יד אליעזר חלק ב מ

בזה, אבל בהמקנה בקו"א להל' קידושין סי' ס"א כ' די"ל דבבעילה ראשונה שהיא בעילת מצוה אין אי' סמוך לוסתה כמו כיוצא לדרך וכ"פ בשם ארי' שם להקל בבתולה בבעילה ראשונה דהיא בעילת מצוה אך באלמנה פ' דאין להקל ועי' בשיבת ציון סי' מ"א מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה. ועי' בפרמ"נ בש"ת ס"ק כ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יא (יב) אסור לבא. עי' במי נדה במדו"ח מ"ש לענין אם היא באה ושוכבת אצלו אם זה הוי כאמרה טהורה או לא כו' וכ' דבחידושי י"א ב' ד"ה שמואל הוכיח דאף בזה מהני בבאה ושוכבת אצלו

(יג) וא"צ לשאולה. עי' במי נדה שם שכ' להסתפק באשה שנמצא כתם ובעלה ידע מזה ואח"כ שהתה שיעור שתספור ותטבול אם נימא כיון דכתם הוי נמי ס' ולא ודאי וא"כ אתי ס' ומוציא מידי ס' דהוי ס"ס כו' או נימא דבכה"ג צריך לשאילה כו' והאריך בזה והק' דלמה מהני בזה ס"ם דהא מבואר לעיל סי' ק"י דבעי' שיהי' נודעין ב' הספי' יחד וכאן לא נודעו יחד דס' שמא ראתה נודע מיד כשהגיע שעת וסתה וס' שמא טבלה ל"ה עד שעברו ימים שתוכל לספור ולטבול ולא נודעו ב' הספי' יחד והביא שכן הק' הפרמ"ג בשם המנח"י וכבר הקדימו בקושי' זו בכללי חזקה מבעל מגיני שלמה שהובא בראש אפרים ביו' התשובות סי' י"ב וכ' המי נדה ליישב והאריך בזה. ואח"כ כ' די"ל דדין זה אי מהני ס"ם בלא נודעו יחד תליא אי ספי' דאורייתא מה"ת לחומרא או מדרבנן לחומרא כו' וכ' עוד תי' ליישב קושי' זו והאריך בזה. ובסוף הס' בהשמטות לקו"א מ"ש והאריך בזה הרבה יעוש"ה. ועי' בבית יצחק בשער הספי' סי' ל"ה מיש ליישב קושי' זו והאריך בזה. ועי' במנח"י בסי' שאח"ז ס"ק א' שהק' דאמאי א"ל לשאול הא קי"ל לעיל סי' ק"י דלא סמכי' אס"ס היכא דאיכא לברורי וכאן כיון דאפשר לברורי בשאלה מ"ט סמכי' אס"ס ואמרי' דא"ל לשאול ותי' דש"ה דאיכא עוד חזקה שהיתה בחזקת טהרה כו' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ל"א שדחה תי' זה שכיון שעבר עלי' וסתה איתרע חזקתה והביא תי' הפלתי שם ס"ק א' דהוי ספד"ר ומדינא הו"ל למיזל לקולא רק שחז"ל החמירו בזה. ובס"ס שרי וכ' עליו דגם ז"א דגם בספד"ר אם הוא מחשש אי' בגופו ל"א ספד"ר וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות י"ז י"ח וכאן הרי עיקר החשש שמא ראתה וטמאה מה"ת וכ' ליישב דהא הרמ"א בסי' ק"י פ' דבס"ס א"צ לברר וכבר הק' המנח"י כו' דמשמע מכ"ד דצריך לברר ותי' דהיכא דאיכא טרחא א"צ לברר משא"כ היכא דאפשר לברר בדיבור בעלמא לשאול צריך לברר וא"כ א"ש כאן ממ"נ אם הוא ערה עלי' רמיא להודיע לו אם היא טמאה ושפיר יכול לסמוך עלי' במה שאינה מגדת לו שהיא טהורה בודאי רק אם לא שהתה שיעור שתוכל לטבול חיישי' שמא לא בדקה א"ע וסמכה ע"ז שלא הרגישה כו' וע"ז שפיר מהני לו מה ששהתה שיעור שתוכל לטבול מאחר דעכ"פ זה ודאי שלא הרגישה. אין כאן חשש אי' תורה בגופו ובישינה הרי איכא טרחא להקיצה וכמ"ש רש"י י"ב א' ד"ה ערה והיכא דאיכא טרחא א"צ לברר עכ"ד. ועי' בס' ארי' דבי עילאי חאו"ח סי' ח' מה שהשיג על תי' הפלתי הנ"ל דאפי' במלתא דרבנן צריך לברורי כו'. ועי' פלתי בקו"א סעי' ג' מ"ש בזה. ועי' במהר"י הכהן ח"ב הל' נדה אות י"א מ"ש ליישב קושי' זו עפ"ד הפ"י בקידושין ס"ג ב' שכ' דהא דע"א א"נ נגד החזקה משים דאמרי' דכל ע"א או' בדדמי כו' והא דאמרי' דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכי' אחזקה או רובא דוקא אם יכולין לברר לגמרי אבל אם לא נוכל לברר כל הס' סמכי' ארוב או חזקה. ולפ"ז אף אם ישאל אותה לא תהי' נאמנת רק מדין ע"א ולא הוי בירור גמור ולכמה פוס' רוב או חזקה עדיפא מע"א כו' שוב לא נוכל לברר הדבר ע"כ א"צ לשאלה עכ"ד. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש בדין צריך לברורי והארכתי הרבה בזה יעוש"ה

