יד אליעזר חלק ב מד
Yad Eliezer part 2 44 · יד אליעזר חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →מצוה לבדוק כו' והאריכו בזה. ועי"ש עוד במי נדה מהדו"ת מ"ש בדין בדיקת האשה מה היא אי הוי דוקא ע"י מטלית כו' או אף באצבע ובידים מהני הבדיקה לסמוך עלה כו' והאריך בזה. וכ' לחלק דבמצאה כתם או כלה שתבעוהו לנשא כו' דבזה סמכי' גם על בדיקת היד אבל ברואה דם ממש כו' בעי בדיקה במטלית דוקא כו' וסיים בצ"ע. ובחידושיו בר"פ כל היד מ"ש והאריך בזה יעוש"ה
סעיף ב (ב) ג"פ הראשונים. עי' ש"ך ס"ק א' מ"ש בד' הרי"ף ועי' בפלתי ס"ק ג' ובחו"ד ס"ק ב' ובס"ש ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק א' ובעצ"ל ובמי נדה מהדו"ק שם ובפרמ"נ מ"ש בד' הרי"ף והש"ך והאריכו בזה יעוש"ה
(ג) בהג"ה וא"נ כו'. עי' בחו"ד מ"ש לענין אי צריכה בדיקה לאור הנר כו' והאריך בזה. ותמה על הרמ"א דאמאי סתם הדברים כו'. ועי' במקמ"ח מה שהשיג על החו"ד והאריך בזה. ועי' בפלתי ס"ק ד' ובס"ט ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק ב' ובפרמ"נ שם מ"ש בד' הרמ"א והרמב"ם והאריכו בזה ועי"ש עוד בפרמ"נ מ"ש ע"ד החו"ד ס"ק ב' וע"ד הס"ט והאריך בזה יעוש"ה
סעיף א (א) מחמת תשמיש הנה התוס' בנדה ס"ו א' ד"ה ונאמנת כ' וז"ל פירש"י דדוקא הך סיפא כרבי אבל כולה רישא כרשב"ג דס"ל בג' זימני הוי חזקה ור"י מפרש דאפי' רבי מודה ברואה מחמת תשמיש דבעי ג' זימנין לאחזוקה דומיא דלעיל דאמר לימים ב' ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום או פלפלין דאפי' לר' בעי ג' זימני עכ"ל, ומשמע מד' התוס' אלו דאיסור רואה מ"ת הוא מטעם וסת וכ"כ הרשב"א בתה"א שער ב' דיני הפרישה דבכלל וסתות הוא וכן מצאתי בבשמים ראש סי' נ"ג שהביא בשם מורו מהר"ם מרוטונבורג דרואה מ"ת אסורה מטעם וסת וקי"ל דוסד"ר והק' עליו דוסת ע"י אונס לאו וסת הוא וא"ת דשאני הכא שהוא דבר מכוער שאם תשמש עמו יודע שמשוה אותה נדה עכ"פ לא הוי להו למיעבד חזקה לחזקה אחרת בבעל שלישי כו' קשי' הגירושין ותקנת עגונות איכא ועוד קשי' לי דמה יועיל בדיקת השופפרת דאטו זהו כחמום התשמיש ואין מוכת עץ בבשר ונ"ל דהם ז"ל חשו שיש למעלה במקור כנוס דם נדות במקום שהאבר מגיע ושאם יפתחנו יורד דם למטה ולפיכך הוא נוגעות במכחול שבראש השופפרת שם לראות אם יש דם והיינו ענינא דחררה דאפילה והוטהרה שאותו הדם הלך ממנה בפעם אחת והיינו דקא' שמואל זו ממלא ונופצת היא כלומר שעם התשמיש הוא בא לה והו"ל וסת לתשמיש ואין לה תקנה לפי שהדבר בא מחום התשמיש המביאין הדם אל המקור והולך כשאר הנשים ואין בדיקה מועלת ושמואל אפשר דלטעמי' אזיל דס"ל וסד"א אבל קי"ל וסד"ר אמנם אע"פ שכן נ' קשי' לי דבדיקת שופפרת הובא בברייתא בלי חולק ומשמע נמי דאף למ"ד וסד"א אמרה כו' עכ"פ איך שיהי' אין כאן אי' דאורייתא כו' עכ"ל, ועי' בש"ך ס"ק ל"ה שכ' נמי דרואה מ"ת חשוב וסת ע"י אונס כמו קפיצה ועי' בישוי"ע ס"ק א' שהק' דאי נימא דהוא מטעם וסת הרי דעת קצת פוס' דוסת שנקבע מכח אונס כגון קפצה וראתה לא קבעה לה וסת ואף מיחש לא חיישי' וא"כ ה"ה וסת זה דרואה מ"ת אמאי נחשב כוסת והא וסת מחמת אונם הוא ואף למאי דפסקי' כו' דמיחש חיישי' מ"מ קשה כיון דמשמע דהוי רק חששא בעלמא איך יתכן שתהי' אסורה עולמות בשביל חשש בעלמא אף גם כו' באשה שיש לה וסת קבוע שאינה חוששת לוסת שא"ק למה תהי' אסורה מ"ת והביא ד' הבשמים ראש הנ"ל שכ' משום דנתברר לנו שיש למעלה דם כנוס במקור כו' ואם יפתחנו יורד הדם למטה כו' וכ' דלפ"ז נ' דהא דקא' הש"ס דאין כל האצבעות שוות הוא רק כדי להוציא מחשש זה דשמא האבר יוציא הדם לזה אמרי' דאין