סי' א' שכ' נ' פשוט שאין הכונה שמרגשת שיצא ממנה דם אלא בעי' שתרגיש שיצא ממקורה וה"ה לשאר מקרים שבגופה כגון שהרגיש גופה ונזדעזע וכן מוכח מהרמב"ם פ"ה מהל' א"ב הל' י"ז כו' דה"ה לשאר מקרים שבגופה הוי הרגשה כו' וכדפירש"י בפ"ק אשה מרגשת כשנעקר דם מהמקור כו' וכ"כ מהרי"ו בתשובה סי' כ"ה כ"ו והביא ד' השב יעקב סי' ל"ט שהוכיח דע"כ מה שהרגישה שזב ממנה לא מקרי הרגשה כיון שלא הרגישה שיצא מהמקור דאס"ד דהרגשת זיבה מקרי הרגשה כו' א"כ בסוגיא דר"פ הרואה דפריך מהאשה שהי' עושה צרכי' כו' ה"ד אי דארגשה יושבת אמאי טהורה כו' לעולם דארגשה כו' ואי ס"ד דהרגשת זיבת דבר לח מקרי הרגשה מאי קא' אי דארגשה הא ע"כ ארגשה שזב ממנה דהא המ"ר זבין ממנה דהא מיירי התם דנמצא דם תוך הספל דקודם דתמו מיא יצא הדם וא"כ כיון דהדם יצא תוך המ"ר ע"כ הרגישה שזב ממנה דבר לח וכ"ש שאין להבין מאי דקא' אי דלא ארגשה איך שייך לומר דלא ארושה אע"כ צ"ל דהרגשה שנפתח מקורה הוא דבר בפ"ע וכ' ולא ידעתי מה שהשיב ע"ז מהרשש"ך בתשובתו שכ' אלו אמר הגאון שאין לנשים שום הרגשה בעולם עד צאת הדם מגופה כ"א זאת שזב ממנה דבר לח הי' ודאי מקום לתמהתו