יד אליעזר חלק ב קטו

ראי' דאע"ג דכתיבה לאו כד"ד מ"מ כיון שיש אומדנא לדבריו שבלב מהני שפיר מדין יד וגם דחה הראי' ממגילה כו' וכ' דגם הראי' שהביא התומים ממקלל ונשבע כו' אינו ראי' דנהי דכתיבה לאו כד"ד לענין היכא דבעי' אמירה בפה אפי"ה לענין קבלת נדר ושבועה מהני שפיר מדין יד כו'. והביא ד' החתם סופר והב"א הנ"ל דדעתם נוטה דמהני שבועה בכתב ואח"כ הביא ראי' דכתיבה כד"ד מהא דאמרי' בקידושין מ"ג א' האו' לשליחו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור שמאי הזקן כו' או' שולחיו חייב שנא' אותו הרגת בחרב בני עמון ואפלגו בגמ' ב' לישנא לחד לישנא לשמאי הזקן חייב המשלח בד"א ולחד לישנא חייב בד"ש. ולכאורה קשה כיון דדוד לא אמר פה ליואב להרוג את אורי' אלא כ' באיגרת כדכתיב בקרא ויכתוב בספר וגו' ואי נימא כתיבה לאו כד"ד אמאי יתחייב דוד בהריגת אורי' כו' א"ו דכתיבה כד"ד. ולכאורה י"ל דה"ט דהר"י הלוי דס"ל שבועה בכתב חייב בד"ש פטור מד"א דלהך לישנא דלשמאי הזקן אינו חייב רק בד"ש אין הכרח לומר דכתיבה כד"ד להתחייב בד"א כו' והביא קושי' החתם סופר מסוגיא דנידרת כו' וכ' ליישב כו' כעין ד' הב"א הנ"ל על קושי' התומים והאריך בזה ומסיק דמידי ספיקא לא נפקא וסד"א לחומרא ויש להחמיר גם בשבועה בכתב עכ"ד ובסי' מ"ב שם כ' נמי כן והאריך בזה ועי' בברכת רצ"ה שם שכ' דהדעת נוטה כד' הא דמהני שבועה בכתב דמלבטא בשפתים לא ממעטי' רק גמר בלבו דבאמת בכ"מ אמרי' דדברים שבלב לא הוי דברים ורק דבחומר שבועה הוי סד"א דמהני גם בגמר בלבו לבד וזה לבדו יש למעט מקרא דלבטא בשפתים משא"כ בכתב דמועיל בכ"מ לקיים כל דבר עוד יותר מאמירה ע"פ כו' והביא ראי' מד' הרשב"א בתשובה שהביא הב"י באה"ט סי' צ"ו גבי אלמנה שנשתתקה כו' דמהני שבועה בכתב כו' ואח"כ דחה דאין ראי' מד' הרשב"א כו' וכ' דעפ"ז יש ליתן טעם לד' הר"י הלוי הנ"ל שכ' דחייב בד"ש ופטור מד"א כו' והאריך בזה ופ' דמהני שבועה בכתב. ועי' ברמ"ץ שם ובסי' ב' וסי' ז' שם שהביא ד' התומים והנו"ב הנ"ל דלר"ת באינו אלם מהני שבועה בכתב והאריך בזה ומסיק נמי דנכון להחמיר בשבועה בכתב. וכ"כ עוד בח"ב בסוף הס' בהשמטות לאו"ח ויו"ד סי' ה' ו' דראוי להחמיר בשבועה בכתב דבשל תורה אזלי' לחומרא כו' ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' י"ז מ"ש בזה והביא ראי' מהא דמגילה י"ת ב' הנ"ל דכתיבה לאו כד"ד כו' ולא ראה ד' הש"י שכבר הקדימו בזה ואח"כ דתה ראי' זו כו' והביא ד' השמן רוקח שהביא ראי' דל"מ שבועה בכתב מהא דריש תמורה כו' חוץ מנשבע ומימר כו' והיינו ראי' התומים והמש"נ הנ"ל ודחה ראי' זו כעין מ"ש הב"א הנ"ל לדחות ראי' זו מהא דתמורה והאריך בזה ועי' עוד בטוב טו"ד מהדו"ק סי' ו' וסי' ט' מ"ש בענין שבועה בכתב וכ' דאף להסוברים דל"מ שבועה בכתב מ"מ מדרבנן בעי שאלה בע"ה דלא גרע ממתפיס בדבר האסור ואנן השתא כ"ע כע"ה דייני' לנו כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע באה"ע סי' נ' ס"ק ה' שכ' מתחלה להביא ראי' דמהני שבועה בכתב מגיטין ע"א א' כו' פרט לאלם שא"י להגיד ואיך יתחייב ק"ש הא א"א להשביע אם לא ע"י הכתב וש"מ דמהני שבועה בכתב ודחה זה דהא שבועת העדות יכול להיות מושבע מפי אחרים והאחרים משביעין אותו והם מדברים ומה בכך שהוא א"י לדבר כיון שהוא שומע מה שהם מדברים מהני והיינו כד' התומים הנ"ל ועי' בקצוה"ח שם ס"ק ג' מ"ש ע"ד התומים והאריך בזה ואח"כ הביא ראי' מד' התוס' שם שהק' דהא באלם לכ"ע מהני כתב כו' ותי' דאלם דברייתא היינו חרש והא חרש כיון שאינו שומע ואינו מדבר א"כ גם האחרים משביעין אותו ע"פ הכתב ול"ל הטעם