יד אליעזר חלק ב קעח

פוס' וכ' דט"ס הוא בהחינוך וצ"ל דאם אין פודין בשה אלא בדבר אתר צריך ליתן דמי שווי' כו' וכתב שם עוד דהא דקי"ל דבשה אחד יכול לפדות כמה פ"ח היינו דוקא בזאח"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ז (ה) של חבירו. עי' במהרי"ט אלגזי בכורות י"א א' ובמנ"ח שם ובאמרי בינה דיני תו"מ פי' כ' מ"ש בד' התוס' בכורות שם ד"ה הפודה לענין אי המצוה מוטלת דוקא על הבעלים או על כל אדם כו' ואם פודה הגוי אי חל הפדיון כו' והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ח (ו) אסבה"נ. עי' בקידושין נ"ו ב' במשנה דמבואר דאם קידש אשה בפ"ח דא"מ ואע"ג דיכול לפדות אותו בשה שוה כל דהוא מה דביני וביני ויש לו זכות בגווי' אפי"ה אין מקדשין בו וכ' התוס' רי"ד שם הטעם דכל כמה דלא פדאה לאו מידי יהיב לה ועי' במהר"ם שיק שם אות ג' שהק' דהא פ"ח הוא ממתכה"נ כדכתיב לך יהי' ששייך לכהנים וט"ה לבעלים כו' והאריך בקושי' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יב (ז) למצות ערופה. והוא מהמשנה בכורות י"ג א' ומשמע דעריפה נמי הוי מצוה והיינו כדעת הרמב"ם פי"ב מהל' בכורות הל' א' ובס' המצות מצוה פ"ב דחשיב מצות ערופה למ"ע וכן הוא דעת החינוך מצוה כ"ג והראב"ד השיג עליו דערופה לא תשיב מצוה אלא היא עבירה ונקרא מזיק כו' ועי' במהרי"ט אלגזי שם שהביא ד' המכילתא פ' בא דנחלקו בזה אי ערופה הוי מצוה או לאו כו' ועי' בהגהות ציוני מהר"ן על הרמב"ם שהביא ד' המכילתא ולא ראה ד' מהרי"ט אלגזי שכבר הקדימו בזה ועי' במנ"ח שם אות א' מ"ש והאריך בזה והביא מחלוקת הרמב"ם שם בהל' ט"ז והתוס' בכורות ט' ב' לענין ספק פ"ח אם אינו רוצה לפדותו אם מחויב לעורפו או לא. ותמה על בעלי הש"ע שלא כ' כלום מזה והאריך בזה. ובאות ב' כ' להסתפק אם בערופה המצוה מוטל על כל איש מישראל כמו בפדי' או לאו כו' משום דהוי מזיק ממונו מאי דביני ביני כו' והניח בצ"ע. ועי' במהר"ם שיק מצוה כ"ג מ"ש ע"ד הרמב"ם והראב"ד וע"ד המנ"ח ומ"ש ליישב קושי' המעמה"ח על הרמב"ן והאריך בזה ועי' בטו"ד מהדו"ק סי' רע"ב מ"ש ע"ד הרמב"ם והראב"ד הנ"ל ומ"ש ע"ד הטור וב"י שכ' דמצוה לפדותו מיד ומ"ש ליישב דלמה לא ניחוש דלמא הוי נפל והוי ברכה לבטלה כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

הלכות חלה

סימן שכב

סעיף א' (א) אין לו שיעור. עי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ר"א שכ' דמצות הפרשת חלה אף שהיא מצוה אחת יש בה ב' ענינים האחד היא להפקיע אי' טבל מן העיסה והשני לתנה לכהן וב' ענינים אלו חלוקים זה מזה שלפטור העיסה אין לה שיעור כלל מה"ת וחטה אתת פוטרת כל הכרי. אמנם כדי לקיים מצות נתינה יש לו שיעור מה"ת דכתיב תתנו צריך שיהי' כדי נתינה כו' וכ' דכן מבואר ברש"י פ' שלח כו' והאריך וכד' הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דחלה משנה ז' הובא בפ"ח ס"ק א' וכבר קדמו בזה בתוס' רי"ד בקידושין נ"ח ב' לענין תרומה ולא ראה הנו"ב ד' התוס' רי"ד אלו שכבר הקדימו בזה ועי' במשל"מ פ"ו מהל' מת"ע הל' ז' מ"ש ע"ד התוס' רי"ד והאריך בזה. וכעת ראיתי במקומ"ח לעיל סי' ס"א שהביא ד' התוס' רי"ד וכ' על הנו"ב שלא ראה ד' התוס' רי"ד והאריך בזה ובד' רש"י שהביא הנו"ב ועי' עוד בספרו תשובת מהרי"מ סי' י"ב וסי' ס"ה מ"ש ע"ד הנו"ב והאריך בזה ועי' ברמב"ן בס' המצות שורש י"ב שכ' דב' מצות הן א' הפרשה וא' הנתינה ועי' במרגניתא טבא שם שכ' דהרמב"ן חזר בו שהרי כשבא להשלים המצות שהסיר ממנין רבינו לא השלים באלו שימנה הפרשה למצוה בפ"ע ונתינה למצוה בפ"ע כו' ש"מ שחזר מכל דבריו שכ' כאן והאריך בזה ועי' במעיה"ח פ"ז א' מה שהשיג עליו מד' הרמב"ן עצמו שם ומ"ש ע"ד הרמב"ן הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' במהר"ם שיק מצוה תק"ז ובס' נר מצוה שורש י"ב מ"ש והאריכו בזה

