יד אליעזר חלק ב קיד

כתב ועי' בתומים שם שהבית ד' הרא"ם והמבי"ט והמשפט שמואל והחו"י הנ"ל שכ' דבשבועה כתיב אשר יבטא בשפתיו וכל יוצא מפיו יעשה ולא יחל דברו וא"כ הוי כמו בעדות דכתיב מפיהם ואין בזה ספק דזה יותר מן מפיהם דכתיב בעדות דכתיב יבטא בשפתים ותמה על השבו"י שפקפק בזה כו' ודחה ראי' השבו"י הנ"ל מסוטה כו' והאריך בזה והביא ראי' דכתיבה לא הוי כדבור מהא דאמרי' בתמורה דאיכא מלקות במקלל חבירו בשם כו' והאריך בזה וס"ל כהנו"ב דלר"ת מהני שבועה בכתב באינו אלם יעוש"ה. ועי' בחתם סופר שם ת"ש לדחות ראי' התומים מהא דתמורה ועי' בברית אברהם שם מ"ש לדחות ראי' זו דכיון דהא דמהני הכתיבה משום דראוי לבילה להגיד בפה וא"כ איך נאמר ללקות על אב"מ בדבור משום דכולל יש ב"מ בכתיבה. והא כל החיוב ביש ב"מ בכותב ליכא רק משום דראוי ע"פ אב"מ ולא עדיפא מהא דאתי מחמתי' והביא דכעין סברא זו כ' המשל"מ פ"ד מהל' מלוה בשם החינוך כו'. ועוד כ' לדחות ראי' זו וגם כ' שם עפ"ד הנו"ב הנ"ל לדחות ראי' הש"י ממגילה דהתם כתיב זכור בפה לעיכוב כו' בלשון ציווי כו' עפ"ד התוס' מנחות י"ת ב' גבי בילה דמש"ה סגי בראוי משום דלא כתיב בלשון ציווי ובללת ולא הוי עיכוב אך להיות ראוי כו' א"כ התם איכא ציווי זכור בפה משא"כ בלבטא שפתים ליכא ציווי רק כמו בלילה ולא נאמר לעיכוב רק שיהא ראוי וגם הביא ד' הנו"ב שם שכ' דאף להרמב"ם דס"ל דבעדות לא מהני מפ"כ מ"מ מודה דאם כותב בפני ב"ד מהני בראוי לבילה ומיושב בזה ד' הרמב"ם שלא יסתרו אהדדי כו' והשיג עליו והאריך הרבה בזה ומסיק דמהני שבועה בכתב אך באלם ל"מ משום דדרשי' בשפתים כו' ובעי' ראוי כו' עכ"ד. והיינו כהחתם סופר הנ"ל ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' י' מ"ש לדחות ראי' התומים מתמורה והאריך הרבה בזה. ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ק"ו שכ' דשבועה בכתב מהני ואף באלם נמי מהני ע"י כתב ודחה ראי' הש"י מהא דמגילה ומ"ש בד' התומים והנו"ב הנ"ל והאריך הרבה בזה ופ' כן יעוש"ה. ועי' במשיבת נפש חיו"ד סי' מ"ו שהביא ד' החו"י שכ' דמהני שבועה בכתב והביא ד' הש"י שחולק עליו והביא ראי' מהא דהנודר מלדבר עם חבירו מותר לכתוב לו בכתב כו' והחו"י כ' לחלק בין נדרים דהולכין אחר לשון בנ"א והש"י דתה דבריו כו' ודחה הוא ד' הש"י מהא דשבועות כו' ב' גמר בלבו כו' והביא ד' הש"י שהביא ראי' ממגילה כו' ודחה דבריו כמו שדחה הגאון רע"א בסי' ל' הנ"ל והביא ד' הש"י שדחה ראי' החו"י הנ"ל מהא דכתיב גבי עדות מפיהם ולא מפ"כ כו' והאריך בזה וכ' די"ל דגם שבועה בכתב מקרי ביטוי שפתים היכא דראוי לבילה והיינו כד' הנו"ב