יד אליעזר חלק ב לד

לדחוק בזה דמה שחילק בימי נדתה בין ימים שראתה בהן נדה ובין ימים שראוין לימי נדתה הוא משום דבימי זיבה אין חילוק בזה ואינה קובעת. וסת בימי זיבתה אפי' לא ראתה בהן זיבה רק שהן ימים הראוין לימי זיבה אך כ"ז בי"א ימי זיבה הסמוכות לימי נדתה שראתה נדה בהן דאז אינה קובעת וסת בי"א ימים הנ"ל אפי' לא ראתה מקודם בי"א ימים הנ"ל רק שהן ימים הראוין לימי זיבה אמנם בימי זיבה שאינן סמוכות לימי נדתה שראתה בהן רק שהן ימי זיבה לפי החשבון לא הוצרך לבאר דפשיטא דקובעת וסת בהן וסמך בזה על מ"ש שם מקודם דקובעת וסת החדש כסדרן או בדילוג. אמנם מד' ה"ה שם מוכח להדיא דלא ס"ל לחלק בזה שהרי ה"ה שם הביא מקודם ד' הרשב"א שפי' מ"ש אינה קובעת בימי זיבה כגון אם ראתה בר"ח ובט"ו בו לא קבעה לה וסת לפי שראיית ט"ו עומדת תוך ימי זיבה לראיית ר"ח כו' וכ' דכ"ז לפי שיטת הרמב"ן כו' שאין זיבות אלא סמוך לימי נדות כו' אבל לדעת רבינו שהיא סופרת לעולם נדות וזיבות בין תראה בין לא תראה אין לכל זה צורך. הנה מבואר דס"ל דלדעת הרמב"ם אינה קובעת וסת אפי' בימי זיבה שאינן רק לפי החשבון דאל"כ הרי גם לדעת הרמב"ם צריך לפרש כמו שפי' הרשב"א וכמבואר וכ"מ בב"י סוף סי' קפ"ט כו' ולפ"ד הדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' דלא משכחת לה וסת החדש כלל כו'. והאריך באות ב' בד' הב"י והרמב"ם שפ' כר"פ בנדה ל"ט ב' ולא כר"ה בדר"י שם כו' ומיושב ד' הרמב"ם הנ"ל ומסיק דס"ל להרמב"ם דאין האשה קובעת וסת בימי זיבתה א לא ראתה כלום בימי זיבתה כל שראתה בימי נדתה אינה קובעת וסת בימי י"א. אמנם בימי זיבה שאינו רק לפי החשבון שלא ראתה גם בימי נדתה פשיטא דקובעת וסת בהן וסמך בזה על מ"ש שקובעת וסר בימי נדתה שאינה רואה בהן ומכ"ש דקובעת וסת באותן י"א יום שלאחריהן. ובאות ד' הביא קושי' הרמב"ן נדה ל"ט ב' שהק' ע"ד הרמב"ם הנ"ל מד' הגמ' שם דאר"פ דנדה ופתחה מכ"ז מנינן הנה מבואר דמעת שראתה מתחילין ימי נדה וזו היא נמי קושי' מהרש"א הנ"ל על הרמב"ם וכ' דמכאן נ' הכרע לשיטת רש"י והרמב"ן הנ"ל ולא ראה המהרש"א ד' הרמב"ן שכבר הקדימו הוא בעצמו בקושי' זו על הרמב"ם הנ"ל ועוד הביא קושי' הרמב"ן על הרמב"ם מהא דתנן היתה למודה לראות יום ט"ז ואוקמי' שמואל ט"ו לטבילתה שהן כ"ב לראייתה כו' וכ' ליישב עפ"ד הרש"ל בביאוריו לסמ"ג לאוין קי"א שכ' בימי נדתה שכל שראתה אפי' ביום ז' לנדתה שוב אינה נעשית זבה עד שתשב מקודם ז' ימים בנדתה כו' והאריך בד' הרש"ל דכן ס"ל להרמב"ם כו' ומיושב בזה ד' ר"פ וד' הרמב"ם הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי' בחו"ד שכ' ליישב קושי' הנ"ל מנדה ל"ט לפמ"ש לעיל דבימי נדה וזיבה שהן בלא ראות רק לפי החשבון קובעת וסת דבריו תמוהין וכמו שתמה עליו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעייטיש דא"כ האיך דייק התם ר"פ דחיישי' לוסת בימי זיבה משום דקסבר כ"ב מכ"ב מנינן שאני התם דהוי ימי זיבה אחר ימי נדה שלא ראתה בהן א"ו הא ליתא דהרמב"ם לא כ' דקובעת וסת בימי זיבה ממעין סתום רק לר"י ור"ל אבל לשמואל דאמר התם דאין אשה קובעת לה וסת בימי זיבתה אפי' ממעין סתום לא קבעה ועוד שלא יתורץ בזה הא דאמר התם נדה ופתחה מכ"ז מנינן ולהרמב"ם הא בימי זיבה קאי לפי חשבון עכ"ד חותני' וצ"ל בקושי' הנ"ל כמו שתי' הפרמ"ג עפ"ד הרש"ל הנ"ל או כמו שתי' בימי נדה בחידושיו לנדה שם וכ' דאדרבה מסוגיא זו הוציא הרמב"ם דבריו והאריך בזה. ועוד הק' שם בד"ה כגון ב' קושי' על הרמב"ם וכ' ליישב והאריך בזה ובכ"ט ב' ד"ה שבוע מה שהק' על הרמב"ם והניח בצ"ע ועי"ש עוד ש א' ד"ה אלא מה שהק' על שיטת רש"י והרמב"ן הנ"ל כו' וכ' דמזה ראי' להרמב"ם הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"ג אות