יד אליעזר חלק ב מט

ראי' החו"ד מנזיר ס"ו ראי' זו כתובה במהרי"ט סי' פ"ב להוכיח משם להיפך וכונת מהרי"ט על יסוד שיטת התוס' בנזיר דודאי חזאי ס' מחמת ש"ז ס' מחמת ראי' ופי' התוס' כגון שדבק על הבגד ש"ז וזיבה ולא נודעו אם באו ביחד ולא יסתור רק יום א' או באו הש"ז לבדו והזיבה לבדו ויסתור ז' ואמאי מטמאין א"ו משום שהי' בחזקת טומאה א"כ הוכיח מהרי"ט להיפך מסוגיא זו והא דס' חזאי טהור היינו משום דלא נחתינן נפשא לספי' כ"ז דלא נודע לנו ריעותא כו' וד' החו"ד לא ידעתי האיך יתיישב דאמאי בודאי חזאי וסי' ש"ז או זיבה ביחד או כל א' בפ"ע מטמאי' ומ"ש זו מזו כו' ובעיקר דינא נ' להחמיר כד' הנו"ב כיון דכבר הסכימו האחרונים בסי' נ' לדעת הרמ"א דהיכי דהוי ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה עכ"ד. ועי' במי כדה ל"ה ב' ד"ה ס"ד שהביא ראי' להחו"ד דנחשב חזקת טהרה ממה דפריך שם מברייתא דדוחה דבעי' ז"נ ולולי למ"ל ז"נ כו' והאריך בזה ובד"ה בשלמא כ' נמי להוכיח כהחו"ד הנ"ל ועי"ש עוד בתשובה ראשונה השייך לסי' זה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(יט) בהג"ה שלא בשעת וסתה. עי' ש"ך ס"ק כ' שכ' דדעת המרדכי דאם יש לה וסת זמן קבוע תולה שלא בשעת וסתה בוסתה אפי' אין לה מכה כלל אמרי' שזה דם טהור מהצדדים כו' והביא דגה מהראי' בפסקיו הבין כן והשיג על הב"ח בדעת המרדכי ועי' במנח"י ס"ק י"ד מה שהק' על המרדכי משבועות י"ח דקא' כו' אכניסה אנוס הוא כו' וכ' ליישב. ועי' בפלתי ס"ק ה' שהשיג עליו והבית ד' הח"צ שהשיג על המנח"י והוא השיג על הח"צ וכ' ליישב קושי' המנח"י והק' על המרדכי מהמשנה דפ"ק דנדה כו' והאריך בזה. ועי' בקו"א שם מ"ש בד' המרדכי והאריך בזה. ועי' בתו"ד ס"ק ו' ובס"ט ס"ק י"ד מ"ש ליישב קושי' המנח"י והפלתי ועי' בפרמ"נ במק"ז ס"ק ת' מ"ש ליישב קושי' הפלתי מפ"ק דנדה כו' והאריך בזה. ובפתיחה לסי' זה חקירה ג' מ"ש בד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה. ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ע"ד הח"צ והמנח"י הנ"ל והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק י"ז שהביא קושי' השב יעקב על המרדכי מהא דתנן נמצא על שלו כו' דחייבין בקרבן וכ' ליישב והאריך הרבה בזה ובס"ק י"ט מ"ש והאריך בזה. ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' מ"ה שהביא קושי' המנח"י והשב יעקב והפלתי ועוד הק' מנדה י"ב א' כו' מהו שתבדוק כו' ומשני דלא תבדוק משום דלבו נוקפו ופורש כו' וכ' ליישב והאריך בזה. ובסי' מ"ב מ"ו מ"ז מ"ש ליישב והאריך הרבה בזה. ועי' בחתם יסופר חיו"ד סי' קמ"ב ובתשובת רע"א הנדפס מחדש ס' ל"ד מ"ש ע"ד המרדכי הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה

(כ) מכה ס"ס. עי' ש"ך ס"ק כ"ב שהק' על הרמ"א דמאי ס"ס הוא זה הא איכא למימר מיד דלמא דם נדה וכה"ג לא מקרי ס"ס כלל וכמ"ש בדיני ס"ם דין י"א ודין י"ג עכ"ד. וכונתו משום דהוי ס"ס שאינו מתהפך וכ"כ בשב יעקב דזהו כונת הש"ך ומפ"ז הק' עליו דסותר ד"ע מהא דכ' בכללי ס"ס דהא א"א להתחיל באידך גיסא יעוש"ה. אבל באמת אין זה כונת הש"ך רק כונתו דהכל ס' א' דח"ש אם דם מהצדדים או אם בא מן המכה כל דם שאינו מהמקור טהור א"כ הכל ס' א' וכמו שאמרו שם אונס חד הוא והכל בס' א' נכלל ועי' ש"ך בדיני ס"ם אות י"א וכ"כ הפלתי ס"ק ו' דזהו כונת הש"ך והשיג על הש"י הנ"ל בדעת הש"ך. אך כ' ליישב קושי' הש"ך דכבר מבואר בדיני ס"ס היכא דיש הבדל בין ס' לס' אפי' דבר כל דהו לא מקרי חד ס' וכ"כ מהרי"ק דאונס ושוגג לא מקרי חד דזה חייב בקרבן וזה פטור וא"כ לפי דקי"ל מקור אשה טמא וא"כ דם שבא מהמכה העומדת במקור הדם מטמא טומאת ערב וכ"כ הרמב"ם להדיא משא"כ אי אמרי' שבא מהצדדים א"כ לא הי' הדם במקור ואינו מטמא כלל וא"כ ס' זה דשמא מהמכה