יד אליעזר חלק ב סב

דכבר הק' התו"ח שם כן ותי' דגם ע"ז יקשה והא נמצא קתני דכיון הרגישה הרי הו"ל ידיעה מקודם ועפ"ז תי' קושי' התוס' שם ד"ה והא כו' והביא שכ"כ הפלתי סי' קפ"ד והס"ט סי' זה בשאלת הכניס אך הס"ט הק' דא"כ היכי מוקמי בר"פ הרואה דמתני' איירי בדארגשה והא נמצא קתני כו' ונדחק ליישב ב' הסוגיות הנ"ל שלא יסתרו זל"ז כו' וע"כ הכריח מפאת קושי' לפרש מ"ש בש"ם דנדה לעולם בדארגשה דאין הכונה שהיא הרגישה באיזה הרגשה דבאמת לא הרגישה כלל רק דאנן אמרי' דודאי הרגישה וטעתה בהרגשת שמש וכ' שהוא דוחק וע"כ צ"ל דמתני' איירי בהרגשה וזול"ז ליכא חיוב קרבן כלל כו' וכ' ליישב ב' הסוגיות דשבועות ונדה שלא יסתרו זל"ז והאריך הרבה בזה יעוש"ה. עוד כ' החו"ד דאם מצאה דם בקינוח ליכא למימר הרגשת עד ואין בו רק טומאת כחם כדמוכח מהא דאח"ז שטמאין מס' ואף דהאשה ודאי ראתה והוא משום דלא ארגשה אף שקינחה עצמה אלמא דבקינוח ל"ל הרגשת עד הוא עכ"ד ועי' בפרמ"נ שם אות ח' ט' מה שהשיג עליו ומ"ש ליישב קושי' מהא דאח"ז דטמאין מס' והאריך בזה והנה בתשובות מהר"ם לובלין סי' ב' הביא ד' השל"ה השואל שנסתפק אי נימא דהא דמה"ת אינה מטמא עד שתרגיש הוא גזיה"כ ואפי ידעי' בבירור שיצא הדם ממנה טהורה היא מה"ת דבעי' שתרגיש בבשרה אי נימא דהיכא דידעי' בבירור שיצא הדם ממנה טמאה מה"ת אפי' לא הרגישה והא דילפי' מבשרה עד שתרגיש בבשרה היינו כ"ז שאינה מרגשת לא ידעי' בבירור שיצא הדם ממנה והקילה התורה בס' שלא לטמא עד שידעי' בבירור שיצא הדם ממנה וכ' נפ"מ כו'. וכ' להוכיח מר"פ הרואה כתם נ"ז ב' כו' ת"ש האשה שעושה צרכי' כו' דקת' הגמ' לעולם דארגשה ואימא הרגשת מ"ר כו' דבהרגשה דוקא תלי וכל היכי דלא הרגישה אע"ג דברור הוא דמינה היא טהורה מה"ת והביא נמי ראי' מד' הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב כו' ומד' הגהמ"י פ"ד מא"ב כו' זהו תשובת מהר"ם לובלין שהשיב לו והוכיח כן והאריך בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"נ שם בחקירה שהביא נמי ד' הרמב"ם והביא גם ד' הרמב"ן בהל' נדה פ"ד שכ' וז"ל אין האשה מתטמאה מה"ת עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה ומד"ס שכל המוצאה כתם כו' אע"פ שלא הרגישה ה"ז טמאה כו' עכ"ל מבורר בהדיא דבעי' שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה הא לא הרגישה ה"ה טהורה מה"ת אפי' ידוע בודאי שהדם יצא מגופה והביא ד' חידושי הרמב"ן נדה ב' שכ' וז"ל דהא כתמים דרבנן הם ואפי' בידוע שמגופה חזאי דבר תורה טהורה ואינן מביאין לא לידי זיבה ולא לידי נדה כדאיתא לקמן בפ' הרואה עכ"ל. וכונתו להך מימרא דשמואל הנ"ל הנה מבואר להדיא דאפי' בידוע דמגופה חזאי עכ"ז טהורה מה"ת כיון דלא ארגשה והביא דגם הרשב"א בתוה"א שער הכתמים כ' ממש כלשון הרמב"ן וכ' דכן מבואר רמי בדבריו במשה"ב קע"ח א' כו' וגם הביא ד' הרא"ה בס' החינוך מצוה ר"ז דמבואר כן וגם הביא ד' חידושי הר"ן ר"פ הרואה כו' דמבואר כן וגם הביא ד' הכל בו דין פ"ה דמבואר כן כו' וכ' וכ"כ מבוררים ד' הטוש"ע שכ' לעיל סי' קפ"ג אשה שיצא דם ממקורה ה"ה טמאה והוא שתרגיש ביציאתו כו' מבואר דאפי' ודאי יצא ממקורה אינה טמאה מה"ת עד שתרגיש ובסי' זה כ' דבר תורה אין האשה מטמאה כו' עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כתם ואסורה לבעלה אפי' לא הרגישה כו' מבואר שכל עיקר גזירת כתמים הוא שגזרו לאסור אפי' שלא הרגישה וזהו כמ"ש התוס' נ"ט א' ד"ה הודה וכן מבואר בה"ה פ"ט דרואה בלי הרגשה טהורה מה"ת כו' וכ"נ דעת הש"ך סי' קפ"ג ס"ק ב' כו' וכ' דכל המעי' יראה אשר כמעט כולם כאחד הסכימו לזה דאפי' ודאי יצא מגופה טהורה מה"ח אם לא הרגישה ואח"כ הביא ד' מהר"ם לובלין והביא ד' הס"ט ס"ק צ"ג שדחה ראיתו כו' והוא השיג עליו והאריך הרבה בזה ומסיק לבסוף דהדבר ברור דהך מימרא דשמואל הלכתא היא דמה"ת בעי הרגשה דוקא ואם לא הרגישה אפי' ודאי יצא מגופה טהורה מה"ת רק אם יש מקום לס' שמא הרגישה ומעתה באיזה דבר אם ודאי יצא מגופה טמאה מה"ת דאמרי' חזקת דם לבוא בהרגשה כז' ושכן הוא דעת הרמב"ם והרמב"ן ומהר"ם והרשב"א והרא"ה והסמ"ק והגהמ"י והר"ן והכל בו וכ"ה מבואר בטוש"ע סי' קפ"ג וסי' זה ע"כ ברור דהכי נקטי' ולית בהא מלתא שום ספי' וכן הסכימו כל האחרונים להלכה פסוקה כו' עכ"ד ועי' במקמ"ח שהביא ספי' של השל"ה הנ"ל וכ' דיש נפ"מ רבתא בין הני ב' הסברות כו' וכ' דיש להוכיח דין זה מהא דפריך בר"פ הרואה על שמואל מהך ברייתא כו' ובמגעות ובהסיטות הלך אחה"ר מאי לאו אם רוב ימי' טמאה ואע"ג דלא הרגישה ואי נימא דטעמא דבלא הרגשה טהורה משום גזיה"כ אבל האשה והדם טמאין כו' א"כ מאי פריך מהך ברייתא דהא מיירי לענין טומאה וטהרה כו' ולענין טומאה למגע לא תליא מידי בהרגשה א"ו כצד השני דהא דהתירה התורה בלא הרגשה היינו דתלי' הדם מעלמא א"כ ממילא גם לענין טומאת מגע אין כאן טומאה כיון דתלי' הדם מעלמא ופריך שפיר והביא ד' מהר"ם לובלין הנ"ל שכ' כצד הא' דמטעם גזיה"כ הוא דבלא הרגישה טהורה מה"ת והביא ראיות וכ' אף דיש לפקפק על הראיות כן מצאתי בס"ט בסוף הסי' שדחה אותם הראיות מ"מ משמעות כל הראשונים הוא כן דהטעם משום גזיה"כ דבלא הרגישה טהורה אפי' ידעי' בבירור שיצא הדם ממנה והביא ד' הרמב"ן נדה נ"ב וד' הרמב"ם והר"ן הנ"ל וכ' ליישב קושי' הנ"ל מהא דפריך מהברייתא דבמגעות והסיטות כו' דצ"ל דהש"ס משמע להו אף דנקט במגעות ובהסיטות דלענין טומאת בעלה ג"כ טמאה דומיא דעל בשרה ס' טמא ס' טהור טמא דמיירי לענין בעלה כן ג"כ הך דינא דהלך אחה"ר מיירי ג"כ לענין בעלה ואח"כ חקר לענין הא דקי"ל מק"מ טמא מה דינא של האשה כו' והאריך בזה ואח"כ כ' די"ל היכא דהי' זבה גדולה וסופרת ז"נ וראתה דם בלא הרגשה נהי דאינה טמאה מה"ת לבעלה מ"מ כיון דמק"מ טמא כו' י"ל דסותרת מנינה ועכ"פ יום א' כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בצ"צ סי' צ"ז שהביא ד' מהר"ם לובלין וכ' דכן משמע מד' אידך דשמואל דאמר בנדה מ"ג א' לענין טומאת ש"ז דג"כ בעי' הרגשה שיהי' כל גופו מרגיש בה ושירגיש כשנעקרה וגם שירגיש במציאתה היינו שתהא יורה כחץ ורבא שם מבעיא לי' בנעקרה בהרגשה ויצתה שלא בהרגשה והתם פשוט הפי' דהרגשה גזיה"כ הוא כו' כ"כ י"ל גם בהא דשמואל דבעי הרגשה בטומאת נדה דג"כ גזיה"כ הוא עכ"ד וכ"נ עיקר לדינא כמהר"ם לובלין הנ"ל דהוי גזיה"כ הא דבעי' הרגשה וכל היכא דלא הרגישה אע"ג דברור דמגופה היא טהורה מה"ת ועי' בבינת אדם שם סי' ח' שהביא ד' מהר"ם לובלין וד' הס"ט ומ"ש ע"ד הס"ט והאריך בזה ועי"ש עוד במקמ"ח שכ' דהא דקי"ל דטמאה מדרבנן אף בלא הרגשה נחלקו רש"י ותוס' בר"פ הרואה דשיטת רש"י דלכך גזרו עלי' כתמים שמא ארגשה ולאו אדעתה והתוס' ס"ל דאפי' ידעי' בבירור דלא הרגישה טמאה הואיל וראתה ד"נ והביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ה שהק' על שיטת רש"י מנדה ג' א' לימא תנן כתמים דלא כשמאי כו' ומפ"ז הכריח הנו"ב דרש"י ס"ל אליבא דר"א דאמר שמואל דאמר כר"נ פליג על הך דינא דהרגשה ולשמואל טמאה מה"ח אפי' בלא הרגשה וסוגיא דריש נדה כר"א אליבא דשמואל ותמה עליו דלא שם לבו לפירש"י שם כו' וכ' ליישב קושי' הנו"ב והאריך בזה ועי' בפרמ"נ שם בחקירה ב' מ"ש ע"ד הנו"ב והאריך בזה ועי' בצ"צ סי' צ"ז ובס"ט ס"ק צ"ג מ"ש והאריכו בזה ועי' בשמלה ס"ק א' ובסי' קפ"ג ס"ק א' מ"ש ע"ד הרא"ש שלא הביא הך מימרא דשמואל והאריך בזה יעוש"ה: