יד אליעזר חלק ב קי

קא' מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה דנ' דאי הוי ל"ת שפיר מדחי והא אין עשה דותה ל"ת שבמקדש ובשלמא ממאי דקא' אחי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה ל"ק דכרת הוא חמור ואפי' במקדש דוחה כו' אמנם לפ"ד הרשב"א ניחא דזה עצמו קושי' הש"ס דנהי דעשה דהשלמה נדחה מפני עשה כלאו מ"מ לגבי מקדש חשיב כעשה גמור דאין עשה משום מאי אולמא כו' ה"נ במקדש אין עשה דוחה ל"ת ועוד כ' ליישב עפ"ד התוס' עירובין ק' משום דהוי ל"ת בפשיעה כו' ועוד כ' ליישב דכיון דעשה דהשלמה הוי תדיר כו' הוי כעשה גמור שאינו נדחה כו' ואח"כ הביא ד' התוס' יבמות כ' ב' ד"ה מסתברא דנ' מדבריהם דלאו הבא מכ"ע עשה גמור הוא ולא דחי לי' עשה דיבום והאריך בזה ולבסוף הביא ד' הרשב"א בשבח קל"ב ב' ד"ה הא שכ' וז"ל דודאי לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה דמאי אולמא כו' ושם קל"ג ד"ה כך כ' דצרעת הוא לאו הבא מכ"ע עכ"ד יעוש"ה ועי' בש"א סי' ל"ג שהביא ד' הרמב"ם דהל' יבום הנ"ל וכ' דכונת הרמב"ם דעשה דיבום שהוא בקו"ע דוחה לעשה שהוא בשוא"ת כו' ואח"כ דחה זה מד' הגמ' דפסחים נ"ט הנ"ל כו' והאריך הרבה בזה ועי' בקו"א שם שהביא ד' הפ"י והפלאה הנ"ל והאריך בזה ועי' באילת אהבים בכתובות בקו"א סי' קל"א מ"ש ע"ד הרשב"א והפ"י הנ"ל וא"כ כיון דפשטות ד' הגמ' דפסחים נ"ט הנ"ל מבואר דלאו הבא מכ"ע הוי עשה גמור וכ"כ הרשב"א ביבמות כ' ובשבת קל"ב וכן משמע נמי מד' הרשב"א ביבמות נ"ט ובתשובה סי' קס"ד הנ"ל וכן ס"ל להרדב"ז והיד מלאכי והפלאה הנ"ל נ"ל כן עיקר דלאו הבא מכ"ע הוי עשה גמור ואין עשה דוחה איתה דאמרי' מאי אולמא כו' ודלא כהרשב"א והפ"י הנ"ל וכן ראיתי בס' גנזי יוסף על הפתיחה כוללת ח"ג אות ג' שכ' נמי כן והאריך הרבה בזה וא"כ ה"ה דלאו הבא מכ"ע דוחה ל"ת כיון דהוי עשה גמור ועי' בס' נחלת יעקב בפתיחה שם אות י"ב ואות ט"ו מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

יט) עי' ביד אלי' בכללים אות ע' ענין עשה דוחה ל"ת אות א' שכ' דהא דקי"ל עשה דוחה ל"ת דוקא במקום שהוא עיקר המצוה אבל במקום דלאו עיקר המצוה הוא אינו דוחה ל"ת והביא ראי' מיבמות כ' ב' כו' והק' מזבחים צ"ז ב' כו' והאריך בזה ובסי' ה' שם כ' דהא דאמרי. עשה דוחה ל"ת לאו דוקא שהעושה העשה ידחה הל"ת אלא אפי' אדם אחר עובר על הל"ת בכדי שיקיים חבירו העשה נמי דינא הכי ובלבד שלא יעבור על הל"ת כ"א בעת שחבירו מקיים העשה דליהוי בעידנא כו' והביא קצת ראי' מהא דנזיר ומצורע מתגלח מאדם אחר ואף דהמקיף עובר על ל"ת מ"מ מותר לדחות בשביל קיום עשה דחבירו כו' וכן מותר לאדם אחר לקצץ הבהרת ולמול אפי' אביו יש ג"כ כאן כדמוכח בשבת קל"ג ואי איכא אחר כו' דאפי' למסקנא דהוי פ"ר מ"מ מותר אחר למול וכן נ' אם הי' הדין דמותר לשבור עצם בשביל אכילת המוח אין חילוק דכך הי' מותר אחר לשבור כו' מיהו התוס' ב"ב י"ג לחד חי' כ' דכיון דהאשה אינה מצווה על העשה דפ"ו לא מצי לעבור על ל"ח דלא יהי' קדש ולהנשא לעבד שח"ע וחציו בן חורין כו' והאריך בזה. ועי' בלימודי ה' לימוד ב' מ"ש והאריך בזה ובסי' ח' כ' עוד כלל גדול בס"פ א"ג מ' א' דהיכא דאפשר להשתדל שלא יתחייב כלל אינו דוחה ל"ת דל"ד לכלאים בציצית והיינו באנוסה דחייבי לאוין ולדעת התוס' שם אפי' א"א להשתדל מ"מ הואיל דתלוי ברצונה אינו דוחה ל"ת ובסי' י' שם כ' דעשה דרבים דוחה עשה דיחיד והק' מד' התוס' חולין ע"ת א' ד"ה מנין שכ' דאין עשה דפסח דוחה ל"ת ועשה דאו"ב הלא האי דאו"ב הוי עשה דיחיד ונדחה מעשה דפסח דהוי דרבים עכקוש"י וצ"ל דס"ל להתוס' דעשה דרבים אינו דוחה ל"ח ועשה דיחיד ועי' ברא"ש ברכות פ' ג' שאכלו סי' כ' שכ' אהא דמעשה בר"א כו' ומשני מצוה דרבים שאני כו' דאלים עשה דרבים ואפי' הוי דרבנן כגון לשמוע קדושה או ברכו שלא מצינו לו עיקר מה"ת ודחי עשה דיחיד דאורייתא ומכאן תשובה לבה"ג דכ' דאם נקבר מת ביו"ט האחרון של חג דהוא מדרבנן דאתי אבילות יום ראשון דהוי עשה דאורייתא ודחי עשה דרבים דשמחת הרגל דרבנן כו' עכ"ל ובמ"ק פ' ואמ"ג סי' ג' כ' הרא"ש וז"ל והר' יהודא הק' ע"ד בה"ג מהא דאמרי' בהשולח ששיחרר עבדו כו' דעשה דרבים בתפלה דרבנן דחי עשה דיחיד דאורייתא ותי' דשאני עשה דתפלה דזכי בה את הרבים עכ"ל. נמצא דלדעת הבה"ג עשה דרבים דרבנן לזכות את הרבים דחי עשה דיחיד דאורייתא הא לא"ה לא ולדעת הרא"ש כל עשה דרבים אפי' מדרבנן דחי עשה דיחיד דאורייתא וכ"כ בארעא דרבנן מערכת ע' סי' תק"ג ובסי' תק"ד שם מ"ש והאריך בזה ועי' בס' משכן בצלאל סי' קל"ז קל"ח מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

