יד אליעזר חלק ב קעו

י"ח שכ' נמי להוכיח דיש קנין חצר לעכו"ם מד' הגמ' הנ"ל ואח"כ דחה זה וכ' די"ל דמיירי בעומדת בצד כליו דאז הוי מטעם יד כו' וכ"כ בס' בגדי ישע חאו"ח סי' ב' אות ז' לדחות כן דברי המקו"ח והאריך בזה. ובאמת הקצה"ח שם כ' דל"ל דאיירי בעומד בצד כליו דאי נימא דאין חצר לעכו"ם גם בסמוכה ל"מ ועוד דכבר כ' ה"ה כו' הא דאמרו בחצר עומד דצדו היינו בתוכה כו' ומדפריך מכי מטא לאויר קניא מוכח דקנה לי' חצירו עכ"ד וגם המקו"ח שם כ' דל"ל דאיירי בעומד בסמוך כו' ועי' בעונג יו"ט חאו"ח סי' כ"ח כ"ט מ"ש ע"ד הקצה"ח אלו והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ש"י ובחידושיו לע"ז ע"א ב' שכ' נמי דיש קנין חצר לעכו"ם אך לא מטעם יד או שליחות אלא מטעם רשות כמו קודם מ"ת והאריך בזה ועי' בנתיבות בפתיחה בסי' ר' ובנודע בשערים ת"ב באו"ח סי' ז' מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קכ"ג שם מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ואכ"מ להאריך בזה. ועי"ש עוד בתשובת רע"א שכ' דיש עוד צד היתר אחרי שמנהג התגרים בין ישראלים בין נכרים באם נותן קצת מעות על המקח כו' שוב אין המוכר יכול לחזור כו' א"כ יש ביד הנכרי לכוף להישראל ליתן לו הפרה שקנה והוי כמו סטומתא דקונה כו' והאריך בזה הרי דס"ל דמנהג הסותרים מהני גבי בכור וכ"כ בשאילות שמואל חיו"ד סי' פ"ו והאריך בזה ועי' בצ"צ חיו"ד סי' רל"ג מ"ש לענין סטומתא גבי בכור והאריך בזה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש לענין מנהג הסוחרים אי הוי קנין דאורייתא והארכתי בזה יעוש"ה. עוד כ' הגאון רע"א שם דיש עוד צד היתר עפ"ד התוס' בכורות י"ח ב' ד"ה אקנויי לפי חי' הא' שם דהיכי דגמר ומקני בודאי מהני אף בלא מעשה קנין כו' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ט ס"ק א' מ"ש בזה והבאתי שם ד' המנ"ח שכ' ליישב קושי' המקו"ח סי' תל"ד על הט"ז ס"ק ו' עפ"ד התוס. וכעת ראיתי במקו"ח הנדפס מחדש בקו"א שם שכ' נמי כן ליישב קושי' המקו"ח עפ"ד התוס' והאריך בזה ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' נ"ט שהשיג על הגאון רע"א הנ"ל וכ' עליו דלא נ' כן מהא דבכורות ג' ב' גבי עובדא דרב מרי בר רחל כו' דקא' דרב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור וחזי לי' אינשי אחרינא כו' ופירש"י ד"ה קנין גמור ליטול כסף כו' דאי' לא קני אלא בכסף כו' משמע מדבריו דכ"ע לא ידעי ומקני במשיכה ואין זה מועיל ולמה לא נאמר דמועיל משיכה בכל אדם משום דכדי להפקיע אי' בכורה גמר ומקנה כו' א"ו דל"מ גמר בדעתו כ"ז שלא עשה קנין גמור שקונה מדינא וכ' דכן נ' מהא דגיטין ע"ז ב' גבי ההוא שכ"מ כו' דקא דתיזול ותיחוד ותפתח כו' ולמה הצריכו קנין חזקה ול"א כיון שדעתו לגרשה כדי לפוטרה מיבום גמר בדעתו להקנות בלא שום קנין וקנתה המקום שמונת בו הגט וכן בעובדא דר"ג וזקנים דפ"ק דב"מ כו' דקא' שם ג"כ דנתקבלו שכר זה מזה למה ל"א דמשום קיום מצות ביעור ודאי דר"ג גמר ומקנה שהרי ר"ג רצה לקיים בזה מצות ביעור גם מהא דאיתא בפ"ק דקידושין במעשה במורני אחד בירושלים כו' שאמרו אין לו תקנה כו' והרי חזינן שם דרצה להקנות בלב שלם ואפי"ה אינו מועיל אם לא עשה קנין המועיל מה"ת ודחה ראי' הגאון הנ"ל מהא דבכורות כ"ו וכ' דנ' דכונת התוס' בחי' הא' הוא משום דקי"ל במכירי כהונה עשו את שאינו זוכה כזוכה והבכורות שיוולדו קונה וזהו שכ' דמיירי ברועה כהן דהיינו מכירי ורגיל ליתן לו מתנותיו והא דמקנה לו חצירו היינו כדי שלא יהי' הבעה"ב מוחזק לגבי ס' וכוונתם דהבעה"ב אינו מקפיד על מקום שעומד שם הבהמה דאע"ג דלא מקרי חצירו של רועה מ"מ לענין זה נפקו הבעה"ב מרשותו דלא להוי נקרא חצירו של בעה"ב ואינו נקרא מוחזק ולענין סילוק לא בעי' קנין גמור והוי כמו הא דקא' בפ' הזורק בזרק לתוך חיקה כו' לפי שאין אדם מקפיד על מקום חיקה כו' הרי דלא בעי' שיקנה לה מקום חיקה ומקום קלתה ממש שיהי' שלה שהרי לא קא' שמקנה לה מקום חיקה כו' אלא שאינו מקפיד כו' ובזה הוי קנוי לה דלא קרי חצירו של בעל ובהכי סגי דלא להוי כליו של לוקח ברשות מוכר ואף שמלשון רש"י בבכורות שם ד"ה אקנויי כו' דמקנה לי' חצירו י"ל דרש"י ס"ל כתי' הב' של התוס' שם דהרועה פותח ונועל כמ"פ ועל הראי' שהביא מהא דפ"ב דע"ז בחנוני המקיפו כו' כ' עליו דלפמ"ש התוס' שם דמטעם שיעבוד הוא כו' וא"כ אין משם ראי' וגם דחה ראיתו מפ' הגוזל עצים דקא' דנעשה כמו שהקנה להם מעיקרא כו' והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל שם ובהגהות הרש"ש בבכורות שם מ"ש בזה ועי' בנחל יצחק סי' מ' מ"ש בד' התוס' הנ"ל והאריך בזה וכ' דל"א כן אלא היכא דאמרו חז"ל דגמר ומקנה אבל היכא דלא אמרו כן בפירוש אין לנו כח לומר כן עכ"ד יעוש"ה. ולא הביא ד' הגאון רע"א והב"ע הנ"ל ועי"ש עוד בתשובת רע"א שתמה על התוס' והפוס' למה הצריכו כסף ומשיכה הא יכול להקנות במשיכה ליתן לנכרי במתנה חלק באם ובמתנה לכ"ע משיכה בנכרי קונה וכמ"ש התוס' ע"ז ע"א א' ד"ה פרדשני עכקוש"י והניח בצ"ע. ועי' בשאילות שמואל שם שכ' עליו דעדיין לא יצאנו ידי חובותינו משיטת הרמב"ן דס"ל דגם במחנה משיכה אינו קונה עכ"ד. ובאמת עיקר קושי' הגאון רע"א הוא על התוס' והמרדכי שכ' בשם ר"י דצריך משיכה וכסף והא ר"י עצמו ס"ל בתוס' הנ"ל דבמתנה דליכא כספא לכ"ע משיכה קונה. וכן ראיתי במהרי"ט אלגזי שם שהק' כן על התוס' והמרדכי בשם ר"י הנ"ל והניח בקושי' וזהו נמי כוונת רע"א ומ"ש מהרי"ט אלגזי שם דהרמב"ן בפ' הזהב הובא באס"ז שם ס"ל כר"י דלר"י כו' במתנה דליכא מעות קונה במשיכה תמהני דבשימקו"ב שם מבואר להדיא להיפך דהרמב"ן חולק על ר"י וס"ל דאף במתנה אינו קונה במשיכה לר"י אלא בחליפין או בחצירו או באגב והמהרי"ט אלגזי בעצמו בספרו קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות א' סי' ל"ב ענין אגב הביא ד' השימקו"ב הנ"ל בשם הרמב"ן להיפך וכבר הקדימו בקושי' זו בעה"ג סי' כ"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ש"י וסי' שט"ז ובכתב סופר חיו"ד סי' קנ"ד ובבאר יצחק חיו"ד סי' כ"ג כ"ד מ"ש והאריכו בזה. ועי' במח"א הל' קנין מעות סי' ט' שהק' על התוס' והפוס' הנ"ל דל"ל כולי האי הא כשיתנה עם הגוי שיקנה במשיכה או בדמים סגי כדמוכח בפ"ב דבכורות גבי הלוקח גרוטאות מהגוי עכקוש"י. ועי' בהג"ה שם מ"ש ליישב עפ"ד הרמב"ן בתשובה סי' רכ"ה כו' ועי' עוד במח"א סי' א' דס"ל דאם התנה בהדיא דהמעות מקנו דקנה וכמו שפי' הרמ"א סי' קצ"ח סעי' ה' והשיג על הש"ך שם ס"ק י' דס"ל דל"מ תנאי והאריך בזה ועי' במהרי"ט אלגזי שם מ"ש ע"ד המח"א ומ"ש להשיג על התי' של הג"ה ומ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה והביא ד' הצ"צ סי' ס"ב שכ' דהיכא דהעכו"ם הוא גברא אלמא מהני מעות לחודא לפטור מן הבכורה ואפי' לא משך העכו"ם כו' והשיג עליו והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ובנודע בשערים ת"ב סי' י"ז מ"ש בזה ועי' בחתם סופר סי' שט"ז ובכתב סופר שם סי' קס"ג ובשאילות שמואל שם סי' פ"ז מ"ש ע"ד הצ"צ והאריכו בזה יעוש"ה

ולענין הפקר אי מהני בבכורה. עי' בטו"א ר"ה י"ג א' שהוכיח מהא דרב מרי בר רחל בכורות ג' ב' דהוי מקנה אודנייהו לנכרי ואמאי לא מצא תקנה להפקיר ומוכרת דהפקר חייב בבכורה עכ"ד. ועי' בחידושי רע"א שהביא בשם עה"ג סי' כ"ה שכ' דאין לעשות תקנה ע"י מתנה או הפקר כ"א ע"י מכירה עכ"ד ואין עה"ג ת"י ועי' בחתם סופר סי' שט"ז שהביא תוספתא פ"ב דבכורות דמהני הפקר להפקיע קדושת בכור ודחה ההוכחה של הטו"א הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' נ"ו שהביא נמי תוספתא הנ"ל והאריך בזה ועי' בבאר יצחק שם סי' כ"ג