יד אליעזר חלק ב נ

בפרמ"נ בפתיחה לסי' זה חקירה ג' מ"ש בד' הנו"ב והאריך בזה ובפתחי נדה חקירה ו' אות י"ט מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל דמק"מ טמא נחלק לב' אופנים. א' אם הוא ד"נ ממש כו'. ב' אם אינו דם מקור רק דם מכה כו' עפ"ד הרמב"ן והר"ן בנדה מ"א ב' כו' והביא ד' הס"ט סי' קפ"ח שכ' נמי לחלק כן עפ"ד הרמב"ן והר"ן כו' ומפ"ז השיג על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' עוד בס"ט סי' קפ"ח ובפלתי בקו"א שם ובכני"ח סי' ל"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' במשיבת נפש חיו"ד סי' ל' מה שדחה תי' של הנו"ב והפלתי הצ"ל כו' וכ' דמה שהק' משם אינם חד כבר ביארתי דל"א כן רק כשהספי' סותרות זא"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק י"ט שכ' נמי מתחלה ליישב קושי' כהפלתי והנו"ב הנ"ל וכ' ליישב בזה בסוגיא נדה ס"ו א' כו' ואח"כ דחה זה וכ' ליישב קושי' הש"ך כו' והביא ד' הריב"ש סי' שע"ב כו' והאריך הרבה בזה ובס"ק י"ח מ"ש ליישב קושי' הש"ך ומ"ש ע"ד הריב"ש והאריך בזה ועי' במי נדה בתשובה הראשונה השייך לסי' זה מה שהשיג על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה. ובתשובה שני' השייך לסי' זה מ"ש לענין ס"ם דמתהפך ולענין ס"ס משם א' דיש ב' מיני ס"ס כו' והאריך בזה ועי' בברית אברהם שם מ"ש ליישב קושי' הש"ך הנ"ל או דלא ס"ל הך כללא דשם אינם חד הוא וכמ"ש ה"ה פ"ג מהל' א"ב לדעת הרמב"ם כי' או דס"ל להרמ"א דאף דליכא נפ"מ לדינא מ"מ לא הוי שם חד לגמרי כו' ומיושב בזה ד' הכ"מ רפ"ט מהל' א"ב כו' והאריך בזה וכ"כ בסי' נ"ב שם ועי' ביד אברהם מ"ש ליישב קושי' הש"ך ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ל"ה מ"ש ליישב קושי' הש"ך עפ"ד השימקו"ש בכתובות ט' א' ד"ה ואי בעית דהיכא דהספי' הם מב' צדדים ומב' זמנים כו' אין מצטרפין וגם מיושב בזה ד' הרמ"א שלא תקשה דהא היכא דיש רוב נגד חד ס' לא חשיב ס"ם כו' והאריך בזה ועי' בעטרת חכמים חיו"ד סי' י"ח מ"ש ליישב קושי' הש"ך והאריך בזה ובאמת בלא"ה לק"מ קושי' הש"ך הנ"ל וכמ"ש הפלתי בקי"א דהכא מדאורייתא מותר כיון דאיכא מכה בא"מ צריך הרגשה מעליא שבא דם מהמקור בלי ספק וא"כ איכא ס"ס אולי לא הרגישה כלל ואף אם הרגישה אל אותו הרגשה מהמכה ומדאורייתא אינה טמאה עד שהרגישה וא"כ אינה אסורה אפי' בראתה רק מדרבנן ובדרבנן שפיר אמרי' ס"ס אפי' בס' אונס חד כו' עכ"ד ועי' בבית יצחק שער הספי' סי' י"ט שהביא ראי' דבדרבנן סמכי' אס"ס אף דהוי משם א' מד' הרמ"א הנ"ל ומיושב בזה קושי' הש"ך הנ"ל דהא דאשה הרואה מ"ת דאסורה לבעלה הוא משום דקבעה וסת והרי קי"ל דוסד"ר וא"כ שפיר סמכי' אהך ס"ס אף דהוי משם א' ואינו מתהפך עכ"ד והבאתי דבריו לעיל סי' ק"י בכללי ס"ס סי' ו' והיינו כהקו"א ולא הביא ד' הקו"א הנ"ל ועי"ש עוד בב"א סי' נ"ג מ"ש ע"ד הריב"ש והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הריב"ש והתוס' והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בכללי ס"ס סי' הנ"ל מ"ש לענין ס"ס משם א' ובסי' ז' שם מ"ש לענין ס"ס שאינה מתהפכת ובסי' י"ד שם מ"ש לענין היכא דאין ב' הספי' שווים והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרי תבואה שהק' מאחר דקי"ל דרוב דמים באין מהמקור א"כ אכתי לא הוי ס"ם דאין ב' הספי' שקולין כו' גם הא לק"מ דמלבד מה שהוכחתי כו' דהעיקר כהט"ז לעיל סי' ל"ט והפ"י בסוגיא דפ"פ ובקו"א שם דלא בעי' שיהי' ב' הספי' שקולין א"ש בנ"ד דבזה כל הפוס' מודים דאף היכא דא' מהספי' אינו שקול אכתי רובא להתירא כו' השתא י"ל דהך סברא דרוב דמים מהמקור דהוא רק דרבנן דהא איכא נמי דם עלי' וצדדין שהוא טהור אלא שבנות ישראל החמירו על עצמן כו' וכבר כ' התוס' בסוגיא דפ"פ דדוקא באיכא רוב דאורייתא לאיסורא בא' מן ב' הספי' לא הוי ס"ס אבל ברוב דרבנן הוי שפיר ס"ס כו' אך לקושטא דמלתא א"א לומר דרוב דמים מהמקור הוא רק רוב מדרבנן דא"כ הדרא קושי' בהא דסי' ק"צ ס"ק ב' דגם כל כתמים יהי' טהורים מכח ס"ם שמא מעלמא ושמא מעלי' ומצדדין וכ' דלכן מחוורתא כסברת הט"ז דבאשה יש לה מכה מאחר דאמרי' בגמ' דתלי' במכה ע"כ אין לתלות יותר במקור מבמכה דלא הוי המקור רוב נגד המכה משא"כ בכתמים באשה שאין לה מכה וגם לד' הט"ז א"ש בנ"ד דהוי שפיר ס"ס דהא בנ"ד תלי' במכה ולא הוי דם המקור רוב כנגדה עכ"ד