ב) בהג"ה וי"א שמלקין. עי' בבאר יעקב מ"ש בזה ומ"ש ע"ד המחבר סעיף ו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ה (ג) מצות ל"ת כו' עי' בעצ"ל מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן רטז

סעיף א (א) אסור בחילופיהם. עי' ש"ך ס"ק א' ועי' בספרי תורת אליעזר סי' תמ"ג ס"ק ו' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ז (ב) בהג"ה משמע אפי' א' מהם. עי' ט"ז ס"ק י"א וש"ך ס"ק כ"ב מ"ש בזה ולכאורה קשה מהא דפ' המחבר לעיל סי' כ"ח העי' ט' שחט ק' חיות או ק' עופות או חי' ועוף במקום א' כיסוי א' לכולן והוא מד' הגמ' בחולין פ"ו ב' וקא' הגמ' שם דרבנן דס"ל כיסוי א' לכולן ס"ל לחלק צריך קרא דהיינו או עוף לחלק שלא נאמר דלחי' ועוף שניהם יחדיו דוקא בעי כיסוי ור"י דס"ל לחלק מדמו נפקא מפיק להאי או ללמד שצריך תו' ועוף שני כיסוי' שחט חי' יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף וכיון דקי"ל כאן כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא וא"כ לא מצריכינן האי או דגבי כיסוי הדם לחלק וע"כ האי או בא ללמד שצריך ב' כיסוי' שחט חי' יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף וא"כ למה פ' המחבר אפי' בחי' ועוף כיסוי א' לכולן. וכן ראיתי במקום שמואל שהביא קושי' זו בשם גדול א' וכ' ליישב דאף דקי"ל כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא מ"מ אצטריך שם לרבנן או לחלק דלא נימא כיון דכתיב דמו כו' ולרבנן דמו טובא משמע כו' וה"א דא"צ כיסוי אא"כ שחט שניהם כיון דדמו טובא משמע לכן אצטריך שם או לחלק אבל בכ"מ ודאי קי"ל כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא ואין לדחות דא"כ לא לכתוב לא דמו ולא לכתוב או וממילא ידעי' לחלק דלר' יונתן ל"ל קרא לחלק ל"ק דהאי דמו צריכין למילף מיני' למודים הרבה כו' עכ"ד ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ר"צ ס"ק א' מ"ש בענין זה דלחלק יעוש"ה

סעיף יב (ג) אף במשקים כו'. עי' בעצ"ל מ"ש ע"ד הפ"י בקידושין בקו"א בפסק חדש ובד' הח"צ סי' כ' והאריך בזה יעוש"ה

סימן ריז

סעיף ט (א) הנודר מהקיפה כו'. עי' במקום שמואל שהביא ב' פי' על קיפה דרש"י והר"ן והרא"ש והטור פי' דקיפה היינו פירורין דק דק של בשר שיורד לשולי הקדרה והרמב"ם פי' דקיפה היינו תבלין והק' על רש"י מחולין קי"ו ב' כו' דקיפה היינו תבלין כו' והאריך בזה וכ' דהא דנקטו רש"י והרא"ש כאן דק דק של בשר בשר