ו' שהביא ד' הרמב"ן שהק' על הרמב"ם הנ"ל מפ' בא סימן נ"ד א' דאמרי' דמשמשת רביעי ימים בתוך כ"ח יום ולהרמב"ם אין זה רק בכ"ח ימים הראשונים אבל בכ"ח ימים השני' אינה משמשת כלום לי ועוד הק' עליו ממה שאמרו בנדה ל"ז ב' מה ימי נדת אינן דין לזיבה ואין ספירת ז' עולה מהן כו' והק' שם וכי דנין אפשר משא"א כו' ולהרמב"ם אמאי קרי לי' א"א הא אפשר ואפשר הוא כו' ועוד הק' עליו מהנהו פתחי נדה בטועה דערכין ח' א' כו' והביא תי' של החו"ד על הקושי' מערכין ודחה תי' וכ' הוא ליישב ג' קושי' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בימי נדה ל"ז ב' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל על הרמב"ם מהא דכי דנין אפשר משא"א כו' והאריך בזה ובע"ב א' ד"ה ת"ר כו' שכ' מתחלה להביא ראי' משם להרמב"ם ואח"כ דחה והאריך בזה. וראיתי ביו"ד דפוס ווילנא עם פי' מחצית השקל נדפס שם הג"ה מהגאון ר' שלמה מ"ץ דווילנא שכ' ע"ד המחה"ש שכ' דדעת הרמב"ם דאם לא הי' לה ז' נקיים בתוך הי"א יום כשבא יום י"ב שהוא ראשון לז' ימי נדה שוב אינה צריכה ז"נ דח"ו דהרמב"ם יסבור כן דלא בעיא תו ז"נ אלא כונת הרמב"ם דימי נדה שאינה רואה בהן עולין לז"נ אבל בימים שרואה בהן בז' מים אלו אחר הזיבות אינן עולין לז"נ וגם אינן סותרין דאינו סותר רק בימי זיבות כו' עכ"ד. ודבריו נכונים בזה בעיקר המחלוקת של הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל להרמב"ם ס"ל דימי נדה עולין לז"נ והרמב"ן ס"ל דמשעה שנעשה זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז"נ אבל גם הרמב"ם ס"ל דבעי' ז"נ דלא כהמחה"ש בדעת הרמב"ם ועי' בס"ט בחידושיו לנדה נ"ד א' מ"ש והאריך בזה ועי' בס' משרת משה בפ"ו שם הל' ד' ה' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי"ש עוד בפרמ"ג שהביא קושי' הר"מ סי' כ"ד על הרמב"ם פ"ז מהל' א"ב הל' י"א כו' ועוד הביא ס"פ בא סימן על הרמב"ם וכ' ליישב והאריך בזה וכ' לבסוף דכבר נתבאר דדעת הרמב"ם היא מוכרחת מכמה סוגיות וגם כבר סלקנו מדעת זו כל הקושי' שהק' ע"ז כו' עכ"ד יעוש"ה ועי' במדרש תנחומא פ' מצורע סי' ח' בפי' לרבינו שרירא גאון שם משמע דס"ל כהרמב"ם ולא כרש"י והרמב"ן הנ"ל וראיתי בשפתי חכמים סדר מצורע פ' ט"ו פ' כ"ה אות כ' שכ' ע"ד רש"י שם ד"ה על נדתה כו' דאין לומר סמוך לנדחה כלומר שלא פסקה מלראות כל ז' ימי נדתה וביום ח' לנדתה ראתה ג"כ א"ל כ עדיין נדה היא ואינה באה לכלל זבה עד שתפסוק ותטהר לכל הפחות יום אחד להראות שפסקה מלראות דם נדות ומעיינה מדם נדות הוא סתום ועתה נפתח מעין אחר עכ"ד. ודבריו תמוהין דמד' הגמ' נדה נ"ד א' גבי ח' ימים טמאים ראיתי וח"י טהורים מבואר שם להיפך דאפי' בראתה כל הז' ימי נדות וגם ראתה ביום ח' מתחיל מיום ח' ימי זיבות וא"צ לשמור רק יום כנגד יום ומשמע שם דאפי' לא הפסיקה בטהרה כלל שן יום ז' ועדיין לא נטהרה כלל מטומאת נדה מ"מ תיכף שמגיע ליל יום ח' בטל ממנה דין נדה ומתחיל ימי זיבות ואדר רבה דעיקר זבה מיירי בראתה סמוך לנדתה דבלא עת נדתה היינו סמוך לנדתה ובמופלג יום א' הוצרך ללמוד מקרא דאו כי תזוב על נדתה דאל"ה הו"א דדוקא בסמוך הוא דנעשה זבה ובמופלג ב' ימים או ג' ילפי' בתו"כ סדר מצורע ובסוף נדה ע"ג א' במה מצינו וכן ראיתי בס' בנין שלמה מהגאון ר' שלמה הנ"ל שהשיג כן על הש"ח וכ' דנעלם ממנו הש"ס דנדה הנ"ל וכ' דנ' דמה שלא כ' התורה בפירוש במופלג ב' ימים או ג' דמזה סייעתא להרמב"ם הנ"ל דחשבון ימי נדות וזיבות הולכות כסדר ואפי' אם עדיין לא עברו ז"נ מ"מ כשתגיע ימי נדות אין על הראי' רק דין נדה ואינו סותר לנקיים כלל רק דאין עולה ונפ"מ דאם למחר לא ראתה משלים אותה לז' ימי נקיים דימי נדה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבה והא דכתיב