יד אליעזר חלק ב קט

אמרי' לא אתי עשה ודחי עשה אפי' בעשה דיבום כו' דח"ע שכ' התוס' שם היינו באלמנה לכה"ג דאיירי התם לענין דהוי עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי עכ"ד. וכ"כ בקו"א שם סי' ק"ט וכ' דאח"ז מצאתי במשל"מ הל' נערה בתולה דכ' סברא זו בשם הרשב"א בחידושיו ואנכי לא מצאתי עכ"ד. ובאמת מבואר כן להדיא בשימקו"ב בשם הרשב"א אך בהפלאה שם הק' על הפ"י דהא אמרי' בפסחים נ"ט א' גבי עשה דהשלמה מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אע"ג דעשה דהשלמה הוא שוא"ת דנפקא מעלי' השלם עכ"ד. ועי' בברוך טעם פ"א שכ' דיש ראי' להפ"י מחולין קמ"א א' דאמאי לא פריך בפשיטות טעמא דכ' רחמנא תשלח כו' מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כו' והאריך בזה. ואח"כ כ' דיש ראי' פשוטה להפ"י מד' הרמב"ם פ"ו מהל' יבום שכ' וז"ל היתה היבמה אסורה על יבם א' לאו או אי' עשה כו' ומן הדין הי' שתתייבם שיבום מ"ע בכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת יבא עשה וידחה ל"ת כו' עכ"ל. והשיג עליו היש"ש ביבמות פ"ב סי' ג' דהא אין עשה דוחה עשה וא"כ בח"ע אם בעל היבם לא קניא כמו בח"ע ול"ת אבל לפ"ד הפ"י לק"מ דח"ע שאינם רק להיות בשוא"ת הוי כל"ת ונדחית מפני עשה שיש בו קום עשה וגם מיושב בזה קושי' הרמב"ן על הרמב"ם בס' המצות דלמה לא תשיב למ"ע שנצטוינו לאכול מע"ש ובכורות בירושלים והוא אמרו ואכלת לפני ה' כו' והביא קושי' הפלאה מפסחים נ"ע כו' ודחק ליישב ואח"כ הביא ראי' דלא כהפ"י מד' הרי"ף בפסחים ע"ו ב' גבי ריחא מלתא כו' ואח"כ דחה והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי' ביד מלאכי כלל ל' סי' שע"ב בד' השואל שם שהביא ראי' מד' פסחים הנ"ל דעשה דהשלמה שהוא לאו הבא מכ"ע אינה נדחית מפני עשה דאכילת קדשים. ועוד הביא ראי' מהא דאמרי' דלא אתי עשה דיבום ודחי לאו ועשה דאלמנה לכ"ג וכבר כ' הריטב"א דטעמא דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה הוא משום דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ולא משום דבהצטרפות העשה אלים ל"ת הרי דלא אתי עשה גמור ודחי עשה דבעולה שהוא לאו הבא מכ"ע וכ' דכן נ' מד' הרשב"א פ' כיצד כ' ב' אלא שהרשב"א שהביא השימקו"ב כו' כ' דעשה דמצרי כיון דאינו עשה גמור אלא לאו הבא מכ"ע לא עדיף מלאו גמור דנדחה מפני עשה וכן בעולה לכ"ג לא הוי עשה גמור אלא נדחה חפני עשה כלאו כו' והק' ע"ד הריטב"א הנ"ל מהא דקא' הגמ' ביבמות כ' א' כו' בשלמא מן הנישואין לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כו' ואם איתא לד' הריטב"א דמאי דלא דתי עשה לל"ת ועשה הוא לרווחא דמלתא דבלא"ה אין עשה דוחה עשה מהיכא פשיטא לתלמודא דאלמנה מן הנישואין לא מצי כהן ליבם אי משום דאיכא עשה ול"ת הא הל"ת כמאן דליתא ועשה דיבום דתי לי' ועשה דבתולה יקח הוא עשה שאש"ב וליתי עשה דיבום הש"ב ולדחי עשה שאש"ב כו' א"ו דבהצטרפות העשה ול"ת אלים העשה נמי כו' עכ"ד של השואל והיד מלאכי השיב עליו דהא דאמרי' לאו הבא מכ"ע עשה הוא מדאפקי' קרא את הלאו בעשה כו' ש"מ דהעיקר הוא משום קיום העשה דהעובר הלאו הוי כאלו עובר העשה כו' וכיון שכן מסתברא דלא גרע משאר עשה דאינו נדתה בשביל עשה אחר וכן מוכח ודאי מההיא דפ' תמיד נשחט כו' אך מאי דמייתי עלה בראשונה מהא דאמרי' דלא אתי עשה דיבום ודחי לאו ועשה דאלמנה לכ"ג דלפ"מ דכייל הריטב"א כו' יש להוכיח דכעשה גמור תשיב עשה דבעולה לכ"ג אע"ג דהוי לאו הבא מכ"ע דאם איתא דחשיב כלאו הי' לו להיות נדחה משום עשה גמור דיבום כו' לאו ראי' גמורה היא דהא לא פסיקא לי' להריטב"א בכולהו דוכתי דאמרי' אין עשה דוחה ל"ת ועשה דלאו משום דאלים הל"ת בהצטרפות העשה הוא אלא היכא דהעשה הוא עשה גמור אבל היכא