יד אליעזר חלק ב מב

הגיע זמן וסתה ל"מ אמתלא ועי' עוד בט"ז מה שהשיג על הרמ"א בתשובה סי' ב' והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ב' מה שהק' על הט"ז והאריך בזה ועי' בפרמ"נ שם במקשה זהב מה שהק' עליו והאריך בזה ובד' הט"ז ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק א' שהביא ד' מהרש"א ביבמות פ"ח ב' שכ' דגבי עד שאו' ברי לי לא אוקמא אחזקה ומיושב בזה קושי' התוס' שם כו' נמצא לפ"ד מהרש"א כשהוא או' ברי לי לא קטלי' לי' כו' וא"כ בנדון של הרמ"א בתשובה הדין פשוט להתיר שהבעל והיא טענו ברי נגד החזקה כו' וכ' לחלק בין חזקה דמעיקרא לחזקה דהשתא כו' ובאמת כד' מהרש"א מבואר להדיא בחידושי הרשב"א קידושין ס"ו א' גבי עובדא דינאי דברי לו לא אוקמא אחזקה והס"ט לא הביא ד' הרשב"א אלו ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק ע"ג מ"ש בד' הרשב"א ומהרש"א הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' בפרמ"נ במקשה זהב שם ע"ד הס"ט דל"ד להתם דשם איכא מ"מ תרי סהדי דאפקי מחזקתה ואף דהוי תרי ותרי עכ"ז ל"ד ספי' דתרי ותרי לשארי ספי' כידוע עכ"ד ועי"ש עוד בקו"א שהק דאמאי בעלה לוקה עלי' דלמא ראתה כתם כו' ומדאורייתא טהורה לגמרי והניח בצ"ע וכן הק' בס"ט לקמן סי' קצ"ה ס"ק כ' וכ' דצ"ל כיון דלא עברה בשוק של טבחים דאלו עברה היתה תולה בה וכיון דלא עברה תלי' במצוי דודאי ראתה ובהרגשה ראתה עכ"ד

סעיף ג (ד) טהורה אני. עי' ש"ך ס"ק ב' דא"נ לומר דרך שחוק אמרתי לך תחלה והב"ח הביא בשם סה"ת דאפי' או' משטה הייתי בך א"נ ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ב' שהביא ד' הקצה"ח סי' פ' וסי' פ"א שהוכיח דבממון ל"מ שום אמתלא זולת טענת השטאה והשבעה שהם טענות גדולות והק' דאם בממון מהני טענת השטאה וכ"ש באיסור כו' שיועיל טענת השטאה והוכיח מזה דגם בממון ל"מ טענת השטאה כ"א בתבעו והודה לו אבל בהודה מעצמו א"ל משטה וכ' הוא עליו דלפ"ז לדעת הפוס' שהביא הש"ך שם ס"ק י"ב דס"ל דגם במודה מעצמו י"ל משטה לדידהו גם כאן י"ל משטה הייתי בך והשיג עליו דהא ודאי ליתא ולא אישתמיט חד מהפוס' שיאמר כן וכ' דל"ד לממון כלל דשם בממון לא הי' מחיוב להשיב לו חוץ לב"ד וע"כ אמרי' ששוחק בו וכמ"ש הש"ך סי' פ"ח כו'. הנה מבואר דאפי' בממון אם הי' מחויב להשיב לו ל"א דדיחוי קא מדחה לו וא"ל משטה אני בך וא"כ כאן הרי היא מחויבת להודות לבעלה אם היא טהורה או לא ולמה זה שיחקה בו בדברים כאלו ע"כ א"י לומר משטה לכ"ע וכ' אמנם נ' דגם כאן תליא בראות עיני המורה אם הוא רואה לפי הענין שהי' דרך שחוק נאמנת לומר משטה הייתי אך ראוי לעונשה שלא תשחוק בדברים הללו והכל לפי הענין עכ"ד

(ה) א"נ. עי' חו"ד ס"ק ג' שכ' להסתפק דאם עברו עלי' ימים שראוין לספור ולטבול ויש לה מגו דטבלתי ואמרה לא טבלתי וטהורה הייתי אם נאמנת בלא אמתלא מטעם מגו וכ' דא"נ והביא ראי' מכתובות כ"ב א' גבי א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני דא"נ בלא אמתלא אף דאית לה מגו דמת בעלה וכ"כ בישוי"ע ס"ק א' ובהפלאה בכתובות שם ובהמקנה בקו"א סי' מ"ז ובעצי ארזים שם ס"ק ת' דא"נ אף במגו בלא אמתלא והאריכו בזה ועי' במקמ"ח שהביא ראי' מד' מהרש"א בכתובות שם ד"ה חזרה ומד' הב"י בסי' זה דא"נ אף במגו בלא אמתלא והאריך בזה וכ"כ בפרמ"נ בש"ח שם דא"נ אף במגו בלא אמתלא ועי' בעצ"ל ובתשובות בית אפרים חאה"ע סי' א' מ"ש והאריכו בזה. ועי' לעיל סי' א' בדיני חד"א מ"ש והארכתי בזה והעלותי כן לדינא דלא מהני מגו בלא אמתלא יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"נ שכ' דאם מתחלה כשחזרה ואמרה טהורה אני ושאלה הלא מקודם אמרת טמאה את השיבה ע"ז אמתלא שאינה מתקבלת ע"פ הדין כגון שאמרה שדרך שחוק אמרה וכדומה אז גם אם אח"כ נתנה אמתלא המתקבלת ע"פ הדין שוב אין מקבלין לאמתלא דידה כיון שלא אמתלא זו מיד הודית שאין לה אמתלא וראי' לזה מהתוספתא דטהרות הביאה הר"ש ספ"ה דטהרות דאם משהגיעוהו אמר תנאי הי' בלבי אין שומעין לו עכ"ד ובאמת אין זו ראי' דהתם כיון שאמרו לו סימנים שנדר שלא הי' יכול להעיז פניו ולהכחישן ומש"ה או' אח"כ תנאי הי' בלבי מש"ה אין שומעין לו אבל הכא אף שאמרה תחלה אמתלא שאינה מתקבלת ע"פ הדין מ"מ כשאמרה אח"כ אמתלא המתקבלת עפ"י הדין שפיר י"ל דמהני אך אע"פ שאין ראי' מהתוספתא מ"מ נ' כהפרמ"נ כיון שלא אמרה אמתלא זו מיד הרי הודית שאין לה אמתלא וכן עיקר לדינא