(ב) ששייר מקצת. וכ' הט"ז ס"ק א' הטעם שנא' ראשית בעי' ראשית ששירי' נכרין עכ"ד ובאמת לא מתיבת ראשית ילפי' אלא מתיבת מראשית דכתיב גבי חלה דמשמע מראשית ולא כל ראשית וכ"כ התוס' בתולין קל"ו א' ד"ה אף שכ' וז"ל תימא מנלן דבעי' ששירי' ניכרין אי מדכתיב ראשית בראשית הגז נמי כתיב ראשית ומה צריך למילף מתרומה וי"ל דהא דבעי' בתרומה שירי' ניכרין משום דילפי' תרומה מחלה דחלה נקראת תרומה ובתחלה כתיב מראשית דמשמע ולא כל ראשית עכ"ל הרי בהדיא שכ' דילפי' מתיבת מראשית ולא מתיבת ראשית כמ"ש הט"ז וכן מוכת דהא פ' המחבר לקמן סי' של"ג סעי' ו' האו' כל גיזתי ראשית דבריו קיימין וכ"פ הרמב"ם פ"י מהל' בכורים הל' ת' ואי נימא דילפי' מתיבת ראשית א"כ אמאי בראשית הגז דבריו קיימין וע"כ צ"ל דילפי' מתיבת מראשית וכמ"ש התוס' הנ"ל ומש"ה בראשית הגז דבריו קיימין וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה פ"א דחלה מ"ט דילפי' מתיבת מראשית דדרשי' ולא כל ראשית והיינו כהתוס' וכדמוכח מד' הרמב"ם דהל' בכורים וכמ"ש אך הר"ש שם כ' דילפי' מתיבת ראשית דכתיב גבי חלה ותרומה דבעי' ששירי' ניכרין וכ"כ הרע"ב שם כהר"ש ודבריהם תמוהים דא"כ גבי ראשית גז נמי נימא כה"ג ואמאי דבריו קיימין וכמ"ש התוס' הנ"ל וכן הק' בתוס' ראשון לציון שם ובתוס' רע"א שם אות ו' על הר"ש והרע"ב ובאמת מבואר להדיא בירושלמי בחלה כהתוס' הנ"ל דקא' מנין שלא עשה כלום עד שישייר מקצת ת"ל מראשית ולא כל ראשית והובא בשנות אלי' שם הרי מבואר להדיא דילפי' מתיבת מראשית כהתוס' ועי' במהרי"ט אלגזי הל' חלה אות ח' שהביא נמי ד' הירושלמי ותמה על התוס' הנ"ל דאמאי לא הביאו הירושלמי ועוד הביא ספרי פ' שלח דמבואר נמי כן דילפי' מתיבת מראשית והשיג על הרדב"ז בביאורו פ"י מהל' בכורים שתמה על הרמב"ם הנ"ל דגבי ראשית הגז כו' וכ' עליו דאישתמיט מיני' ד' התוס' הנ"ל והאריך בזה. וכן הוא נמי בירושלמי דתרומות פ"ד הל' ד' דילפי' מתיבת מראשית ולא כל ראשית והיינו משום דילפי' תרומה מחלה וכמ"ש התוס' ועי' בהגהות מצפה איתן בתולין שם מ"ש בזה ועי"ש עוד במהרי"ט אלגזי שכ' להסתפק דהא דבעי' בתרומה וחלה שישייר מקצת אי בעי' שישייר שיעור כזית לחולין כו' או אפשר שאף שיור כל שהוא הוי שיור כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע שכ' דכיון דאין לחלה שיעור א"כ אם יש לו חלה דרבנן דהיינו שנתערב בתוך העיסה שהורמה תלתה טבל יוכל לעשות עיסה אחרת שנתחייב בחלה והוא יפריש מתוך העיסה השנית חלה עלי' ועל העיסה שנתערב עם הטבל ולא חשיב מן החיוב על הפטור כו' והאריך בזה ועי"ש עוד מ"ש בד' הגמ' בכורות כ"ז כו' ונותנה לכהן קטן כו' ומ"ש לענין דשיל"מ יעוש"ה: