יד אליעזר חלק ב קעז

שכ' נמי דהפקר מפקיע קדושת בכור ודחה ההוכחה של הטו"א דהי' חושש דלמא יחזיקו בה אחרים דהא הפקיר בפני ג' א"כ יתפרסם הדבר כו' והביא נמי תוספתא הנ"ל והאריך הרבה בזה. ועי' בכתב סופר שם סי' קנ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בבאר יעקב מ"ש לענין חליפין בעכו"ם לגבי בכור ומ"ש ע"ד הש"ך בחו"מ סי' קכ"ז ס"ק ל' והאריך הרבה בזה, ועי' בשאילות שמואל חאו"ח סי' ל"ב ובברית יעקב חחו"מ סי' קי"ד מ"ש לענין חליפין בעכו"ם והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר שם מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בתשובת רע"א ובחתם סופר שם סי' שי"ג ובח"ו ס' כ"ח ובאגודת אזוב הנדפס מחדש חיו"ד סי' י"ד ט"ו ובחוט המשולש בתשובת הגאון ר' הלל סי' ה' ובנודע בשערים שם סי' י"ח מ"ש לענין דעת אחרת מקנה אותו אי מהני קנין שלא במתכוין והאריכו בזה ועי' בספרי תורת אליעזר דיני זכי' ושליחות מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד באחרונים הנ"ל ובישוי"ע כאן בד' נכד המחבר ובישוי"ע באו"ח סי' תמ"ח ובד' בן המחבר שם וביד אברהם ובעצ"ל ובמים חיים חיו"ד סי' מ"ו מ"ז וברמ"ץ חיו"ד מסי' ע"ג עד סי' פ"ד ובשם ארי' חיו"ד סי' מ"ז מ"ח ובארץ צבי חיו"ד מסי' נ"ב עד סי' נ"ה ובדע"ק בסוף הס' בח' התשובות סי' נ' ובס' ציוני ח"ב ביו"ד סי' מ"ט ובס' רב טובך מסי' פ"א עד סי' פ"ח ובס' באר משה חיו"ד סי' מ"ה ח"ו מ"ז ובס' ברית עולם חחו"מ סי' מ"ג מ"ש לענין קנין בכור והאריכו בזה יעוש"ה

הלכות פטר חמור

סימן שכא

סעיף א (א) בכל מקום. עי' בהמקנה קידושין כ"ט א' ד"ה וכל שכ' די"ל דאשה פטור מפדיון פט"ח כי היכי דפטור מפדיון בנה כו' דילפי' בהקישא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור בהמה הטמאה כו' והביא קצח ראי' לזה מהא דאמרי' בבכורות י"א א' ישראל שהי' לו י' פט"ח כו' שנפל לו מבית אבי אמו הן כו' והאריך בזה וסיים דלא מצאתי דין זה מפורש דאשה כפטורה כו' עכ"ד. ובאמת בחינוך מצוה כ"ב מבואר בהדיא דנוהגת בנקבות וכן ראיתי במנ"ח שם אות ב' שתמה כן על המקנה וכן מוכח מד' הרמב"ם בס' המצות דבמ"ע פ' כ' וז"ל שצונו לפדות בכור אדם שיתן הדמים לכהן כו' ואין הנשים חייבות בה כו' ואין הלוים חייבים בה עכ"ל ובמצוה פ"א כ' וז"ל שצונו שנפדה פט"ח בשה לבד כו' והיא ג"כ אין הלוים חייבים בה עכ"ל ולא כ' דאין הנשים חייבות בה כמ"ש במצוה פ' ומוכח דס"ל דאף הנשים חייבות במצות פדיון פט"ח ועי' באמרי בינה דיני תו"מ סי' ט"ו שהביא נמי ראי' זו מד' הרמב"ם דס"ל דאיש ואשה שוין במצות פדיון פט"ח וגם הביא ראי' מהירושלמי תרומות פ"ו הל' א' מה דמי לה פט"ח כו' דאיש ואשה שוין בפדיון פט"ח והאריך בזה. אך לא הביא ד' החינוך דמבואר להדיא כן ופי' בס' נר מצוה על ס' המצות מצוה ע"ט שכ' ראי' מבכורות דאשה ישנו במצות פ"ח דלפמ"ש הרמב"ם פ"ד מתרומות הל' ל"ב התורם משלו על של חבירו ה"ז תרומה וכ' המשל"מ אם כי בנדרים הוא בעי' דלא אפשטא אמנם דעת רבינו לפשוט מהא דבכורות י"א הפודה פ"ת של חבירו פדיונו פדוי ולא כדעת התוס' בכורות שם דבפדיון פ"ח לא בעי שליחות אלא דעת רבונו דגם בפ"ח בעי שליחות כמו בתרומה כו' וא"כ יקשה מהא דבכורות ט' ב' דקא' טעמא דר"י דפ"ח אסבה"נ הואיל והקפידה התורה לפדות בשה כו' ה"נ אשה יודעת דפ"ח איסורא אית בי' ופרקה לי' בשה ומקדשה ביני ביני ואם נאמר דאינה במצות פדיון, פ"מ איך יכולה לפדות פ"ח של אחר הא כיון דל"ח עביד לא מצי מהוי שליח ודוחק לומר דמיירי שמבקשה איש אמר לפדות דמלשון הסוגיא משמע שהיא בעצמה תפדה אותו א"ו דאשה נמי ישנה במצות פדיון פ"ח בו' והאריך בזה ועי' במהר"ם שיק מצוה כ"ב אות ה' שהביא ד' החינוך הנ"ל והאריך בד' המקנה ומסיק דהעיקר כד' החינוך דאף נשים חייבות כשאר מ"ע שאין הזמ"ג עכ"ד