סימן קפה

סעיף א (א) טבלתי. עי' חו"ד ס"ק א' בחידושים שכ' ואפי' שוכבת אצלו לה מהני עד שתאמר לו בפירוש טבלתי כן מוכח מתוס' עכ"ד. ועי' בשמלה ס"ק א' שכ' עליו דלא הודיעני אי' מקום התוס' ואנחנו לא נודע וכפי הסברא הפשוטה נ' דמהני ואפי' לפמ"ש הש"ך ס"ק ד' בשם הב"ח דהבעל חייב לשאול אותה כו' י"ל ש"ה שאין בידה לטהר עצמה וא"נ בדיבור גרידא כ"א באמתלא ע"כ צריכין לברר את האמתלא אם יש בה ממש או לא אבל הכא שיש בידה לטבול והיא נאמנת בדבור קל לומר טבלתי אמאי לא תהא מעשה השכיבה חשוב כדבור והביא בשם חכם א' שכ' דכונת החו"ד הוא לד' התוס' נדה י"א א' ד"ה תניא שכ' דבהניחה בחזקת טמאה אשמועי' דאפי' ערה טמאה עד שתאמר לו טהורה אני וכ' עליו דש"ה לא מיבעי' לפ"ד המרדכי בשבועות סי' תשמ"ב שהביא הא דגרסי' בירושלמי אהא דתניא הבאין מן הדרך כו' אמר ר"י שונה אני אפי' לאחר ג' שנים כו' אמר ר' חנינא זאת אומרת אסור לאשה להשהות בטומאה וכ' משמע אע"ג דודאי ראתה כו' ומיהו בהא פליגא אתלמודא דידן דבפ' כ"ה מוכח דלא שרי ר' יוחנן אלא בה' ראתה אבל ודאי ראתה לא שרי דחיישי' שמא אירע לה אונס כו' עכ"ל, וא"כ זהו דוקא כשבא מן הדרך כו' ויש לו לחוש שמא אירע לה אונס אבל כשהוא בביתו ולא נודע לו משום אונם מסתמא טבלה בזמנה ומכ"ש לפ"מ דפסקי' דכשאין בעלה בעיר אין טבילה בזמנה מצוה כו' אלא אפי' אי נימא כו' דלא פליגא תלמודא דידן אירושלמי מ"מ נ' דדוקא בבא מהדרך אין טבילתה ודאי כי שמא לא הגיע זמנה לטבול או מחמת אונס לא הי' לה באפשר לטבול אבל כשהוא בעיר ויודע מתי נטמאה וכעת זמן טבילתה וכ"ש כשהוא יודע מתי לבשה לבנים ושהכינה עצמה היום לטבילה וגם הי' בידה לטבול בלי שום אונס והיא ערה ושוכבת אצלו נ' דחזקת טבילה זו ודאי חזקה אלימתא כמו חזקת חבר דמוציא מידי ודאי עכ"ד. ועי' בסי' הקודם ס"ק י"ב הבאתי ד' המי נדה בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה ומאחר שעברו. עי' ש"ך ס"ק א' שכ' דאם הבעל אינו יודע אם עברו או לא סומך עלי', ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה. ובתוך דבריו שם כ' דאף באי' דרבנן אין ע"א נאמן נגד החזקה והביא ראי' מד' הרמ"א לעיל סי' קכ"ז וכונתו על מ"ש הרמ"א שם סעי' ג' וכל היכא דאתחזק דבר באי' כגון טבל והא קי"ל דתרומה בזה"ז דרבנן א"ו דאף באי' דרבנן אין עא"נ. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז דין עא"נ באיסורין שהבאתי ד' המשנת חכמים בסוף הס' בקונטרס חוט המשולש שהביא ראי' זו וכתבתי שם דאין זה ראי' די"ל דהרמ"א מיירי בתרומות דגן תירוש ויצהר דהוי עיקר בדאורייתא אבל בתרומת פירות דאין להם עיקר בדאורייתא שפיר דאף הרמ"א ס"ל דעא"נ אף באתחזק אי' והארכתי בזה והעלתי דהעיקר לדינא דבאי' דרבנן עא"נ אף באתחזק אי' יעוש"ה. וכעת ראיתי במי נדה מהדו"ת סי' קפ"ז בתשובה שני' שם שכ' דבדרבנן אף באתחזק אי' עא"נ והביא ראי' לזה מלשון הרמ"א בסי' קכ"ז שכ' בקטן אי אתחזק אי' ל"מ כלל ובע"כ היינו בדבר שאין בידו דאם הוי בידו נאמן אף קטן בדרבנן כמ"ש המג"א בסי' תל"ז כו' ואעפ"כ כ' דרק קטן א"נ מוכת הא גדול כה"ג נאמן אף באתחזק אי' ואין בידו ודוחק לומר דהרמ"א כ"ת בשביל ב' קונים דפשט לשונו לא משמע כן ועוד דפשיטא דב' קטנים אין להם דין ב' עדים כשרים וב'