יד אליעזר חלק ב מג

הנ"ל מוכח דס"ל דאף בשאר אי' אמרי' האי כללא דכ"מ שהאמינה תורה כו' ובאמת ד' הנ"ל תמוהים וסותר ד"ע דלעיל סי' א' ס"ק כ"ג הביא ד' הב"ח שם וד' רש"ל פ"ק דחולין שפ' גבי ע"א שאמר על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו שהשחיטה פסולה הרי דס"ל דבשאר אי' לא אמרי' האי כללא דכ"מ שהאמינה תורה כו' והיינו כדעת הריטב"א שהביא הנ"י בפ' האשה רבה וצ"ל דמש"ה כ' הט"ז עוד טעם דגם לענין זנות אין עא"נ לאוסרה וה"ה כאן והיינו משום דלא פסיקא לי' ה"ט וכמ"ש בסי' א' דל"א האי כללא שהאמינה תורה כו' ומש"ה כ' עוד טעם דהיא נאמנת. ועי' בספרי דברי אליעזר שם מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בס"ט שהביא ד' הר"ן בכתובות ע"ב א' בשם הראב"ד דהיא א"נ משום דא"א משים עצמו רשע והר"ן השיג עליו כו' ומ"ש בד' הר"ן והראב"ד. ועי' בעצ"ל ובפ"י בכתובות שם ובקו"א שם ובהפלאה שם ובבית יעקב שם ובאילת אהבים שם ובשערי בינה שער כ' דין ד' אות ב' ובשמן רקח ח"א חחו"מ מסי' ס"ב עד סי' ס"ו מ"ש והאריכו בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' קט"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ד (י) נועץ צפרנו כו'. עי' חו"ד ס"ק ז' שכ' דה"ה אם שימש סמוך לוסתה ונזכר באמצע תשמיש דצריך ג"כ לפרוש ממנה באבר מת כו' וכ"פ בחידושים שם ס"ק ז' וכ"כ המנח"י בסי' הקודם ס"ק ג' ויפה השיג עליהם בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק ג' דהא עיקר האי' בסמוך לוסתה הוא משום דחיישי' שמא תראה בשעת תשמיש אבל בגוף התשמיש ליכא אי' כו' וא"כ אדרבה נ' שאם נזכר בשעת תשמיש ועדיין לא ראתה מחויב לפרוש מיד מחשש שמא תראה ובמה שיפרוש עתה באבר חי ליכא אי' מאחר שעדיין לא ראתה כו' וסיים אם חושש שאם יפרוש מיד יוציא ש"ז לבטלה בזה יש לדון שא"צ לפרוש מיד כו' עוד הביא ד' החו"ד בחידושים ס"ק ת' שכ' דזה דוקא ביוצאת דם אבל אם אמרה שהרגישה א"צ לפרוש באבר מת דאימר הרגשת שמש הוא והשיג עליו דאזיל לטעמי' בסי' ק"צ דס"ל דבשעת תשמיש א"א להבחין בין הרגשת שמש להרגשת דם כו' אבל העיקר בזה כהח"צ דודאי יכול להבחין בזה. אמנם כאן גם לפ"ד החו"ד אינו מחוור דמ"מ הא הוי ס' דאורייתא דאם היא הרגשת דם הרי הוא חייב חטאת על הפרישה באבר חי ואין נתיר לו ס' דאורייתא בלי טעם כלל עכ"ד

(יא) בהג"ה והאשה כו'. עי' בס"ט ס"ק ד' שהק' משבועות י"ח א' כו' דאיך אפשר לאוקמי משום פרישה אמאי נקט חייבים לשון רבים הא פרישה היא פטורה וכן הק' בחו"ד ס"ק ח' וכ' מכח זה דודאי הנאה לתרווייהו אית להו כשפירש באבר חי וכבר קדמו בקושי' זו בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' פ"ה וכ' ליישב דיש ג' זמנים א לוקים בדין זה כו' והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ג' ד' ובהפלאה בכתובות נ"א ב' ובחתם סופר חיו"ד סי' קמ"ז וסי' קנ"ה וסי' קס"ג וסי' קפ"ח ובשמלה ס"ק י' ובס' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ח' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה. ועי' בפרמ"נ שם מ"ש בזה. וע"ד החו"ד הביא דגם הלבוש כ"כ וכ' עליהם דלא ידעתי מנ"ל שגם להאשה י"ל הנאה ביציאתו כביאתו כו' והביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דהריות כו' דמוכח דעל האשה שפיר י"ל שא"ל שום הנאה מזה או שלא חשב הכתוב הנאה זו אצלה כביאה. וע"כ י"ל שאין עלי' שום חיוב כלל כו' והאריך בזה. וכן השיג במי נדה מהדו"ק על החו"ד והאריך בזה. ליישב קושי' הנ"ל. ועי"ש עוד בנו"ב סי' צ"ו מ"ש דאם נבעלה על דם טוהר וראתה בשעת ביאה מותר לו לפרוש באבר חי והביא ראי' מדם בתולים והאריך בזה. ועי' במי נדה שם מה שהשיג עליו והאריך בזה. וכ' דלכתחלה צריך לפרוש באבר מת כו'. אך בדיעבד ל"ש בזה תשובה כלל אף אם נתברר שהיתה טמאה נדה מקודם כו' וכ' אח"כ דבנדה ממש אף בימי עוברה ומניקה צריכין תשובה והאריך בזה. ועי' בעצ"ל מ"ש בדין זה. ועי"ש בפרמ"נ מ"ש ע"ד הפלתי ס"ק ד' שנעלם ממנו ד' היש"ש פ' או"ב כו' ומ"ש ע"ד הלבוש לענין מ' תעניות כו' והאריך בזה. ועי' עוד בס"ט לקמן סי' ק"צ ס"ק ס"ז ובלב"ש בחידושי דינים סי' ע"א ובבית יעקב בכתובות שם ובמאיר נתיבים סי' ע"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן קפו