ואם נתנה. עי' בדגול מרבבה שכ' ואחר ל' יום ל"מ אמתלא והוא מד' הב"ש באה"ע סי' י"ט ס"ק ב' ועי' בס"ט ס"ק א' מ"ש בזה וכ' להסתפק היכא דאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנוי' אני ואתחזק ע"י אמירה דידה ל' יום אי מהני אמתלא כו' והניח בצ"ע ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ט שם ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בס"ט מ"ש להשיג על החוט השני סי' י"ז שכ' דבמלקות לא בעי' התיר עצמו מד' הרמב"ם פי"ב מהל' סנהדרין כו' ועי' בתומים סי' ל"ח שס"ל נמי כהחוט השני ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ט ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

(ז) כיוצא בזה. עי' ס"ק ג' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ג' שהביא ד' הקצה"ח סי' פ"א שהביא ד' המרדכי שכ' דנאמן באמתלא הואיל שלא הי' בפני בע"ד וכ' דטעמו הוא דאמתלא ל"מ היכא דהוי שם איזה תביעה המרדכי לד' מהרי"ט והאריך בזה יעוש"ה

(ח) לובשת בגדים. והוא מד' הרשב"א בתוה"ב הובא בב"י דבעשה מעשה ל"מ אמתלא וכן הוא דעת הרמב"ן ודעת הטור. דאף בעשה מעשה מהני אמתלא וכן מבואר להדיא בשאילתות פ' אחרי שאילתא ק"ח דאף בעשה מעשה מהני אמתלא ועי' בשאילת שלם שם ובהעמק שאלה שם אות כ"ב ובנודע בשערים ח"א סי' כ"ז מ"ש והאריכו בזה ועי' לעיל ס' א' בדיני חד"א ואמתלא מ"ש בזה יעוש"ה

(ט) בהג"ה החכם נאמן. עי' ט"ז ס"ק ג' שכ' דה"ד לענין אי' אבל לענין ממון כגון להפסידה כתובה אין החכם נאמן וכ"כ המנח"י ס"ק ח' וכבר קדמו הב"י בזה הובא בביאורי הגר"א ס"ק י' ועי' בעצ"ל שכ' דהב"י בחו"מ סי' ע"א בשם תשובה אשכנזית שכ' דבפ' חכם טיהר לו את הכתם ואשתכח שקרא דמפסדת כתובתה חולק על הט"ז בשם הרא"ש. ועי' בפלתי ס"ק ג' ובקו"א שם ובס"ט ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק ב' מ"ש בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ת מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש באחרונים הנ"ל שהביאו ד' הרמ"א בתשובה סי' ס"ו שכ' דלענין אי' דרבנן י"ל דאין החכם הראשון נאמן. ועי' בספרי שם מ"ש והארכתי בזה. ועי' בחו"ד ס"ק ו' מ"ש ע"ד הרמ"א בתשובה שם. ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ו' מה שהשיג על החו"ד והאריך בזה. עוד כ' הט"ז דדוקא החכם עצמו כיון שהיא סומכת עליו ואשתכח שקרא משא"כ אם אין החכם לפנינו וע"א מעיד שהחכם אסר לה א"נ דהא אמרי' בפ"ב דכתובות כ"מ שהאמינה תורה כו' וה"נ אין אותו העד נאמן להכחיש אותה שהיא כשנים עכ"ד. ועי' במקמ"ח מה שהק' עליו מאה"ע סי' י"ז סעי' ל"ח דהיכא דאשה או' מת אף שהאמינתה תורה כב' מ"מ יכול אח"כ עד כשר להכחישה כו' וא"כ ה"נ כו' אמאי לא יכול עד כשר להכחישה עכקוש"י. ועי' בסי' קכ"ז שם אות י"ד מ"ש ליישב דשאני נדה דהא כתיב וספרה לה מורה שיש לה נאמנות ממש כמו עד כשר ולא כן בשאר עדות דהתורה לא האמינה בפירוש כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בריש גיטין כ"ו והאריך בזה יעוש"ה. והנה מד' הט"ז