יד אליעזר חלק ב לט

בשבועות לדעתם דאפי' בישינה שרי אחר שעבר הוסת מבואר דאפי' היכא דליכא הטעם דלא ארגשה עכ"ז לא חיישי' שמא ראתה ואין מקום לס' הנ"ל. אך לדעת המחבר שכ' טעם ההיתר מדלא ארגשה ולא כ' דין זה דאפי' ישינה מותר כו' לדידי' איכא לאסתפוקי וכ"כ לדידן דקי"ל דאסורה לשמש עד שתבדוק ג"כ איכא לספוקי מה דינה אם בדקה א"ט ונאבד העד אם מטמאין לה מס' וכ' דלפמ"ש בחידושי הרמב"ן גבי מכה דהיכא דא"א למיקם עלה דמלתא לא תיקנו חז"ל בדיקה וכ"כ הרשב"א הובא בב"י סי' קפ"ז דהיכא דלא אפשר לא תיקנו א"כ י"ל דה"ה כאן אם נאבד העד וא"א למיקם עלה דמלתא לא מטמאין לה מס' כו' והביא ד' הס"ט סי' ק"צ ס"ק ס"ד שכ' דענין זה שמא טעתה בהרגשת עד או בהרגשת שמש הוא מלתא דל"ש ול"ח להא כ"א היכא דאיכא דם לפנינו ומשום דחזקת דם לבא בהרגשה משא"כ היכא דליכא דם לפנינו ל"ח לטעות בהרגשת עד וא"כ ה"ה כאן ותו דעיקר חובת הבדיקה אינה רק מתחז"ל יש לדמות להך בדיקה דקודם תשמיש דאצרכו חז"ל לאשה דעסוקה בטהרות ועכ"ז אם נאבד העד לא אסרי' לה כמ"ש בש"ס ט"ז ב' כו' אך לפמ"ש לדמות בדיקה זו דוסתות לבדיקת הריאה ושם בנאבדה הריאה אם הי' במזיד אסורה לכ"ע ואם בשוגג נחלקו הפוס' בזה כו' א"כ י"ל דה"ה כאן אם נאבד במזיד אסורה לבעלה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ואם נאבד בשוגג תליא במחלוקת הפוס' שם וי"ל דכאן כ"ע מודו דיש להקל עכ"ד ועי' באמרי בינה ח"א בתשובות שבסוף הס' סי' ו' שכ' דחומרת החו"ד הוא לשיטתו בס"ק ט' ובחידושים ס"ק כ"ג שכ' דבאין לה וסת קבוע וכן במשנות ב' או ג' ימים צריך שתהי' לה מוך דחוק כל משך השינוי כו' וכ' דלא נתקבלו דבריו בעיני בעלי הוראה להחמיר בזה כיון דוסד"ר וכמעט הוא דבר שבלתי אפשרות ולא חייבו חז"ל רק במה דאפשר לברר וגם החומרא שהחמיר באם נאבד עד הבדוק לא נתקבל וכ' דיש קצת להוכיח להפך מנדה ט"ז א' הא ליכא תרדה טמאה אלמא וסד"א ודלמא לעולם וסד"ר ואשמועי' הברייתא אם לא בדקה להעד טהורה שהחרדה מסלקת ובליכא תרדה טמאה ומשמע קצת דאם וסד"ר אף בזה טהורה וכ' דדברתי עם גדולי ההוראה ושפה אחתי בפיהם שאין להחמיר בזה וגם רוב נשי דיה הוסת נמשך בלתי אפשר להחזיק ברחם מוך דחוק לחולשתם ואף הצנועות ביותר לא יכלו להחמיר בזה ואף אליבא דהחו"ד מ"מ אין להחמיר לחוש על הטלת מ"ר דאין דנין אפשר משא"א כו' יעוש"ה

סעיף ט (ט) שתבדוק. עי' ש"ך ס"ק כ"ג שהביא ד' הב"ח שפ' דיש להחמיר כהמרדכי כו' דדוקא בבדקה מיד לאתר וסתה כו' ועי' בס"ט ס"ק י"ב מ"ש ע"ד הב"ח ועי' בפרמ"נ בפתחי נדה בענין וסתות אות ג' מה שהק' על הס"ט והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז דין עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי ביה יעוש"ה

