יד אליעזר חלק ב קא

ביום כו' ומיושב בזה קושי' על הר"ן בסנהדרין י"ח שכ' דעשה דיבום לא מקרי עשה הש"ב מפני שהמלך אינו מייבם והק' מהא דאמרי' בריש יבמות כ"ו הא לא"ה הו"א אחות אשה מיבמה דאמרי' אתי עשה ודחי ל"ת. והא כיון דעשה שביבמה לא מקרי עשה הש"ב א"כ היכי ס"ד דאתי עשה שאש"ב ודחי ל"ת הש"ב כו' ומיישב דס"ל להר"ן דעשה שאשיב דוחה ל"ת הש"ב עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דעשה שאש"ב דוחה ל"ת הש"ב וכונתו במ"ש דכלאים בציצית והיינו לפ"מ דקי"ל בציצית הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ובלאו דכלאים נשים חייבות הרי מוכח דעשה שאש"ב דותה לית הש"ב והביא נמי ראי' מהא דשר"ק דנשים אינן חייבות והוי עשה שאש"ב ודחי ל"ת הש"ב. ולפ"ד מיושב קושי' המלא הרועים הנ"ל מיבמות כ' דהא מוכת משר"ק דעשה שאש"ב דוחה ל"ת הש"ב. ועי' בתפארת ישראל פ"י בזבחים ח"ד שכ' נמי דעשה שאש"ב דותה ל"ת הש"ב מהא דכלאים בציצית דהוי עשה שאש"ב דאינו נוהג בנשים ודחי ל"ת דכלאים הש"ב ועי' בתנא תוספאה נדרים פ"א הל' י' בעטור בכורים שם שכ' בפשיטות דעשה שאש"ב דוחה ל"ת הש"ב כמו כלאים בציצית כו' וכלאים הוי ש"ב ואף דאשתרי לכהנים מ"מ אינם מותרים אלא בשעת עבודה ואף להראב"ד דס"ל דבג"כ מותרין אף שלא בשעת עבודה מ"מ לא אשתרי אלא בבג"כ א"כ נוהגת בכהנים כו' א"כ ברור דדוחה עשה שאש"ב לל"ת הש"ב עכ"ד. ועי' בפ"י קידושין ל"ד א' שכ' נמי דנותר הוי מ"ע שהז"ג דאין שורפין קדשים בלילה כו' וכה בלימודי ה' הנ"ל אך לפמ"ש הטו"א בחגיגה ט"ז ב' ליישב קושי' התוס' קידושין ל"ז א' ד"ה קבלות דלא הוי מ"ע שהז"ג אלא כל היכא שהזמן הקבוע לה הוא קבוע ועומד בענין כשעבר הזמן אזדא לגמריו ובטלה מצותה כו' כשופר וסוכה ולולב כו' כשעבר רגל זה ולא קיימי' בטלו מצותן לגמרי ואע"ג דכשיחזור ויבא רגלים אלו לאח"ז הדר חייבין במצות הללו ההיא מצות בפ"ע הן ואינן תשלומין לאותן שלא קיים אלא חיוב מחדש הוא כו' אבל גבי סמיכה הא קביעת זמן שקבע תורה למצותו ביום דוקא ולא בלילה אין הלילה מבטל מצותו לגמרי אלא מפסקת דהלילה עצמה אינה ראוי לסמיכה אבל אינה מבטלת חיוב מצות סמיכה מהבעלים לגמרי בשהאיר היום הדרא עלי' מצות סמיכה של קרבן זה גופי' עליו ולעולם בכל יום בעמוד וסמך קאי ואין זה מ"ע שהז"ג דהא אין הזמן גורם ביטול מצותו לגמרי כו' ומצוה אחת היא שהרי חיוב חצות סמיכת קרבן זה על הבעל אינו אלא פ"א לעולם ואם הי' סומך אתמול פקע חיוב מצוה זו לגמרי מעליו ואם לא סמך אתמול האי מצוה גופה שחייב אתמול היא עצמה חוזרת היום וחייב לקיימה כו' ואין זה ז"ג ואי לא דמעיטא קרא ה"א דנשים חייבות בהן ומיושב נמי בזה קושי' התוס' פ"ב דמגילה בשם הר"א כיון דאין מוהלין ביום ל"ל אותו ולא אותה כו' ולפ"מ דפי' לק"מ דמילה נמי אין קביעת זמן שקבעה תורה ביום דוקא מבטל את מצותו לגמרי ואינו אלא מפסקת בלחוד כו' והביא ראי' לזה מפסחים פ"ר א' לא תותירו כו' בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת כו' ד' ר"י כו' ואס"ד כל כה"ג מ"ע שהז"ג הוי ונשים פטורות ממ"ע דשריפת נותר א"כ לר"י כו' תתמור באשה מבאיש דאשה תלקה על לאו דלא תותירו דבה אינו נל"ע כיון דפטורה מעשה זו דשריפת נותר וזה תמוה שתתמור באשה מבאיש כו' והאריך בזה יעוש"ה. וכ"כ בהמקנה קידושין כ"ט א' ד"ה אותו במוסגר שם ול"ב א' ול"ז א' ומיושב בזה קושי' הפי' שם ובשמה"מ פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הל' ה' כעין זה ועי' בס' זכר ישעיה על הרמב"ם פי"ב מהל' ע"ז הל' ג' שכ' נמי כן ומיישב בזה קושי' הפ"י בקידושין שם והאריך בזה ולפ"ד ליתא להוכחה של הלימודי ה' הנ"ל שהוכיח מהא דשריפת נותר דעשה שאש"ב