יד אליעזר חלק ב מח

חזקה וא"כ שוב הוי לדידי' בבעל ב' כמו לדידן בבטל ג' לכך הוי ס"ס ויש לסמוך בכה"ג להקל עכ"ד ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק י"ד שכ' דנ' דברואה מ"ת העראה מותר בה דאף דבנדה חייבה תורה על העראה כגמר ביאה אבל בזה כיון דעיקר מה שאנו חוששין להחשיבה כרואה מ"ת משום דהתשמיש גורם שתראה הדם והיינו גמר ביאה שהאבר מגיע למקור אבל העראה מיתר מצד הדין אלא דא"א לנו לחלק בזה דגזרו בעראה אטו גמר ביאה וכמ"ש התוס' ביבמות כ' בהא דקא' הש"ס גזירה ביאה ראשונה כו' וכ' בזה ליישב קושי' הבשמים ראש סי' נ"ג שהק' דניחי בין הני נשי דפוטרת צרותיהן רואה מ"ת דהתוס' שם כ' דלכך לא תני נדה משום דאסורה לכל וגם דיש לה היתר לאח"ז ובזה א"ש דיבמה נקנית בהעראה א"כ מה"ת רואה מ"ת מתיבמת ע"י העראה כו' עכ"ד ובס"ק ט' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(טו) צער וכאב. ומזה משמע באב אינה כמכה דאל"כ הא תולין במכה וא"ל כלל בדיקת שפופרת ועי' בס"ט ס"ק ט' שהביא ד' השב יעקב סי' מ"ב שכ' לחלק דכאב גדול דיני כמכה כו' והשיג עליו דבד' הריצב"א מבואר שהי"ל כאב וצער גדול וקשה לה מאוד ועכ"ז לא יתיר בלא בדיקת שפופרת כו' והאריך בזה ועוד כ' בש"י לתרץ דכאן איירי בהרב בא"ל וסת דלא תלי' במכה עד שתדע שמוציא דם וכמ"ש הרמ"א סעי' ה' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ט"ו מ"ש עליו והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ד (ט) סמוך לוסתה. עי' ש"ך ס"ק ט"ז שהביא ד' הפרישה שכ' דמשכחת לה כו' אם ראייתה תחלת היום דמותר כל הלילה שלפניו והק' עליו כו' אלא הכא מיירי שעברה ושמשה א"נ ר"ת מפרש ואם יש לה וסת כרש"י אי כהמרדכי עכ"ד ועי' בבאר יעקב שכ' עליו דתי' זה אינו ברור דאכתי תקשי להטור שנ' דעתו בסי' קפ"ד דס"ל כר"ת מדהביא למסקנא ובאם יש לה וסת מפרש הטור כפי' הרמב"ם וכ' דגם הקושי' על הפרישה אינו די"ל דהפרישה איירי באותו ענין המבואר סי' קפ"ד סעי' ד' באם רגילה לראית בהנב"ח כו' אינה אסורה אלא ביום כ"ו והאריך בזה ועל הטור י"ל דס"ל כתי' של הש"ך שתי' דהכא מיירי בקטנה או שלא הביאה סימנים עדיין שא"מ לפרוש ממנה כו' ועי' במנח"י ס"ק י"ג ובפלתי ס"ק ד' מ"ש ליישב קושי' הש"ך ועי' במי נדה מהדו"ק ובפרמ"נ בש"ח ס"ק ט"ז מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה. ומ"ש המי נדה על הפלתי שנסתפק באם אין לה וסת רק עונה בינונית אם תלי' נמי לקולא כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ה (יז) בדם מכתה. עי' בח"צ סי' מ"ו שהק' על מפרשי הטור כפי' דעת הרשב"א דס"ל דלא בעי' שיודעת שמכתה מוציאה דם אלא אף שא"י שמכתה מוציאה דם אפי"ה תולין בה מהא דאמרי' בנדה נ"ח ב' אם יש בה מכה והיא יכול להגלע ולהוציא דם ה"ז תולה בה הרי דלא תלי' אפי' כתם אלא במכה שהיא יכולה להגלע וא"כ האיך תיסק אדעתין למימר ברואה ממש שאף בסתם מכה שאין אי בה אם יכולה להגלע ולהוציא דם שתולה בה יציבא בארעא כו' וכ' ליישב ד' הרשב"א והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ט' מ"ש ב' תי' ליישב קושי' זו והאריך בזה. ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"א מה שהשיג על הח"צ בפי' ד' הרשב"א ומ"ש ליישב קושי' הח"צ הנ"ל והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק י"ד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל דלפ"ד הח"צ קשי' שיהי' המרדכי סותר דבריו תוך כ"ד כו' דמתחלה כ' דבכתמים א"צ שתדע אם מכתה מוציאה דם ובתר הכי כ' בכתמים שצריכה שתדע אם מסירה הגלד כו' היתה מוציאה דם אז תולה בהך אלא ע"כ צ"ל דש"ה שהיתה יבש לפנינו ומש"ה צריכה שתדע אם מסירה כו' הא היכא שאין לפנינו תולה אפי' א"י ועוד דאין דנין א"א מאפשר וכמ"ש הרשב"א בעצמו וא"כ מעיקרא לק"מ והביא דכ"כ בשבו"י ח"ב סי' ע"ד ליישב קושי' הח"צ הנ"ל. ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קמ"ב ובברית אברהם חיו"ד סי' מ"ח מ"ט ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' מ"ח ובפרי תבואה סי' כ"ט מ"ש בד' הרשב"א ומ"ש ליישב קושי' הח"צ הנ"ל והאריכו בזה. ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' מ' ובבאר יצחק חיו"ד סי' י"ז שכ' ליישב קושי' הח"צ דר"ע לשיטתי' דלא אזיל בת"ר והביא הב"ש סי' ס"ח בשם המהרש"א שכ' הטעם דתלי' במכה שא"י שמו"ד הוי משום דל"ש לראות שלא בשעת וסתה כו' והאריכו בזה. ועי' בחוט המשולש בתשובות הגאון ר' אליעזר יצחק סי' כ"ו מ"ש בד' הרשב"א הנ"ל ומ"ש ליישב קושי' הח"צ והאריך בזה. ופ' באשה שכבר מסולקת היא בדמים ודאי דיש לתלות במכה ומותרת היא לבעלה. אך אולי יש להחמיר בזה להצריכה טבילה עכ"פ בכל פעם שתראה אך זאת נ' שיבדקו אותה נשים בקיאות אולי יראו איזה מכה בחוש וגם יכולה לבדוק במוך ארוך כמ"ש הס"ט ואם תמצא דם מן הצד אז תהא טהורה לגמרי עכ"ד. ובסי' כ"ז שם מ"ש והאריך בזה. ועי' בס' מעשה בצלאל על הריקאנטי סי' תקפ"ג מ"ש ליישב ד' הח"צ עפ"ד הגינת ורדים כלל ל"ז דמהני חזקה לר"מ כו' והאריך בזה. ועי' בפרמ"נ בפתיחה לסי' זה בחקירה ג' מ"ש בד' הרשב"א והח"צ והנו"ב הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(יח) משונה. עי' ש"ך ה"ק ו"ט שהביא ד' הר"ן וה"ה והרשב"א דדוקא שנתברר שהיא משונה הא לא"ה תלי' במכה לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת כו' דלא כהרמב"ן עכ"ד. ועי' בדגול מרבבה שכ' דהנה דין זה הוא פשוט ברואה מ"ת שאז ודאי האשה בחזקת טהרה שהרי שמשה עם בעלה אבל ברואה שלא מ"ת ואירע בימי טומאה ובימי ליבונה עי' זבחים כ"ט א' ברש"י ד"ה זב ובתוס' ד"ה וכיון ומי' בגיטין ב' ב' ד"ה ע"א כו' והדבר צריך תלמוד עכ"ד. ועי' בספרו נו"ב מהדו"ק חיו"ד נ"ז שכ' דהיכא דהפסיקה בטהרה ובאמצע ימי ספירתה ראתה אי נקרא בחזקת טהרה או בחזקת טומאה וכ' דבדבר זה נחלקו רש"י ותוס' בזבחים כ"ט א' כו' שהן בחזקת טהרה ואם ראו סתרו ופירש"י בזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי ספירה ומנו ד' או ה' ימים והתוס' שם ד"ה וכיון כו' הק' דאין זה קרוי חזקת טהרה אלא נ' דמיירי בשביעי שלהן לאחר שטבלו הרי דלרש"י כיון שהפסיק בטהרה מקרי חזקת טהרה כו' אבל התוס' ס"ל דזה לא מקרי חזקת טהרה כו' באופן שדעת רש"י דמקרי חזקת טהרה ודעת התוס' מבואר דלא מקרי חזקת טהרה אבל אי מקרי להתוס' חזקת טומאה עדיין צריך תלמוד עכ"ד. ועי"ש עוד בסי' מ"א בהג"ה שכ' נמי דאם ספרה ג' או ד' ימים של ימי ליבונה אי מקרי אז בחזקת טהרה עי' זבחים כ"ט א' בתוס' ד"ה וכיון שדבר זה יחלקו רש"י ותוס' עכ"ד ובאות ח' שם מ"ש בזה. ובסי' ס"ג שם מה שהביא ד' הגאון ר' חיים הכהן כו' והשיג עליו דא"כ נסתרו ד' התוס' וזבחים כ"ט א' כו' ו' והאריך בזה. ועי' עוד בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בחו"ד ס"ק ה' שכ' נ' דאפי' אם היא באמצע ז"נ אחר ספירת ג"י ג"כ היא בחזקת טהרה דעומדת בחזקה שתטהר לאו יום דומיא דאמרי' ביבמות ל"א אשה זו בחזקת היתר לשוק כו' וכ' כד' הר' חיים הכהן כו' ודחה ד' הנו"ב הנ"ל שהביא ראי' לסתור ד' הר' חיים הכהן מד' התוס' זבחים כ"ט וכ' דאין משם ראי' דשם לענין שיהי' קרוי דבר שהוכשר מיירי כו' והאריך בזה. ועי' במקמ"ח שכ' ע"ד הנו"ב והחו"ד דאין זה מחלוקת חדשה כי כבר היא מחלוקת הראשונים אי מחזיקין מאיסור לאי' ולעיל בסי' נ' דעת הרמ"א דהיכא דהוי ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקת היתר ומהר"ם לובלין בתשובה חולק על הרמ"א הובא בש"ך שם ס"ק ג' והש"ך הסכים להרמ"א וכ' דלא ידענו למה לא הביאו הנו"ב והחו"ד ד' הראשונים בזה שכבר היא מחלוקת קדומה וכ' דמה שהביא