דאין העשה הוא עשה גמור אז צריך ג"כ הל"ת דבהצטרפות שניהם לא אחי עשה ודחי להו דאל"ה נדחה הוא מפני העשה גמור דהא על ההיא דפ' א"מ גבי והתעלמת דפריך הגמ' פשיטא כו' כ' עלה הריטב"א האי כללא דהא דנקט בכל דוכתי הכי אין עשה דותה ל"ת ועשה לרווחא דמלתא נקט לה וכ' עוד א"נ דהכא כיון דעשה דהשבת אבידה ש"ב אלים מעשה דקדושים יהי' שאש"ב והוה דחי לי' אבל השתא דאיכא ל"ת ועשה אע"פ שאש"ב לא אלים עשה דהשבח אבידה למדחי לי' עכ"ל. הרי דלא פסיקא לי' כן לומר דלרווחא דמלתא נקטי' היכא דאין העשה עשה גמור ש"ב ולפ"ז אין ראי' מעשה דבעולה לכ"ג דאי הוי חשיב לאו הוי אתי עשה דיבום ודחי לי' כו' ואפי' אי חשיב עשה נמי אכתי אתי עשה דיבום ודחי לי' כיון דאינו עשה הש"ב דומיא דעשה דיבום ועכצ"ל דמשום דאית בה נמי ל"ת הוא דבהצטרפות שניהם אלים ולא אתי עשה דיבום ודחי ל"ת ועשה דבעולה לכ"ג אע"ג דאש"ב והיינו דפשיטא לי' להגמ' בפ' כיצד דאלמנה מן הנישואין לא מצי כהן ליבם משום דאית בי' עשה ול"ת דוקא משום דבחדא מניהו לחוד לא סגי דהוי אתי עשה דיבום ודחי לי' ובזה אזדא תמיהת מעכ"ת עלי' דהריטב"א מפ' כיצד אבל הא קשי' טובא ממ"ש הרשב"א פ' א"נ דעשה דמצרי כיון דאינו עשה גמור אלא לאו הבא מכ"ע לא עדיף מלאו גמור וכן עשה דבעולה לכ"ג לא הוי עשה גמור אלא נדחה מפני עשה כלאו דהא ההיא דפ' תמיד נשחט הוי תיובתא דבהדיא פריך הגמ' מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אע"ג דעשה דהשלמה הוי לאו הבא מכ"ע משמע בהדיא דהוי כעשה גמור דאינו נדחה מפני עשה אחר כבר נתעורר בזה בדברי אמת כו' עכ"ד. והיינו כקושי' הפלאה הנ"ל על הפ"י ועי' בלימודי ה' ליחוד פ"ת מ"ש ע"ד היד מלאכי וח"ש ע"ד הריטב"א דב"ח הנ"ל וע"ד הרשב"א דכתובות הנ"ל וראיתי שכ' להשיג על היד מלאכי שכ' להביא ראי' מד' הרשב"א פ' כיצד דהמעי' בד' הרשב"א וראה דלק"מ דמ"ש שם דאין עשה דותה עשה לא קאי על אלמנה לכ"ג אלא אגרושה לכהן הדיוט אבל לאלמנה כבר כ' שם ולא עשה ול"ת עכ"ד. לא נהירא דהא הרשב"א כ' שם וז"ל א"נ לח"ע גרידי דאינן עולין ליבום דאין עשה דותה עשה עכ"ל. הרי שכ' להדיא דאין עשה דיבום דוחה עשה דח"ע ואף דבח"ע דמצרי הוי לאו הבא מכ"ע מ"מ ס"ל להרשב"א דהוי כעשה גמור ולא אתי דיבום ודחי להו דאמרי' מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ושפיר ד' היד מלאכי בד' הרשב"א ואין כאן שום השגה עליו והרשב"א סותר ד"ע מהא דיבמות להא דכתובות שהובא בשימקו"ב הנ"ל ועי' בבית מאיר באה"ע סי' קע"ד שכ' נמי כן דד' הרשב"א סתרי אהדדי ומ"ש בד' הרמב"ם דהל' יבום הנ"ל והאריך בזה. עוד, כ' הלימודי ה' שם אלא דלכאורה אין נ' כן מד' הרשב"א עצמו ביבמות כ"ט א' כו' שכ' וז"ל ואע"פ שבעולה לכ"ג הוי עשה שאש"ב ונדחה מ"מ עשה דולו תהי' לאשה קיל' מינה כו' עכ"ל ונ' מדבריו דאי הוי עשה הש"ב אינו נדחה ואע"פ שהוא לאו הבא מכ"ע וכ' אמנם הדבר ברור דחדא מתרתי נקט הרב כו' ובפ' א"נ הזכיר הב' חלוקות כו' וכ' דגם הרמב"ם פ"ו מהל' יבום כו' ס"ל כהרשב"א כתובות הנ"ל כו' והיינו כד' הברוך טעם הנ"ל והביא ד' הרדב"ז ת"ב סי' ס"ת דס"ל דלאו הבא מכ"ע עשה גמור הוא ואח"כ הביא ד' הרשב"א בתשובה סי' קס"ד שכ' וז"ל באלמנה מן הנישואין עשה ול"ת דכתיב כ"א בתולה כו' ודרשי' בחולה ולא בעולה ולאו הבא מכ"ע עשה ול"ת דאלמנה כו' ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה עכ"ל הנה מלשונו נ' דלאו הבא מכ"ע עשה הוא אף לענין זה נמי וזה סותר דבריו שכ' בשמו וכ' ואפשר דלאו דוקא אלא שבא לפרש לשון הש"ס דקרי' עשה כו' וכ' אמנם ק' להרשב"א מהא דפ' תנ"ש והביא דכן הק' בדברי אמת וכ' דאפשר לומר עם מה דאיכא למידק דבזבחים צ"ז ב' אמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כו' אי היכי