דותה ל"ת הש"ב דהא שריפת נותר לא הוי מ"ע שהז"ג ואף נשים חייבות ומקרי עשה הש"ב וכ"כ בס' נחלת יעקב שם דלפ"ד הטו"א ליכא הוכתה משריפת נותר ועי' עוד בלימודי ה' לימוד ר"ב ובשעה"מ שם ובמנחת חינוך מצוה קמ"ג ובמהר"ם שיק על תרי"ג מצות מצוה קמ"ד מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. וכעת ראיתי באמרי בינה חאו"ח סי' א' שכ' דעשה שאש"ב דותה ל"ת הש"ב מהא דכלאים בציצית וכ' דמ"ע שהז"ג דלא נתחייבו נשים לא תשיב עשה שאש"ב כיון דמצד עיקר המעשה היתה נוהגת בכל רק שהז"ג לפטור נשים ול"ח קל במה דאינו ש"ב רק במה דאין כל אנשים מחויבים כגון כהן ונזיר דכיון דבכל מ"ע אנשים חייבים ובזה אינם חייבים הוי קל אבל במה דנשים פטורות מכל מ"ע שהז"ג אין העשה קל וע"י זה כו'. האריך בזה יעוש"ה. ועפ"ד הטו"א הנ"ל השיג חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיש על השעהמ"ש סי' כ"ת ס"ק ב' שכ' דכיון דאין מקבלין עדות בלילה דהוי כתחלה דין כו' וא"כ פשיטא דנשים פטורות מלהעיד דהני מ"ע שהז"ג דנשים פטורות כו' ולפ"ד הטו"א לא חשיב מפ"ז דאין מקבלין בלילה מ"ע שהז"ג וכ"כ בזכר ישעי' שם דלא חשיב העדאת עדים מ"ע שהז"ג ע"פ סברא הנ"ל יעוש"ה

יא) הנה התוס' בקידושין ל"ח א' ד"ה אקרוב כ' וז"ל בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצה וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקוה"ד דותה ל"ת דלאחה"ד עכ"ל. והק' בחידושי מהרי"ט דבפ"ק דיבמות פרכי' מה לפסח ומילה שכן ישנו לפני הדבור ולהכי דתו ל"ת דשבת אלמא דלפני הדבור עדיף טפי והביא ד' הירושלמי פ"ב דתלה דפריך התם מד' דאף מה שמצאו מן הישן אסור לפי שלא הי' לו מי שיתירנו עד שיבא עומר הבא ואהא פריך א"כ מעתה לא יאכלו מצה בלילי הפסח א"ר יונה מן דנפקית תהית דלא אמרת לי' שניא היא שמ"ע דוחה ל"ת ואותה תשובה דעשה קוה"ד ליתא התם עכ"ד. ובאמת דכונת התוס' על סוף ד' הירושלמי שם דאמר אח"כ על דעתי' דר' יונה דאמר שמ"ע דוחה את ל"ת אע"פ שאינה כתובה בצדה ניחא על דעתי דר' יוסי דאמר אין מ"ע דוחה ל"ת אא"כ היא כתובה בצדה עכ"ל הירושלמי וכונת התוס' ע"ד הירושלמי אלו וס"ל להתוס' דכונת הירושלמי דקא' שאינה כתובה בצדה היינו שהל"ת היא לאחה"ד והעשה היא קוה"ד וכתובה בצדה היינו שיהי' שניהם לאחה"ד כן פי' התוס' בכונת הירושלמי וכ"כ במראה הפנים שם דכונת התוס' ע"ד הירושלמי כו' שאינה כתובה בצדה כו' ופי' דהיינו דהל"ת היא לאחה"ד והעשה היא קוה"ד ועי' פ"ב דתלה מ"א דכ' וז"ל ועוד י"ל דקרי אין כתוב בצידו ממה שלא נצטוו יחד ממצה וחדש דמצה במצרים וחדש בביאתן לארץ אבל ק"ק ללישנא דגרסי' בפ' ר"א דמילה קל"ב ב' ימול בשר ערלתו אע"פ שיש שם בהרת ימול דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה דמילה קדמה ללאו דקוצץ בהרתו ושמא הי' מפרש דהיינו או אינו דקא' עכ"ל. הרי דס"ל דכונת הירושלמי הוא דקרי אין כתוב בצדה היכא דהל"ת היא לחה"ד והעשה הוא קוה"ד וכן ס"ל להתוס' בכונת הירושלמי ועי' בפ"י קידושין שם שכ' נמי דהאי לשנא דאין עשה דקוה"ד כו' ליתא בירושלמי אלא דאיתא החם דאין עשה דותה ל"ח אא"כ כתוב בצדה והביא ד' הר"ש בכונת הירושלמי כו' והיינו כהמרה"פ בכונת התוס' וכ' דהטעם מבואר דכיון דאין מוקדם ומאוחר בתורה וכל כללי עשה ול"ת נאמרו בסיני וא"כ כל היכי דכתיב העשה סתם משמע אפי' במקום דאיכא ל"ת אפי"ה יקיים העשה דעשה דותה ל"ת אם לא היכי דגלי קרא משא"כ הכא דעשה דבערב תאכלו מצות שנא' במצרים דאכתי לא הוי נהוג אי' חדש ל"ש לומר דכיון דהתם משמע אפי' חן החדש דהא אכתי לא נהוג הוצרך קרא למעוטי ומיושב בזה קושי' מהרי"ט הנ"ל והאריך בזה. וכ"כ בהמקנה שם כהפ"י ומיושב בזה ד'