(ב) משילד. עי' במנ"ח שם אות א' שתמה על המחבר דאמאי לא הביא דעת הרמב"ם כדרכו דלאחר ל' עובר עליו ובאמת לק"מ וכמ"ש במהר"ם שיק שם אות א' דנהי דלר"ש בכורות י"ג דפ' הרמב"ם כותי' או לרבא ס"ל להו כן הוא משום דיליף פדיון פ"ח מבכור אדם מיהו בבכור אדם עצמו מצינו פלוגתא דהלבוש באו"ח סי' תקנ"א כ' בפה"ב לאתר שעבר זמנו בכל יום ויום עובר והמג"א סי' תקס"ח ס"ק ו' הביא בשם התוס' דמ"ק דלאחר שעבר זמנו שוב א"ע עליו וא"כ גם בפה"ב עצמו לפ"ד התוס' א"ע בכל יום וכן מבואר מלשון הש"ע לעיל סי' ש"ה סעי' י"א שאין בו אלא משום שהי' מצוה וא"כ בפדיון פ"ח הוי ס"ם ולכך לא חשש הש"ע להביא דעת הרמב"ם והאריך בד' הלבוש ובאות ב' שם ח"ש והאריך בזה ועי' בישוי"ע ח"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ג) שוה דינר. לאו דוקא דאפי' בת דנקא וכ"כ בביאורי הגר"א ס"ק ו' ועי' במנ"ח שם שכ' להסתפק אם פדה בשה שאינו שו"פ אם נפדה אף דהקדש אינו חל על פמש"פ כו' ואפשר דהקדש בעי שיהי' ממון אבל כאן כתבה התורה שה אפי' פמש"פ עכ"ד והניח בספק, ולכאורה יש להוכיח דאפי' בפמש"פ נמי נפדה מהמשנה דב"מ נ"ה א' דתני חמש פרוטות הן כו' ואמאי לא תני שש פרוטות הן דפדיית פ"ח אינו בפמש"פ ומשמע דנפדה אפי' בפמש"פ אבל באמת אין זה הוכחה די"ל דתנא ושייר דה"נ רבית לדעת התוס' והרא"ש ב"מ ס"א א' דאין רבית בפמש"פ וע"כ צ"ל דתנא ושייר ועי' בנקוה"כ לעיל סי' קל"ג שכ' ליישב קושי' הט"ז שם ס"ק ו' שהק' דאמאי לא חשיב במתני' הנ"ל דשכר יי"נ אינו אסור בפמש"פ משום דתנא ושייר ומה שהק' התוס' גיטין י"ב ב' ד"ה פתוח על רש"י דס"ל דאין הקדש חל על פמש"פ דלתני שש פרוטות הן דאין הקדש חל על פמש"פ ואמאי לא פי' דתנא ושייר לק"מ דשפיר הק' התוס' דכיון דתנא במתני' הקדש הנהנה ש"פ מן ההקדש מעל ה"ל לתנא נמי למתני דאין הקדש חל על פמש"פ כיון דתני הקדש במתני' וכה"ג כ' הנקוה"כ שם ליישב הא דפריך הגמ' שם ולתני האונאה בפרוטה כו' וכן הא דפריך ותנא דידן אמאי לא תני ישיבת הדיינים כו' ושפיר קושי' התוס' גיטין הנ"ל על רש"י וכן ראיתי בבאר יעקב סי' קל"ג שכ"כ ליישב ד' הנקוה"כ שלא תקשי עליו מד' התוס' גיטין אבל הא דלא תני דפדיית פ"מ אינו בפמש"פ שפיר י"ל דתנא ושייר ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ש"ג ס"ק א' מ"ש בזה יעוש"ה וא"כ אין כאן הוכחה ממה דלא תני שש פרוטות הן ושפיר נסתפק המנ"ח הנ"ל וצ"ע

(ד) בהג"ה כמה פעמים. עי' במנ"ח שם מה שתמה על הרמב"ם כפי' המשנה פ"ק דבכורות דלפ"ד לא נזכר הדין במשנה דפודה בו פעמים הרבה כו' והניח בצ"ע ועי' במהר"ם שיק שם אות ד' שהביא ד' החינוך שכ' דאם אין לו שה פודה בשיווי דמי השה וכ' דדבריו צ"ע והוא נגד הש"ס בכורות ט' ב' י"א א' ונגד ד' הרמב"ם ושאר