כל האצבעות והכחות שוות בעסק זה אבל אם חימוד התשמיש גורם הוי כמו שאר וסת הגוף דלא תלי' בשום דבר ול"א אין כל הקפיצות שוות אלא דבאמת אין כאן וסת כלל דוסת שנקבע מתוך אונם הוא אלא דמטעם השני קאתינן עלה ולכך מהני ג"כ בדיקת שופפרת בפ"א דאין כאן וסת כלל וכיון שהאבר מגיע לשם ומוציא דם הי' השופפרת ובתוכו מכחול ג"כ מוציא דם א"ו דמן הצדדים הוא או דנתרפה כו' עכ"ד. ועי' בכסא דהרסנא שם מ"ש והאריך בזה, ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ה בתשובת הגאון ר' חיים צענזער שכ' נמי דהא דרואה מ"ת אסורה הוא מטעם וסת ולא הביא ד' התוס' והרשב"א והבשמים ראש הנ"ל והק' שם דאמאי מועיל בדיקה פעם אחת כיון דהוי וסת הקבוע בג"פ ליבעי עקירה ג"פ ולמה בבדיקה זו תעקר בפ"א להתירה לבעל כו' והאריך בזה. ובסי' מ"ו שם כ' הנו"ב ליישב קושי' זו דוסת זה שנקבע לה במעשה התשמיש זה מקרי וסת שנקבע ע"י אונס שהתשמיש הוא גורם להדם שיבוא והר"ז ממש כוסת שנקבע ע"י קפיצות שקפצה וראתה שאף שנקבע בג"פ נעקר בפ"א וכמבואר בסי' קפ"ט כו' וכ' דמטעם זה יש להקל ברואה מ"ת כיון שעיקר החשש מטעם וסת אין כאן חשש אי' דאורייתא כי העיקר דוסד"ר ואפי' למ"ד דוסד"א היינו וסת קבוע אבל וסת שא"ק נ' דכ"ע מודים שהוא דרבנן ומיושב בזה דעת הא"ר שהביא הש"ך בס"ק ל"ג כו' והאריך בזה. ובסי' מ"א וסי' מ"ג וסי' נ"א וסי' ס"א שם כ' נמי דרואה מ"ת הוא מטעם וסת והאריך בזה. וכ"כ בחו"ד ס"ק א' ג' דהוא מטעם וסת והביא ד' התוס' הנ"ל וכ"כ בחידושי רע"א סעי' ה' ובחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"א כ"ג דהוא מטעם וסת ולא הביאו ד' התוס' הנ"ל. ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הנ"ל וגם מ"ש ליישב קושי' החו"ד ס"ק ג' כיון דכ' הפוס' דאפי' לא ראתה כלל בשופפרת מותרת האיך נעקר וסת שנקבע בג"פ במה שלא ראתה פ"א ובסעי' י"א כ' המחבר דבעי' עקירא ג"פ כו' והאריך בזה ליישב יעוש"ה. ולפיד הבשמים ראש הנ"ל בטעם הב' ניחא דאין כאן וסת כלל ולכך מהני בדיקת שופפרת בפ"א ואפי' לא ראתה כלל בשופפרת מהני דכיון שהאבר מגיע לשם ומוציא דם הי' השופפרת ובתוכו מכחול ג"כ מוציא דם א"ו דמן הצדדים הוא או דנתרפאת וכמ"ש הישוי"ע הנ"ל ולק"מ קושי' החו"ד אף לדעת הטור סי' קפ"ט שכ' דגם וסת הקפיצות יש לה דין וסת קבוע וגם מיושב בד' הבשמים ראש הנ"ל עוד קושי' החו"ד שהק' דאי רואה מ"ת הוא מטעם וסת א"כ בימי עיבור וההנקה לשתרי דאפי' לוסת גמורה אינה חוששת בימים האלו וכן אם ראתה בימי עיבור וההנקה ג"פ מ"ת כיון דאינה קובעת וסת בימי עיבור כו' לשתרי לדעת הט"ז ס"ק ט"ו עכקוש"י. ולפ"ד הבשמים ראש הנ"ל לק"מ דלאו מטעם וסת אתינן עלה וקושי' החו"ד הוא לשיטתי' דס"ל דרואה מ"ת הוא מטעם וסת ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' החו"ד והאריך בזה ומ"ש אח"כ ע"ד המרדכי והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק ט' מ"ש לענין רואה מ"ת אי הוי אי' דאורייתא או מדרבנן כו' ומ"ש ע"ד הנו"ב סי' מ"ו וסי' ס"א הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה
(ב) בכדי שתושיט. וכ' הש"ך ס"ק א' ואע"ג די"ל דאחר תשמיש ראתה מ"מ כיון דהיתה חייבת א"ת מקרי רואה מ"ת עכ"ד ועי' בתפארת צבי וחיו"ד סי' כ"ה שהק' לפמ"ש הרמ"א לקמן סעי' ה' דהיכא דהוי ס' אם הוא מהמקור כו' מקילין אף שאין המכה מוציאה דם מחמת ס"ס שמא מהצדדין ושמא דם המכה וה"נ איכא ס"ס שמא מהצדדין כו' ושמא לאחר תשמיש עכקוש"י ובאמת לק"מ לפ"מ דמבואר לעיל סי' ק"י סעי' ט' דס' אחד בגוף וס' א בתערובות לא הוי ס"ס והטעם דהס' נולד בדאורייתא וה"נ הס' אם