אינו כס' של זה שמא מהצדדים דס' הב' מוסיף להתיר אפי' לטהרות ולכ"ע לא הוי ס' א' כו' עכ"ד. וכ"כ בס"ט ס"ק ט' ליישב קושי' השיך דאם מק"מ טמא הס' שהוא מהצדדים מתיר אף הדם כיון דלא הי' במקור כלל משא"כ למ"ד מק"מ טהור אין כאן ס"ס דהוי משם א' וכ' ולפ"ז היכא דא"י אם מכתה מוציאה דם אינה תולה להקל אף שאינה מרגשת שהדם בא מהמקור אבל למ"ד מק"מ טמא אף דא"י אם מכתה מוציאה דם תלין להקל מכח ס"ס כו' וכ' אח"כ אמנם צ"ע לדינא הרי הרמב"ם פ' פ"ה מהל' א"ב מק"מ טמא וכ"פ פ"ד מהל' מו"מ כו' ולפ"ז א"צ לידע שמכתה מוציאה דם א"כ ד' הרמ"א נכונים שמקיל היכא שא"י שמכתה מוציאה דם כרשב"ג. אך קשה לפ"ז למה כ' הרמב"ם נאמנת אשה שממנה דם יוצא דמשמע דאיהי בעי שתדע שמכתה מוציאה דם הא איהו ד"פ מק"מ טמא א"כ אפי' אי נימא תחלה במכה כו' וכ' דהרמב"ם לשיטתו אזיל דפ' פ"ג מהל' א"ב הבא על הקטנה אם קדשה אבי' נאסרה על בעלה דפתוי קטנה לאו אונס הוא וכ' המ"מ דיליף מפ"ק דכתובות כו' דאל"כ קשה קושי' התוס' שם דהא הוי ס"ס וכ' המנח"י דלפ"ז מוכח דהרמב"ם ס"ל דאף ס"ם משם א' הוי ס"ם דאל"כ לא מוכח מהתם מידי כו' וע"כ הוכיח הרמב"ם דע"כ מיירי התם ביודעת שהוא מהמקור ולא מצי לפרש כמ"ש דבהא פליגי רשב"ג ורבי במק"מ טהור או טמא דהא איהו ס"ל דלעולם מקרי ס"ס. אמנם לשיטת התוס' שפיר יש לפרש כמ"ש כו' והאריך בזה. והיינו כתי' הפלתי הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"א שכ' נמי על קושי' הש"ך דאין זה סתירה כלל כו' דהא עיקר כונת הש"ך כו' דהיכא דב' הספי' הם שם א' לא מקרי ס"ס כו' אמנם כאן אין הספי' שוין והס' הא' מתיר יותר מן הב' דאם הדם הוא מהצדדים אז האשה טהורה וגם הדם טהור אבל אם הוא מהמקור רק שהוא מהמכה כו' והאשה טהורה מ"מ הדם טמא כו' ואנן קי"ל מק"מ טמא כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' מטמו"מ ועכשיו אף שאין לנו טומאה וטהרה מ"מ הדין דין אמת ומקרי ס' א' מתיר יותר כו' ושוב נקרא ב' שמות כו' ושפיר ד' הרמ"א דמתירין כאן משום ס"ס עכ"ד. והיינו נמי כתי הפלתי והס"ט ובסי' מ"ב וסי' מ"ז וסי' נ"ז מ"ש והאריך בזה. ועי' בפרי תבואה סי' כ"ט שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל כהפלתי והנו"ב והס"ט וכ' ליישב בזה קושי' הפ"י בשם הש"א בנדה ס"ו א' דברישא דברייתא אמרי' ואם יש לה מכה כו ובסיפא קתני כו' מכה יש לי שממנה הדם יוצא כו' והאריך בזה. ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' צ"ז מ"ש ליישב סתירת ד' הרמב"ם בענין זה במק"מ טמא מפ"ח דא"ב לפ"א דהל' מטמו"מ כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בשמן רקח ח"א סי' מ' מ"ש ע"ד סי' מ"א הנ"ל ובסי' מ"א שם בתשובת בעל נו"ב מה שהשיב לבעל שמן רקח והאריך בזה. ועי' באבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' כ"ג שהביא ד' הפלתי והנו"ב הנ"ל ותמה עליהם דאיך נעלם מהם לשון הרמב"ם פ"ח מהל' א"ב שכ' וז"ל וכן אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה במקור אע"פ שראתה בשעת וסתה היא טהורה והדם טהור שהוסתות מדבריהם עכ"ל הרי שפ' הרמב"ם להדיא כר' דדם מכה הבא מהמקור טהור לגמרי וא"כ הדרא קושי' הש"ך לדוכתא דזה לא הוי ס"ס כו' וכ' דלכן נ' דרמ"א ס"ל כמ"ש המנח"י דאפי' כה"ג בדין א' לשניהם נמי הוי ס"ס וכ' דד' הרמב"ם סתרי אהדדי מהא דפ"א מהל' מטו"מ והאריך בזה. וכן הק' בברית אברהם חיו"ד סי' נ"ד ע"ד הנו"ב והפלתי וכ' נמי דד' הרמב"ם סתרי אהדדי והאריך בזה. וכבר הק' השמן רקח שם סי' מ' על הנו"ב מד' הרמב"ם פ"ח מה' א"ב והנו"ב שם סי' מ"א ובמהדו"ת סי' צ"ז כ' ליישב זה ולא ראו הא"מ והב"א ד' הנו"ב הנ"ל שכ' ליישב דבריו בזה. ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' נ' מ"ש בד' הרמב"ם והנו"ב והאריך הרבה בזה ועי'