יד אליעזר חלק ב לה

ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם היינו שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם אבל הך ראי' לא הוי טומאת זיבה רק טומאת נדה כיון שכבר הגיע ימי נדות כו' וא"כ י"ל דלא פסיקא לי' לכתוב במופלג ב' ימים דהא כתיב ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם ואעפ"כ טהורה כגון דראתה ביום הז' לנקיים דהוא יום א' לנדתה ומש"ה לא כ' התורה כלל אבל הדין דין אמת דאפי' מופלג ג' וד' ימים נעשית זבה גדולה או קטנה וכמו שמבואר בתו"כ ובגמ' הנ"ל ועוד השיג שם ע"ד הש"ח אות ט' שכ' פי' ואחר ז' באתה כו' ומש"ה הוצרך הקרא לומר בלא עת נדתה ללמד זה ופ' ראשונה דכתיב ואשה כי תהי' זבה מיירי שראתה יום א' או ב' ימים שהיא זבה קטנה וכ' עליו דתמוה דהרי פ' ראשונה מיירי בנדה דאפי' אם רואה יום א' טמאה ז' וכן מבואר בגמ' וברש"י כו'. ועוד תמה עליו דאיך אפשר לפרש דמיירי בזבה קטנה דהרי בזבה קטנה אינה אלא שומרת יום כנגד יום והרי בהדיא כתיב דז' ימים תהי' בנדתה הרי דלא מיירי בזבה קטנה וכ' דכדי דלא נשוי להש"ח טועה כ"כ נ' דט"ס בדבריו וצ"ל דמש"ה הוצרך הקרא דאל"ה הוי נימא דפ' ראשונה כו' וכיון בזה לד' התורה והמצוה שכ' דאי לא הוי כתיב בלא עת נדתה הו"א דב' הפרשיות מיירי בנדה רק דפ' הא' מיירי בראתה יום א' ופ' שני' בראתה ג' ימים עכ"ד. והנה הב"י הביא ד' הסמ"ג שכ' וז"ל האשה שראתה יום י"א לבדו א"צ שמירה ביום המחרת אלא מותרות באותו יום עצמו לערב אבל מד' סופרים צריכה שימור ואם ראתה יום עשירי צריכה שימור לר"י יום א' כנגדו מה"ת אבל אם ראתה יום י' ויום י"א שעכשיו כלו ימי הזיבה ומתחילין ימי נדה צריכה שימור יום ב' מה"ת ויום י"א מד' סופרים מאחר שעברו ימי זיבה וכן מוכת בפ' בא סימן עכ"ל וכ' הב"י עליו וז"ל דמ"ש שי"א שבעי שימור מה"ת וי"א מד' סופרים בסוף נדה אפליגו ראב"ע ור"ע בי"א יום שבין נדה לנדה דמר יליף לה מקראי ומר סבר דהל' למ"מ ומפרש ר"י דיום י"א לא בעי שימור אבל לאחרינא בעי שימור כלומר שאם ראתה בי' צריך לשמור יום י"א כנגדו למר מקראי ולמר ה"ל למ"מ ומ"ש אבל אם ראתה עשירי ויום י"א כו' לשנא דאבל לא ניחא לי דמשמע דכה"ג לד' הכל צריך שימור י"ב מה"ת והא ליתא דלר"ל כיון דעשירי לחודי' לא בעי שימור וי"א לחודי' לא בעי שימור כי חזאי בתרווייהו משמע ודאי דלא בעי שימור וכ"נ מד' התוס' בס"פ בא סימן וצ"ע עכ"ל. ועי' בדרישה ובב"ח וביאורי מהר"א שטיין על הסמ"ג שם ובביאורי רש"ל שם מ"ש ליישב קושי' הב"י ועי' בס"ט בחדוד הלכות נ"ד א' מ"ש ליישב ד' הסמ"ג ועי' בפרמ"נ שם אות ז' מ"ש עליו ובאות ב' שם מ"ש ע"ד הסמ"ג והב"י הנ"ל והאריך בזה ועי' במי נדה ע"ב ב' מה שהביא ראי' להסמ"ג הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד במהדו"ק ובמהדו"ת לסי' זה מ"ש ע"ד הב"י שהביא ב' פי' על הא דר"ש דאמר אסור לעשות כן כו' ומ"ש שם במהדו"ק ע"ד ר' ירוחם שהביא הב"י שכ' ומ"ש חכמים בכתם כגריס ועוד אינו שייך במה שהחמירו בנות ישראל אפי' על טיפת דם כחרדל שהחמיר בדם היוצא מגופה אבל לא החמירו בכתמים דרבנן דלכאורה אינם מובנים ד' ר"י דעיקר החומרא דר"ז דטיפת דם היינו לענין ז"נ אבל לענין נדה אפי' מה"ת היא טמאה בטיפה בכ"ש כו' ובכתם טהורה לגמרי בפחות מגריס ואינה נדה כלל ומה ענין זה לחומרא דר"ז ומה זה שאמר כו' החמירו הרי לענין טמאה אינו מכח חומרא רק מן הדין והו"ל לומר דאף דמן הדין טמאה בכ"ש מ"מ בכתמים שהם מדרבנן לא גזר בכה"ג וכ' ליישב ד' ר' ירוחם והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ז) בהג"ה בין פנוי' כו'. עי' בתוה"ש ס"ק ד' שכ' עפ"ד הגמ' נדה ל"א ב' דיש חילוק בין פנוי' לנשואה ועי' בתפארת ישראל ס"ק ג' ובס"ט ס"ק ה' מה שהשיגו עליו והביא הס"ט ד' החינוך מצוה צ"ה ובאמת מוכח מד' הגמ' יבמות נ"ד ב' דאף בפנוי' יש אי' נדה דפריך מה לנדה ואשת את שכן אין אוסרן מתירן תאמר בא"א שאוסרה מתירה ואם איתא דבפנוי' ליכא אי' נדה הלא גם בנדה אוסרה מתורה דאם ימות או יגרשנה שוב ליכא אי' נדה א"ו דאף בפנוי' איכא אי' נדה מדאורייתא וכן ראיתי במקמ"ח שהביא ראי' זו ועי' במי נדה מהדו"ת שהביא ראי' מד' הגמ' יבמות שם דפריך אטו נדה בחיי אסורן לאחר מיתת אוסרן מותרין דאף בפנוי. איכא אי' נדה ועוד הביא ראי' מד' הגמ' יבמות ל"ד א' אלא נדות היכי משכחת לה בשופעת מד' רש"י ותוס' שם דאף בפנוי' איכא אי' נדה מדאורייתא יעוש"ה

סימן קפד

סעיף א (א) וסתות כו' עי' ש"ך ס"ק ב' שכ' והיינו אם לא קבעה וסת אז מסתמא וסתה כל ל' ובתוך ל' מקרי שלא בשעת וסתה ועי' בפלתי ש ס"ק א' שהק' עליו דא"כ היכי משכחת לה אשה שאין לה וסת דצריכה בדיקה לכמה פוס' הא לעולם יש לה עונה בינונית כו' והאריך בזה ועי' בקו"א שם שכ' ליישב ד' הש"ך דאזיל לטעמי' דס"ל לקמן סי' קפ"ו דגם בא"ל וסת א"צ בדיקה כו' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ב' שכ' עליו דלא הועיל כלום דהא הש"ך כ' דבריו ע"ד הטור שכ' וסתם וסת ליום דהיינו לומר שבתוך ל' מקרי שלא בשעת וסתה והרי הטור הביא לקמן סי' קפ"ו שכ' דלא מלאו לבו לחלוק ע"ד ר"ח שמצריך בדיקה כו' והביא ד' החו"ד ס"ק א' שכ' ליישב ד' הש"ך וכ' דכבר קדמו הב"ח בזה ועי' בס"ט ס"ק א' ובמקמ"ח שכ' נמי כן ליישב ד' הש"ך הנ"ל והביאו ד' הב"ח שכ"כ בהדיא

סעיף ב (ב) צריך לפרוש. וכ' הש"ך ס"ק ה' היינו מדרבנן כן הסכמת רוב הפוס' דוסתות דרבנן עכ"ד. ואע"ג דבגמ' מייתי לה מקרא בשבועות י"ח ב' ובנדה ס"ג ב' מוהזרתם את ב"י מטומאתם אמר ר' יאשי' מכאן אזהרה לב"י שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן ס"ל להפוס' הנ"ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא ועי' בבינת אדם שער בית הנשים סי' א' שכ' דבזמן הוסת אסור מדאורייתא לכ"ע כו' והאריך בזה. וכ"פ בחכ"א כלל ק"ח סי' ג' דבעונות הוסת וכן אם לפעמים רואה בתחלתו כו' אסור מדאורייתא לכ"ע. ובאמת מבואר להדיא במשמרת הבית להרשב"א בדיני הפרישה שער ב' דלמ"ד וסתות דרבנן אפי' בשעת הוסת ממש מותרת מה"ת כו' והביא כן בשם הראב"ד והאריך בזה. היינו היפך מד' הב"א הנ"ל ועי' בפרמ"נ בפתחי נדה ענין וסתות אות ד' שהשיג נמי ע"ד הב"א מד' הרשב"א והראב"ד הנ"ל. וגם דחה הראי' של הב"א שם מפסחים ע"ב ב' אשתו נדה בעל חייב ומוקמי' לה בסמוך לוסתה ואכתי תקשי מאחר דמה"ת מותר לשמחה בעונה וא"צ לשאלו איך יתקנו חז"ל להביא חולין לעזרה א"ו בזמן הוסת מה"ת אסור וא"כ צריך לשאלה אם הגיע זמן וסתה כו' ודחה דהא באמת בעל נדה רק שאנו רוצים לפטרו מקרבן מפאת שהי' טרוד לדבר מצוה א"כ מאחר שהי' סמוך לוסתה ואסור לבוא עלי' אפ"ת דאינו רק מדרבנן עכ"ז תו לירא ה"ט דטרדא והדר תו חייב חטאת מה"ת עלי שבעל נדה ובע"כ צ"ל גם לדידי' סברא ו דהא בש"ס לא אוקמי' בשעת וסתה רק סמוך לוסתה וא"כ אפי' אם הי' שואל אותה לא תהי' צריך לפרוש ממנה מה"ת וא"כ אין מה"ת אם הי' סמוך לוסתה או רחוק מוסתה ומ"ט פטרי' לי' מקרבן ברחוק מוסתה ומחייבי' לי' בסמוך לוסתה הא מה"ת אין שום חילוק בין זל"ז א"ו כיון שהי' צריך לפרוש מדרבנן ותו לא חשיב טרוד כו' וגם הביא ד' החו"ד ס"ק כ"ח שכ' בפשיטות דבשעת וסתה אסור ביוצא