יד אליעזר חלק ב לו

לדרך כו' וכ' דנעלם ממנו ד' הרשב"א והראב"ד הנ"ל דמתירין בהדיא אף בשעת וסתה כו' והאריך בזה, ועי' בבדק הבית שם שכ' ח"ל דאפי' למ"ד וסתות דרבנן אפי' ברי לה שלא ראתה אסור לה לשמש משהגיע וסתה כל אותה עונה כו' ואי' זה מה"ת מדכתיב והזרתם את ב"י מטומאתם כו' אבל לפני ושת בעונה זו כו' הוא בפלוגתא דלמ"ד וסתד"א מחזקינן לה בודאי רואה האי קרא דוהזרתם אתאי לעונה זו שלפני וסתה ולמ"ד וסתד"ר אי' עונה זו שלפני וסתה דרבנן וקרא אתאי לאי' עונה שלאחר וסתה ואע"ג דלא חזאי כו' עכ"ל. והיינו כהב"א הנ"ל אבל מד' המשמרת הבית הנ"ל מבואר להדיא דלא כהב"א הנ"ל ולא ראה הב"א ד' המשה"ב הנ"ל. ועי' במקמ"ח שהביא נמי ד' הרא"ה בבה"ב והמשה"ב הנ"ל והביא ד' הב"א וכ' ג"כ עליו דאישתמיטתי' ד' הרשב"א במשה"ב הנ"ל, וכעת ראיתי בשמלה ס"ק ד' שהביא ד' הב"א הנ"ל וכ' עליו דלא זכר ד' הרשב"א במשה"ב הנ"ל ולא ד' תשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' קפ"ז ולא ד' הראב"ד בבעה"נ דס"ל דגם שעת הוסת לא הוי אלא דרבנן כו' יעוש"ה. ועי"ש עוד בפרמ"נ אות ה' מה שהק' ד' התוס' פסחים ע"ב ב' שכ' בפשיטות דסמוך לוסתה הוא מדאורייתא וביבמות ס"ב כ' דלמ"ד וסד"ר ד"ה בסמוך לוסתה דאינו רק מדרבנן וא"כ לפ"מ שפ' בנדה ע"ז א' דקי"ל וסד"ר א"כ היה סמוך לוסתה אינו רק מדרבנן ואיך כ' בפשיטות בפסחים סמוך לוסתה הוא מה"ת ויותר קשה דשם בפסחים קאי אליבא דר"י כו' ובנדה ט"ו א' ד"ה אפי' כ' דר"י ס"ל וסד"ר וא"כ ה"ה סמוך לוסתה אינו רק מדרבנן וכ' ליישב דלא כ' התוס' בנדה רק דיש לדקדק דר"י ס"ל וסד"ר אבל לא פסיקא להו מלתא שנאמר בבירור כן ומשום דבשבועות י"ח ב' דריש ר"י ג"כ האי אי' דסמוך לוסתה מקרא דלהבדיל כו' וזה מבואר בדבריהם בכ"ד שלא ניחא להו לומר דכל הני דרשות דשבועות שם אינן רק אסמכתא בעלמא וע"כ בנדה ט"ז א' בפסק הל' דוסתות לא הביאו התוס' שם דר"י ג"כ ס"ל דוסד"ר אלמא דלא פסיקא להו הך דר"י ס"ל וסד"ר וע"כ כ' בפסחים אליבא דר"י דסמוך לוסתה מה"ת וכדחזינן לי' בשבועות דדריש לי' מקרא כו' ולדידן דקי"ל וסד"ר ה"ה סמוך לוסתה אינו אלא מדרבנן ולא דרשי' כלל להני קראי עכ"ד וזהו דלא כהנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ה דס"ל בפשיטות דדעת התוס' יבמות הנ"ל דסמוך לוסתה דאורייתא. ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' הב"י על הרא"ש דסתרי אהדדי מנדה ליבמות כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בנו"ב שם שכ' דאין זה דומה להא דמחייבינן בשבועות חטאת ול"א אנוס הוא היינו שאפי' וסד"ר מ"מ כיון שעכ"פ מוטל עליו מדרבנן לפרוש הימנה שוב אינו אנוס לשמש עמה וממילא חייב חטאת על שגגתו ששימש עם הטמאה ודאי עכ"ד וכ"כ מסברת עצמו ובאמת מבואר מד' הרשב"א במשה"ב שם בהדיא כן ולא ראה הנו"ב הנ"ל ד' הרשב"א שכבר הקדימו בזה. וכעת ראיתי בשאילתות שאילתא פ"ט בהעמק שאלה שם אות ד' שהק' דאי נימא סמוך לוסתה הוא מדרבנן איך חייב חטאת אכניסה סמוך לוסתה כו' והביא ד' הנו"ב הנ"ל שכ' דכיון דמדרבנן אסור שוב אינו אנוס אלא שוגג וחייב חטאת וכ' עליו אלא דלא ביאר מקור לסברא זו וממ"ש התוס' ביצה כ"ב דהאוכל בלא בדיקת הריאה ונמצאת טריפה נענש כשוגג ולא כאונס כו' אין ראי' לכאן דהתם לא מיירי אלא בדין שמים אבל שיהא חייב קרבן מחמת זה לא שמענו וכ' דמ"מ נ' דבזה נחלקו רבא ורחב"א דרבא ס"ל דאכניסה לא מחייב וכ' הבעה"מ משום דס"ל דדרשה דוזהרתם אינה אלא אסמכתא והמשה"ב כ' דהבעה"מ ס"ל דגם להמסקנא דרבא הוא דרבנן ובפי' הסוגיא שם משמע דבזה נחלקו והביא עוד ראי' לסברא זו מנדה י"ב כו' אשה מהו שתבדוק עצמה בשיעור וסת לחייב בעלה חטאת ומסיק דאסיר שלא יהא לבו נוקפו ופורש וע"כ בשלא סמוך לוסתה מיירי דאי בסמוך לוסתה לפרוש וא"כ איך יתחייב וכן הק' בנו"ב מהדו"ת סי' צ"ו והעיקר כמ"ש בס"ט סי' ק"צ ס"ק פ"ז דאי נימא דבעי בדיקה ממילא ראוי לחוש ולפרוש לעולם באבר מת שמא ראתה ונ' דקדק רש"י שכ' בד"ה מהו כו' מי בעיא כו' ולא פי' מי רשאה כו' משום דא"א לחייב חטאת אלא א"כ נימא דבעי בדיקה אחר תשמיש וסוגיא דשבועות דקא' דשלא בשעת וסת דאנוס הוא לפי המסקנא דנדה דאסורה לקנח אחר תשמיש כדי שלא יהא לבו נוקפו הרי דמה שראו לחוש מדרבנן גורם שיבא לחיוב חטאת כו' עכ"ד. ועי"ש עוד בפרמ"נ שהק' דמ"ט של דבר דהא בכל דוכתי קי"ל דהיכא דאתחזק ג"פ הוי חזקה ובשור המועד מבואר בהדיא בקרא דבג"פ אתחזק לשור נגח ומ"ט כאן ל"א דאתחזק לה לראות בעת וסתה אחר שכבר קבעה וסתה ג"פ ובגוף הדין דוסתות שפיר י"ל דטעמו פשוט דמאן דס"ל וסד"ר הוא משום דחזקת דם לבא בהרגשה וכיון שעבר וסתה ולא הרגישה אמרי' דודאי לא ראתה וע"כ מותרת היא לבעלה מה"ת אפי' בלא בדיקה אבל מ"ש הפוס' דלמ"ד וסד"ר דה"ה סמוך לוסתה ג"כ דרבנן כו' הא ודאי קשה כיון דאתחזק ג"פ שתראה בעונה זו למה לא ניחוש מה"ת שמא תראה בשעת תשמיש ותרגיש באמת ונמצא שבעל נדה והביא ד' החו"ד בסי' הקודם שכ' דע"כ וסד"ר דקים להו לחז"ל דחזקה דוסתות הוי חזקה העשוי' להשתנות דכשהאשה באה בימים נתמעטו הדמים וחדל האורח שהי' לה כבר וכ' עליו דאין דבריו מסופקין כ"א באשה שהיא סמוך לזקנותה דאפ"ל שבקרוב יופסק וסתה משא"כ באשה שהיא עדיין בימי נעורי' הדבר ידוע שלא יופסק וסתה משך זמן רב לפי טבע הנשים כו' והאריך בזה ליישב ועי' במלא הרועים אות ה' ענין וסתות סי' י"ג שכ' ג' תי' ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה. ובספרו מלא הרועים הנדפס מחדש בענין השייך לערך וסתות מ"ש והאריך בזה. ועי' במהר"י הכהן מהדו"ת על הלכות קטנות הל' נדה אות א' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה

והנה הנו"ב שם הק' למ"ד וסד"ר והרי עיקר הוסת דרבנן ואיך הזהירה התורה על עונה סמוך לוסתה וכ' ליישב דאף למ"ד וסד"ר הוי חזקה זו דארב"ב ככל החזקות שבש"ס וחזקה מה"ת היא אלא דנגד חזקה זו היא חזקת האשה שבחזקת טהרה עומדת ולכך מה"ת אוקמי' חזקה להדי חזקה זהו הטעם דמ"ד וסד"ר וכבר נודע אוקמתא דרבא גיטין כ"ת ב' דלשמא מת ל"ח ולשמא ימות חיישי' כו' ומעתה גם גבי אשה דכל אשה יש לה חזקת טהרה שהרי עכשיו היא טהורה ול"ח שמא כבר נטמאה בטומאת נדה שזה נגד החזקה אבל אין להאשה חזקה שלא תראה נדה אחר שעה שאין בזה חזקה שהרי בפעם אחת עתידה לראות נדה שהרי לא תהי' טהורה לעולם ולכך איכא למיחש בכל שעה שמא תראה ולכך וסתות לענין לאסור לשמש סמוך לוסתה הוא לכ"ע מה"ת לפי חזקה דארב"ב ול"ל העמד נגד חזקה זו חזקת טהרת אשה שהרי בזה דחיישי' שמא תראה לא מרעינן עדיין חזקת טהרה והוא ממש כמו שמא ימות וא"כ ליכא חזקה הסותר לחזקת ארב"ב ולכך אסורה מה"ת כו' אבל אם כבר עבר וסתה למימר וסד"א לטמאה שעבר כו' נגד זה יש חזקת טהרה הסותר לזה לכך פסקי' הלכתא דוסד"ר כו' ומיישב בזה קושי' התוס' נדה ט' א' ד"ה הא כו' והאריך בזה. וכ"כ עוד במהדו"ת חיו"ד סי' ק"ג והאריך בזה. וכן הביא במלא הרועים ד' הנו"ב אלו ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קס"ו וסי' ק"ע שהביא נמי כן בשם מורו הגאון ר' נתן אדלער שכ' כהנו"ב. הנה מ"ש דנגד חזקה זו יש חזקת האשה דבחזקת טהרה עומדת כו' לא ידענא מאי קא' דהא הוי חזקה העשוי' להשתנות כיון דכך הטבע שיבוא האורח בזמנו ובחזקה שתראה אין לילך בזה בתר חזקת טהרה דמעיקרא ועי' לקמן סי' ר"א סעי' ס"ה ובתשובת הר"ן סי' ס"ו ועי' במהרי"ט ת"א סי' י"א שכ' נמי דחזקת טהרה הוי חזקה