(כא) שמא הוא. עי' חו"ד ס"ק ח' שהק' דאיך אפשר לומר דאיכא ספי' מן הצדדין דהא דם הנמצא בפרוזדור חייבים עליו על ביאת מקדש ודאי הוא כמבואר בנדה י"ז י"ח וחייב מלקות וכרת וחטאת ואיך שייך לומר בהצטרף עוד ס' לעשות מזה ס"ס עכקוש"י ולפמ"ש בישוי"ע ס"ק י"ז י"ח מיושב קושי' זו יעוש"ה ועי' בס"ט ס"ק ט"ו ובמקמ"ח מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בחכ"א כלל ק"י בבינת אדם שם סי' ד' מ"ש והאריך בזה

(כב) מן המכה. עי' בנחלת צבי שהביא קושי' בשם הנו"ב דאיך מתירין בס"ס אפי' בלא ז"נ דהא הוי דשיל"מ כו' ובדשיל"מ ל"מ ס"ס לדעת הי"א לעיל סי' ק"י סעי' ח' וכ' ליישב וכבר הקדימו בקושי' זו בראש אפרים ח"ב בכללי חזקה מבעל מג"ש סי' ט"ז וכ' ליישב הבאתי דבריו לעיל סי' ק"י ס"ק י"ז יעוש"ה

סעיף ח (כג) מסתפקים כו'. והוא מד' הטור בשם ס' התרומה שכ' דאחר שתתחזק נ"ע אם תוכל לסמוך על רפואה לשמש אח"כ אפי' אם הוא רופא מומחה וכ' הב"י דכ"כ בסמ"ג ג"כ וכ"כ בסמ"ק דצ"ע אם הוא יהודי רופא מומחה אם תוכל לסמוך עליו או לא וכ' הגהמ"י בפ"ד ד' הסמ"ג ואח"כ כ' בשם ריצב"א שאם אמר לו הרופא שנתרפאת משמש על סמך דיבורו אם הוא ישראל כדאמרי' בירושלמי נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ורפאתי בו ג"פ אע"פ שיש לדחות דההוא איירי שידענו שרפא בו פעם ראשונה מ"מ דעת נוטה להתיר בכ"ע אבל אין בידי להתיר ע"פ דיבור עכו"ם אפי' ברופא מומחה דלא מרע נפשי' דקרי' בהו אשר פיהם דבר שוא ומיהו אם תראה האשה שפסק דם וסתה וראי' שלה ע"י רפואות וניכר שהועילו נ' דיש לסמוך אף על העכו"ם כי לדבר זה יש רפואה כי ההיא דהפילה חררת דם ואמר ר' נתרפאת זאת עכ"ל וד' הריצב"א הוא היש מי שמתיר שהביא המחבר ולכאורה קשה על הס' התרומה והסמ"ג והסמ"ק מד' הירושלמי הנ"ל. אך י"ל דס"ל דהתם הוי כלא אתחזק אי' דיש דברים שאסור לצאת בהם ויש דברים שמותר א"כ רופא זה מעיד שדבר זה מן המותרים הם לכך נאמן אבל הכא דאשה זו נאסרה ממש והוא בא להעיד להתירה מחדש במקום אתחזק אי' בהם אין עא"נ ומש"ה מסתפקים בזה ואף דאנן קי"ל דאין עא"נ באי' היכא דאתחזק אי' י"ל דס"ל דהכא לא הוי רק אי' דרבנן דרואה מ"ת הוי מטעם וסת וקי"ל דוסד"ר וכמ"ש הבשמים ראש בשם מהר"ם מרוטונבורג והרשב"ם הבאתי דבריהם לעיל ס"ק א' ומש"ה מסתפקים בזה ונ' דאף לדבריהם דוקא ברופא א' מומחה מסתפקים אבל בב' רופאים אף הם ס"ל דנאמנים וכן מוכח מד' הגמ' נדה כ"ב ב' דתניא אר"א בר' צדוק ב' מעשים העלה אבא כו' מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה. ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאה ושאלה את אבא כו' ואמרו להם שומא יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נמוחו טמאה עכ"ל הגמ' הרי