והתומים הנ"ל שכ' דלר"ת י"ל דמהני שבועה בכתב באינו אלם ואח"כ כ' דלא מהני שבועה בכתב והביא ראי' מיבמות ק"ד ב' דחרש וחרשות אין חולצין לפי שאינן באמר ואמרה כדר"ז כו' אלמא ע"פ כתב לא מקרי אמירה דאל"כ הרי יכולין לדבר ע"פ כתב א"ו לא מקרי אמירה וא"כ גם בכלל ביטוי שפתים עכ"ד. ובאמת אין ראי' מזה דהתם מיירי בחרש אבל באינו חרש דראוי לבילה שפיר י"ל דמהני שבועה בכתב לד' ר"ת וכמ"ש הוא עצמו מקודם והנו"ב והתומים הנ"ל. ועוד יש לדחות ראי' זו עפ"מ שכ' התוס' בגיטין ע"א ד"ה והא שכ' וז"ל אע"ג דממעט חרש וחרשת מחליצה לפי שאינה באמר ואמרה אמירה ודאי לא הוי אלא בפה. ועוד דהתם יליף וענתה מוענו הלוים שצריך בלשון הקודש ומינה נמי שמעי' דהוי בפה כמו בלוים עכ"ל ולפי תי' הב' שפיר י"ל דאף בכתב הוי אמירה ודוקא התם דאיכא גז"ש מלוים אבל בלא גז"ש לא ילפי' מלוים וגבי לוים י"ל דה"ט דלא הוי בכתיבה משום דכתיב קול רם וזה ל"ש בכתיבה אבל בכ"מ גם אמירה מהני ע"י כתיבה וה"ה ביפוי. אך לתי' א' הנ"ל שכ' דאמירה ודאי לא מהני בכתב א"כ י"ל דה"ה ביטוי לא הוי וכהמש"נ הנ"ל ומ"מ אף לתי' הא' הנ"ל אינו מוכרח די"ל דביטוי הוי כהגדה וא"כ אין ראי' המש"נ ראי' מהא דיבמות הנ"ל וכ"כ בנו"ב סי' ס"ו שם דזה תליא בב' פי' של התוס' הנ"ל ועי' בס' ברכת רצ"ה סי' ט"ז שכ' נמי דדין זה תליא בב' תי' של התוס' הנ"ל והאריך בזה ולא ראה ד' הנו"ב שכבר הקדימו בזה ועי' בהג"ה במלחמת אר"י שם מ"ש והאריך בזה ועי' בס' בכורי יוסף סי' ח' שכ' נמי דדין זה אי מהני שבועה בכתב תלוי בב' תי' של התוס' הנ"ל וכ' דאף לתי' א' של התוס' אינו מוכרח די"ל דביטוי הוי כהגדה כו' וגם דחה שם ראי' התומים דל"מ שבועה בכתב מהירושלמי פ' כה"ג כו' וגם דחה ראי' הש"י הנ"ל ממגילה כו' והאריך הרבה בזה ופ' להחמיר בשבועה בכתב יעוש"ה וגם הוא לא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שהרי לא הביאו. ולכאורה קשה על תי' הא' של התוס' הנ"ל מהא דכתיב בד"ה ב' ב' פ"י ויאמר חירם מלך צור בכתב אך י"ל דש"ה דכתיב בהדיא בכתב אבל בעלמא י"ל דאמירה לא הוי אלא בפה וכמ"ש התוס'. וכן ראיתי בהגהות הרש"ש שכ"כ אך הק' מקרא דר"פ יתרו ויאמר אל משה אני חותנך וגו' דאיכא מ"ד במדרש איגרת שלח לו והניח בקושי' וכעין זה הק' החתם סופר סי' קכ"ו על הרמב"ן בפי' התורה, שם דפי' ע"י כתב דע"י שלוחו ל"ש אני חותנך אלא ע"י כתב שלח לו הרי מצינו אמירה בכתב. ועי' בכתב סופר שם שכ' ליישב קושי' זו די"ל דהרמב"ן ס"ל כתי' הב' של התוס' דילפי' מענו הלוים והתי' הא' הנ"ל ס"ל הא דויאמר יתרו כפי' רש"י בחומש שם ויאמר ע"י שליח והביא ד' המדרש דפליגי