סעיף א' (א) והרמב"ם כו'. עי' חו"ד ס"ק א' שכ' ליישב ד' הרמב"ם דנה דלבעלה בעי בדיקה מ"מ לא בעי בדיקת חורין וסדקין ומביא ד' הב"י סי' קצ"ו דא"צ בדיקת חו"ס רק בבדיקה של הפסק טהרה ובדיקת ז' וכ"כ הרשב"א בתה"א בשם הראב"ד ודייק לה מהא דאמרי' כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו ואין לך בדיקה קלה מזו של תביעה כו' והביא ראי' מריש נדה כו' וכ' לפרש עפ"ז סוגיות הש"ס דקא' ל"ל אלא שעסוקה בטהרות כו' היינו כשעסוקה בטהרות בעי בדיקה מעליא אבל כשאינה עסוקה בטהרות לא בעי בדיקה מעליא כו' והאריך בזה. ובאמת מד' הרשב"א בתה"א שם ומד' הרשב"א בחידושיו לנדה ה' א' ד"ה ומ"ש בשם הראב"ד מוכח דאף בעסוקה בטהרות א"צ בדיקה בחו"ס דהא הוכיח מד' הגמ' שם דקא' מתוך שמהומה לביתה אינה נכנסת לחו"ס אלמא דלא בעי חו"ס ומזה הוכיח הרשב"א דכל לבעלה לא בעי בדיקת חו"ס ושם מיירי בעסוקה בטהרות ואפי"ה לבעלה לא בעי בדיקת חו"ס וכן ראיתי במקמ"ח שהק' כן על החו"ד ועוד הק' עליו מהא דפריך הגמ' נדה י"א ב' על ר"י אמר שמואל מאי קמ"ל מתני' היא כל הנשים כו' משמע דהש"ס מפרש דבאין עסוקה בטהרות לא בעי בדיקה כלל ועוד הק' עליו נהי דעסוקה בטהרות הא הבדיקה דלפני התשמיש היא רק לבעלה רק מגו דבעי בדיקה לטהרות בעי בדיקה לבעלה עכ"ד. ועי' בפרמ"נ ס"ק א' שהק' נמי מד' הגמ' י"א ב' דאר"י א"ש ל"ש אלא בעסוקה בטהרות אבל באינה עסוקה לא בעי בדיקה והרי לפני תשמיש גם בעסוקה בטהרות אינה בודקת בחו"ס וכמ"ש בש"ס ה' א' מבואר דבאינה עסוקה בטהרות לא בעי בדיקה כלל ואפי' קינות א"צ והביא ד' הראב"ד בבעה"נ כו' וכ' הרמב"ן בנדה כ"ד והרשב"א בתה"א שמחולקים בדין זה אי בעסוקה בטהרות בעי בדיקת חו"ס גם בבעלה ותמה על החו"ד איך כ' כ"כ בפשיטות כו' דבעי בדיקת חו"ס גם לבעלה ועוד הק' עליו וכ' ליישב ד' ר"ת והאריך בזה יעוש"ה. ומ"ש החו"ד בסוף דבריו אבל מחמת קינות ודאי דלא יהי' לבו נוקפו וכן התם לא אמר כלל אמאי שתקנת עצמה שיהא לבו נוקפו רק אמאי שתבדוק כ' עליו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דדבריו לא נהירא דהא לל"ק בעי מיני' ר"א מר"ה מהו שתקנת א"ד הכי בעי מיני' אשה מהו שתבדוק לחייב בעלה א"ת א"ל לא תבדוק דא"כ לבו נוקפו ופורש הרי דלב' הלשונות השיב לו כן ואיך אפ"ל דקאי רק לא"ד ומה השיבו לו לל"ק ואם השיב לו שצריכה לבדוק ודאי הי' מבאר הש"ס וע"כ דקאי תשובת ר"י לב' לישני וא"כ אי אפ"ל כמ"ש החו"ד עכ"ד. ועי' בס"ט ס"ק ד' מ"ש ליישב ד' ר"ח והאריך בזה. ועי' בפלתי ס"ק ב' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריך בזה. ועי' במקמ"ח ובפרמ"נ שם מ"ש על הפלתי והאריכו בזה, ועי' במי נדה מהדו"ק ובחידושיו לנדה י"ב א' ובמהר"י הכהן ח"ב הל' נדה אות ג' ובשמלה מס"ק ב' עד ס"ק ז' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריכו בזה. ועי"ש עוד בפלתי ס"ק א' ובמי נדה שם ובפרמ"נ שם מ"ש ע"ד הגמ"י בשם ר' שמחה הובא בב"י סי' קפ"ד שכ' דלאחר תשמיש אינה רשאה להחמיר ולבדוק כו' דא"כ לבו נוקפו ופורש וקודם תשמיש