י) וסת קבוע. עי' ט"ז ס"ק י"ג מ"ש ליישב קושי' הפרישה ועי' ס"ט ס"ק י"ג מה שדחה תי' הט"ז ומ"ש הוא ליישב קושי' הפרישה והאריך בזה ועי' בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק י"ג מה שדחה תי' של הס"ט ומ"ש הוא ליישב והאריך בזה ואח"כ הביא ד' החו"ד ס"ק י' שכ' להסתפק באשה שעברה עלי' ג"פ ולא בדקה ולא הרגישה אם נעקר הוסת בכך דמאחר שסומכין על מה שלא הרגישה להתירה לבעלה לדעה הא' ואפשר דה"נ יש לסמוך ע"ז לענין עקירת הוסת כו' ופשיט לי' דאין הוסת נעקר במה שלא הרגישה ממה שמבואר ברמב"ן ובטור לקמן סי' קפ"ט דבעי' דוקא בדיקה ותמה עליו דהא ודאי דלדידן אין וסת קבוע נעקר אלא בבדיקה וזה מבואר בראב"ד ורמב"ן ורשב"א וטור אמנם הא אנן קי"ל דגם לבטלה אסורה עד שתבדוק וכדיעה הב' וכל עיקר ספי' של החו"ד אינו אלא לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דמותרת לבעלה בלא בדיקה והוא הדיעה הא' דס"ל דסמכי' ע"ז שלא הרגישה ולדידהו מספקא לי' להחו"ד אם נעקר ג"כ הוסת בכך כו' וא"כ מאי פשיטותא מרמב"ן וטור דלא ס"ל כהרי"ף והרמב"ם. עוד הביא ד' החו"ד שכ' דמ"ש בנדה ט"ז א' דלמ"ד וסד"א אפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה אף דלא ארגשה היינו לטהרות דטמאה אף בלא הרגשה כו' או לבעלה מדרבנן טמאה וכ' עליו הנה מ"ש דמיירי לטהרות הוא שגיאה דבהדיא אמרי' בש"ס שם טמאה נדה בברייתא דר"א ור"מ גם מ"ש דלבעלה טמא מדרבנן אין זה במשמע דלשנא דטמאה נדה משמע דהוא מה"ת דאי מדרבנן אינה טמאה רק משום כתם כו' לפמ"ש רש"י בהא דאמרי' וסד"א היינו שצריכה בדיקה מה"ת בשעת וסתה ולד' החו"ד למה הוצרכה בדיקה מה"ת אם תרגיש גם בלא בדיקה תדע שראתה דם ואם לא תרגיש הרי היא טהורה מה"ת גם לפ"ד החו"ד שכ' כו' דטמאה מדרבנן תקשה בהך דר"פ הרואה דמקשי' טובא אמימרא דשמואל ועדיין לא סליק אדעתי' דטמאה מדרבנן ואמאי לא מקשה ממימרא דשמואל גופי' כאן דאמר אפי' מצאה טהורה טמאה אף שלא הרגישה וכאן ליכא למימר כתי' התוס' שם לחלק בין זמן קרוב לזמן רחוק דהא כאן איירי בזמן קרוב כו'. אמנם הדבר ברור דלמ"ד וסד"א אפי' בדקה ומצאה טהורה היא טמאה מה"ת אפי' לא הרגישה ומשום דהך חזקה דארב"ב משוה לה לודאי וכמ"ש הרא"ש בריש נדה וה"י דומה לדם הנמצא בפרוזדור דחייבין עליו אף שלא הרגישה דאמרי' חזקת דם לבא בהרגשה ובודאי ארגשה ולאו אדעתה כו' וה"ה כאן למ"ד וסד"א כו' וכ' דבעיקר דין זה אם לא הרגישה ביום וסתה לדידן דקי"ל דאסורה עד שתבדוק פשיטא שאינו נעקר אלא בבדיקה והביא ד' הראב"ד בשער הוסתות כו' וד' הרמב"ן בהלכותיו פ"ה ובוסת שא"ק נעקר אפי' בלא בדיקה דכיון שעבר היום ולא הרגישה טהורה לבעלה וממילא נעקר הוסת ג"כ וממילא הדבר מבואר דכן הדין לדעת הרי"ף והרמב"ם גם בוסת קבוע דכיון דלדידהו היא מותרת לבעלה אפי' בלא בדיקה כמו לדידן בא"ק ה"ה לדידהו נעקר בכה"ג בג"פ כמו לדידן בא"ק עכ"ד

סעיף (יא) סמוך לוסתה. עי' חו"ד ס"ק י"ג שהביא ד' הכני"ח סי' י' שכ' דה"ה כשחל ליל טבילה סמוך לוסתה מותר בתשמיש כו' והשיג עליו ופ' דבליל טבילה סמוך לוסתה אסור בתשמיש ועי' במנח"י לקמן סי' קפ"ז ס"ק כ"ט שכ' די"ל דבליל טבילה מותר בתשמיש סמוך לוסתה כו' והניח דין זה בצ"ע ועי' בפלתי שם ס"ק י' וכאן ס"ק י"ב שהשיג על המנח"י והכני"ח ופ' דבליל טבילה סמוך לוסתה אסור בתשמיש ועי' בס"ט כאן ס"ק י"ד שהביא ד' הכני"ח והמנח"י והשיג נמי עליהם ופ' דאסור בתשמיש בליל טבילה סמוך לוסתה ועי' בשאילת יעב"ץ ת"ב סי' י' שהשיג נמי על הכני"ח ופ' דאסור בתשמיש והיינו כהפלתי והחו"ד והס"ט הנ"ל וכ"פ בבינת אדם כלל ק"ט סי' ב' ועי' במקמ"ח שפ' נמי כן והביא ראי' לוה מד' הראב"ד בבעה"נ שהק' בהא דאמרי' נדה ס"ו א' בההיא דאתיא לקמי' דר"י כו' דהא בליל הזאת תראה וצריך לפרוש סמוך לוסת והוכיח מזה דהיכא דקובעת וסת לשעה א"צ לפרוש סמוך לוסת כו' ואי נימא דליל טבילה דינו כיוצא לדרך א"כ מאי קשי' לי' דהא שם ליל טבילה הוי כו' ומזה מבואר דס"ל דליל טבילה אין דינו כיוצא לדרך ואסור בתשמיש וכ' דתמהני על כל האחרונים שלא הרגישו בראי' זו ולא ראה ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ז שכבר הקדימו בראי' זו. ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"ג מ"ש לדחות ראי' זו והאריך בזה. ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' מ"ש ע"ד הכני"ח הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי"ש בנו"ב שכ' דאף בכלה בביאה ראשונה אסור בתשמיש ואין חילוק בין כלה לאשה אחרת כו' והאריך