בי' תנאי ר"א ור"י אי ויאמר ע"י שליח כרש"י או בכתב כהרמב"ן והביא ד' הרמב"ן שם דמייתי ראי' מקרא דויאמר חירם מלך צור בכתב הרי מצינו אמירה בכתב כו'. וכ' דלא קשה מזה על תי' הא' של התוס' הנ"ל דשם מפורש ויאמר בכתב כו' אבל סתם אמירה בפה הוא והיינו כד' הגהות הרש"ש הנ"ל וכ' דמש"ה ל"ק נמי מהא דויאמר המן בלבו ויאמר עשו בלבו דמפורש בלבו אמר אבל סתם אמירה דוקא בפה כו' ועוד כ' שם דמהא דחליצה לק"מ מכל הנך כו' והאריך בזה יעוש"ה. וכעת ראיתי בחתם סופר הנדפס מחדש בגיטין שם שכ' ליישב דהרמב"ן ס"ל כתי' הב' של התוס' הנ"ל וכ' די"ל דלעולם יתרו עצמו אמר אני חותנך יתרו כלומר איננו עוד כהן מדין אלא חותן משה. כי באתי להתגייר ולק"מ עכ"ד. ועי' בגרש ירחים בגיטין שם מה שהק' על התי' הב' של התוס' מעדות דכתיב לא תענה ונימא בלשון קודש והניח בקושי'. עוד הביא המש"נ שם ראי' דל"מ שבועה בכתב מהא דאמרי' בשבועות כ"א כל ל"ת שבתורה כו' חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם כו' ולהמ"מ שכ' דכל שאפשר לעבור במעשה אף בלא מעשה לוקין וא"כ קשה הא אפשר להיות במעשה ע"י כתב כו' א"ו כתב ל"מ מידי עכ"ד והיינו כהתומים. וכבר כתבתי בשם החתם סופר והברית אברהם מה שדחו ראי' זו ולפ"ד נדתה נמי מה שהביא עוד ראי' המש"נ דל"מ שבועה בכתב מזבחים כ"פ ב' כו' מנין שמחשב בקדשים שלוקה שנא' לא יחשב ופריך לאו שאב"מ הוא ומשני הא מני ר"י היא דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו ולמה דחק הא משכחת לה שכ' דבריו בכתב והוי דבורא שיש ב"מ כו' א"ו כתב לאו דבור הוא לכן לא משכחת לה מעשה עכ"ד, ולפ"ד החתם סופר הנ"ל אין ראי' דכיון דכתב לא אתיא אלא מק"ו דהשתא במוצא שפתיו מחייב בכתב לא כ"ש הא אין עונשין מה"ד וכן לפ"ד הב"א הנ"ל נמי אין ראי' דהא כל החיוב ביש ב"מ בכותב ליכא רק משום דראוי עפ"י אב"מ ולא עדיפא משום הא דאתי מחמתי' ומש"ה צריך לאוקמי כר"י ואין שום ראי' מהא דזבחים הנ"ל ושפיר י"ל דמהני שבועה בכתב ועי"ש עוד במש"נ מ"ש והאריך בזה ועי' בס' ארץ צבי חיו"ד סי' ז' שכ' דהא דדרשי' גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו כו' לא בא אלא למעט גמר בלבו דלא נאמר דברים שבלב הוי דברים כו' דבעי' הוכתה ברורה דכונתו לקבל עליו נדר ושבועה דבכה"ג אמרי' דברים שבלב הוי דברים כו' ועי' במהרי"ט מחו"מ סי' מ"ה שכ' דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח שכך כיון דברים שבלב הוי דברים כו' וא"כ בנשבע בכתב בודאי דגמר בלבו ודמי לידות נדרים ושבועות דבידים מוכיחות הוי נדר. ומעתה נדחו הראי' של הש"י מנדר שלא ידבר דמותר לכתוב כו' אינו