משום דאין הגדתו מועלת וכ' מזה מוכח שדעת התוס' דמהני שבועה בכתב כמו דבור וה"ה לענין ק"ש כו' ומסיים כיון דדעת התוס' דשבועה בכתב מהני מי יכריע להקל נגד דבריהם עכ"ד. ועי' בעצ"ל סי' רכ"ח סעי' מ"ג מ"ש ע"ד הישוי"ע והאריך בזה ובסי' רל"ב שם סעי' י"ב הביא ד' החו"י הנ"ל שהביא ראי' מעדות כו' והביא ד' הש"י הנ"ל שדחה ראי' זו וכ' דגם מדברי הט"ז באו"ת סי' מ"ז ס"ק ב' משמע דלא כהחו"י הנ"ל אלא אדרבה ילפי' מעדות דכתיבה לאו כד"ד כו' והאריך בזה ובסי' רכ"א שם סעי' כ' על מ"ש המחבר שם מי שנשבע כו' יכול לכתוב לו כתב כו' דמוכח מזה דכתיבה לאו כד"ד כמ"ש גבי עדות כו' והביא דברי המחבר באו"ח סי' מ"ז סעיף ג' דהכותב ד"ת צריך לברך כו' והט"ז ס"ק ב' חולק ע"ז כו' וכ"כ המג"א ס"ק א' כו' ועכ"פ ה"ל להביא ראי' גם מכאן דכתיבה לאו כד"ד כו' עכ"ד. ובאמת בחו"י סי' קצ"ד דחה ראיה זו מהא דסי' רכ"א דשאני נדרים דאזלי' אחר לשון בני אדם כו' והבאתי דבריו לעיל ומדברי המחבר בסי' מ"ז מוכח דשבועה בכתב מהני כו' ומש"ה פריך דצריך לברך כו' וכן הביא ראי' זו השבו"י סי' קנ"ו כו' וכ"כ בתו"י שם ראי' זו ועי' בב"א שם מה שהביא ד' הש"י מה שנדחק בקושי' הט"ז והמג"א כו' והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' כ"ט שם מ"ש בזה ועי' בס' דברי יעקב סי' י' מ"ש ליישב קושי' הט"ז וכ' להסביר ד' המחבר שפ' דהכותב ד"ת צריך לברך ולא במהרהר ד"ת כו' והאריך בזה ועי' במהריא"ז ענזיל סי' ה' שכ' דל"מ שבועה בכתב ודחה ראי' התו"י הנ"ל מהא דהכותב ד"ת כו' והאריך בזה והביא ראי' דל"מ שבועה בכתב מהא דאמרי' בתמורה כ"ה ב' ה"ז תמורת עולה תמורת שלמים אפי' אם לכך נתכוין תחלה הואיל וא"א לקרות ב' שמות כא' ואי ס"ד דכתיבה הוי כדבור שפיר יכול לצמצם ולומר בפיו שלמים ויכתוב בידו עולה א"ו דשבועה ונדר והקדש כל דבר התלוי בדבור הן מצוה והן אזהרה אין הכתב בכלל כו' והאריך בזה ומסיק דל"מ שבועה בכתב יעוש"ה ועי' בנשמת אדם כלל ט' סי' י"א שדחה ראי' החו"י מהא דהכותב בד"ת כו' שהרי בנדר כתיב ככל היוצא מפיו כו' והביא ד' הרדב"ז ח"ג סי' תר"ו הנ"ל שכ' להדיא דהכותב שבועה הוי דברים שבלב כדכתיב לבטא בשפתים ולא יחל דברו עכ"ד. ובספרו תכ"א הל' נדרים כלל ק"א סי' כ' הביא הרדב"ז דאם נכתב בשטר לשון השבועה והוא מודה רק שלא הוציא הלשון בפיו דהוי דברים שבלב ובשבועה כתיב לבטא בשפתים דוקא ואח"כ הביא ד' הבאר הגולה שהביא ד' מהרשד"ם בשם הר"י הלוי הנ"ל דחייב בד"ש ופטור בד"א וראיתי בס' אורי וישעי סי' ק"ג שהביא ראי' מסברא דנפשי' דל"מ שבועה בכתב מהא דנשבע שלא ידבר עם חבירו דיכול לכתוב לו כו' הנ"ל ואח"כ הביא ראי' להיפך דמהני שבועה בכתב מהא דהכותב ד"ת הנ"ל וכ' לחלק בין היכא דאנו יודעין דעתו דניחא לי' בכתיבה כו' ובין היכא דאין אנו יודעין עתו כו' והאריך בזה ולא ראה ד' השבו"י והחו"י והש"י הנ"ל שכבר הקדימו בראיות אלו וכבר הבאתי ד' האחרונים שדחו ראי' אלו ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' מ"ו שהביא ד' הנו"ב הנ"ל שכ' דדין זה אי מהני שבועה בכתב תליא במחלוקת רש"י ור"ת בדין עדות בכתב ותמה עליו כיון דכתיב לבטא בשפתים דוקא האיך שייך לומר דע"י הכתיבה חל עליו השבועה ונ' דכתיבה לא עדיף מגמר בלבו רק דהכתיבה מגלה מחשבתו ובעדות ה"ט דאמרו חכמים לא אברו סהדי אלא לשקרי ואם הבע"ד מודה א"צ לעדותם ולכן שפיר מהני עדות בכתב לשיטת ר"ת דהא מכתבם ידעי' המעשה ואע"ג דבאלם מודה ר"ת דאינו מועיל היינו משום דלאו בר עדות הוא והוי כמו קא"פ דאינו מועיל כו' מגזיה"כ מ"כ שנים עדים כו' ר"ל שיהי' ראוים להגיד בפה ומהא דמצינו