יד אליעזר חלק ב ק

סי' צ"ו שכ' בפשיטות דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וכ' דטעמא דמלתא משום דלפי' מכלאים בציצית כו' ובעי' דומיא דכלאים דה"ל ל"ת גרידא כו' אבל ל"ת שיש בה כרת דחמור אין עשה דחי לה עכ"ד והיינו כהרשב"א והריטב"א ולא הביא ד' הרשב"א והריטב"א וגם לא הביא ד' ס' הכריתות ועי' פרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח ח"א אות ג' שכ' ולענין דחיית עשה ללאו דכרת עי' ס' הכריתות לר"ש מקינון ובמהרש"א ובמהרש"ל ריש יבמות עכ"ד וכונתו ע"ד מהרש"ל ומהרש"א יבמות ו' א' ד"ה שכן מ"ש ע"ד התוס' שם ובח' ה' שם אות כ"ב כ' עשה אי דחי ל"ת דכרת פלוגתא וס' כרת י"ל דדחי ראיה מירושלמי שבת כ"ג עכ"ד וכונתו במ"ש פלוגתא דהוא פלוגתא דאמוראי שם ביבמות דרב שימי בר אשי ז' א' ס"ל דדחי דכל ל"ת חמור מעשה וקאתי עשה ודחי לה מ"ל חומרא רבה מ"ל חומרא זוטא ורבא ור"א ח' א' שם ס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וכ"כ בס' גנזי יוסף שם דזהו כונתו ומשמע מסוגיות הש"ס שם דהמסקנא כרבא ור"א דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וכהרשב"א והריטב"א ולא הביא הפרמ"ג ד' התוס' והרשב"א והריטב"א הנ"ל ועי' עוד בספרו שושה"ע כלל ג' שהביא ד' ס' הכריתות שכ' בפשיטות דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וכ' דזהו כמהרש"ל יבמות ג' ב' ד"ה ל"ת וכ' ומ"מ צ"ע דרבא דהוא בתרא או' ערוה א"צ קרא ומ"ל חומרא רבה או זוטא לא קאי במסקנא עכ"ד. וגם שם לא הביא ד' התוס' והרשב"א והריטב"א הנ"ל שכ' בפירוש דלהמסקנא אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת. וכעת ראיתי ביד מלאכי כללי ה"א אות נ"ד שהביא ד' ס' הכריתות והביא בשם חכם א' שהביא ד' התוס' והק' על התוס' דאיך כתב בפשיטות דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת דהא מוכח מד' הגמ' הנ"ל דקאמר מ"ל חומרא רבה מ"ל חומרא זוטא כהס' הכריתות כו' והוא כ' דאדרבה ז' התוס' נכונים וד' ספר הכריתות תמוהים כו' דמוכח מד' הגמ' שם דכל הדברים האלה הם לפי הס"ד דהאי תנא משום דאתי עשה ודחי ל"ת קא' אמנם לפי המסקנא לא קים לן הך מלתא דמעולם האי תנא לא קא' להני מילי אלא דאוקימתא דרב שימי בר אשי דמייתי לה בק"ו כו' והראי' ע"ז דהדר שו"ט הגמ' לענין עלי' למאי אתא כו' ואם איתא דדברים אלו שהביא הס' הכריתות הם מסקנא דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בה כרת אמאי הוצרכו עוד למיהדר עלי' למאי אתא כמובן א"ו מוכח דלהמסקנא לא קם לן כלל הך מלתא דמ"ל חומרא רבה כו' והכי אסיק רבא דערוה ל"צ קרא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת והביא ד' הרשב"א הנ"ל שכ' דלא קמה הך סברא דמ"ל חומרא רבה כו' ותמה ע"ד ס' הכריתות איך כללא כייל דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בה כרת וגם תמה על היבין שמועה שהביא ד' ס' הכריתות כו' ולא שת לבו דמסוגיא זו יש להוכיח איפכא וכ' דזה תליא בב' תי' של התוס' שם ז' א' ד"ה ומה והס' הכריתות ס"ל כתי' הא' של התוס' שם והתוס' זבחים הנ"ל ס"ל כתי' הב' של התוס' שם והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הריטב"א הנ"ל שכ' נמי כהרשב"א ובאמת בלא"ה לק"מ קושי' החכם הנ"ל על התוס' וכמ"ש לעיל דהתוס' קאי שם אל ובא דרבא ור"א רבא ור"א אזלי לשיטתם דס"ל דערוה ל"צ קרא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת והעיקר נ' דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וכהרשב"א והריטב"א וכמ"ש הש"א הנ"ל בפשיטות ומד' הגמ' שם מדקא' אטו עשה דוחה את ל"ת לאו ל"ת חמור מיני' וקא אתי עשה ודחי לה כו' הק' ביד מלאכי בכללי הע' סי' תקט"ו על הרמב"ן בפי' התירה פ' יתרו גבי זכור ושמור שכ' דמ"ע גדולה ממצות ל"ת ולכך אמרו אתי עשה ודחי ל"ת כו' ועוד הקשה עליו מיומא פ"ה ב' דקא' השתא על ל"ת מכפרת על עשה מבעי' כו' והביא ד' הליכות עולם שער ד' פ"ג שכ' דרבים תמהו איך יבא עשה הקל וידחה ל"ת החמור והשיב כי העשה תנאי הוא מל"ת כאלו תאמר ל"ת כך אלא בדבר פלוני כו' והאריך בזה ועי' בשיבת ציון סי' ב' שהביא ד' הרמב"ן והליכות עולם הנ"ל והאריך בזה ועי' בתוס' יוה"כ יומא פ"ג ובדברי אמת קונטרס ו' בענין לאוין ובלימודי ה' לימוד קל"א ובמשנת חכמים בפתיחה כוללת שמנין הלאוין ובחתם סופר הנדפס מחדש חידושים על סוגיות הש"ס סוגיא דשעיר המשתלח ובבנין עולם חאו"ח סי' י"ט ובס' תרומת יד סי' נ"ב ובס' זכר יהוסף ביבמות ז' א' ובס' דבר מצוה על ס' המנות שורש ד' אות ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ואין כאן עמ"ל בזה והש"א שם כ' דה"ה דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה מיתה בידי שמים דחמיר מל"ת גרידא ולא הוי דומיא דכלאים בציצית והא דאמרי' התם דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ה"ל למימר דאינו דוחה אפי' ל"ת שיש בה מיתה בד"ש דקילא מכרת כ"ש ל"ת שיש בה כרת דחמיר מינה כדאמרי' בפ' כ"ש ל"ב היינו משום דהתם מיירי מיבום דעריות שכולן בכרת ואין בהם מותה בד"ש נקט ל"ת שיש בה כרת וה"ה לל"ת שיש בה מיתה בד"ש דלא דחי דזיל בתר טעמא וכ' והשתא א"ש דכל הני איסורי דחשיב במתני' פסחים ל"ה ב' אין ראוי לדחותן מפני מ"ע דמצה דהא טבל במיתה בד"ש ומע"ר שלא נטלה תרומתו היינו טבל דבמיתה ומע"ש שלא נפדה אע"ג דאינו במיתה אפי"ה אינו נדחה כו' דה"ל ל"ת ועשה כו' והאריך בזה ועי' בס' נחלת יעקב שם שכ' להסתפק אי עשה דוזה ל"ת שיש בה מיתה בד"ש והביא ראי' מפסחים ל"ה ב' הנ"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה מיתה בד"ש והאריך בזה ולא ראה ד' הש"א הנ"ל שכבר הקדימו בזה ומ"ש הש"א דכרת חמיר ממיתה בד"ש עי' בנר תמיד בריש כריתות שהביא ד' הכ"מ פ"ד מהל' ביאת מקדש הל' ד' וד' הקרבן אהרן דס"ל דמיתה בד"ש חמור מכרת והאריך בזה יעוש"ה

ט) ולענין אי עשה דוחה ב' לאוין עי' בספרי תורת אליעזר בסוף הס' בסי' קע"ד ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

י) הנה במלא הרועים סי' כ"א שם כ' אי עשה שאינו שוה בכל דוחה ל"ת נ' דבר זה תלוי במחלוקת אי ציצת מ"ע שהז"ג דלמ"ד ציצית מ"ע שהז"ג מוכח דעשה שאש"ב דוחה ל"ת ששוה בכל דהא ציצית אינו שוה בנשים וכלאים מחייבי אף נשים כמ"ש התוס' יבמות ד' א' דאיכא שום קרא לחייב נשים בכלאים ולמ"ד נשים חייבות בציצית י"ל דעשה שאש"ב א ל"ת השוה בכל ואפשר דאפי' ל"ת שאש"ב לא דחי כיון דלית לן קרא בהכי כו' והק' לפ"ז מאי מקשה הגמ' יבמות כ' א' באלמנה מן האירוסין ניתי עשה ונדחי ל"ת הא עשה דיבום אש"ב האחין דאינו נוהג אלא באחין מן האב כו' ודלמא אתיא מתני' כמ"ד נשים חייבות בציצית וא"כ לית לן קרא על עשה שאש"ב דלדחי ואע"ג דגם לאו דאלמנה אש"ב כ"א בכה"ג כבר כ' דעשה שאש"ב אף לאו שאש"ב לא דחי כו' ודוחק לומר כמו דעשה השוה בכל דוחה ל"ת השוה בכל ה"ה דעשה שאש"ב דוחה ל"ת שאש"ב ועוד דלפ"ד התוס' יבמות ה' א' לא דמי דל"ת באלמנה לכ"ג היא מוזהרת ג"כ כמו הוא משא"כ ציצית אינו בנשים כלל כו' עכקוש"י ועי' בשושה"ע כלל ג' שכ' נמי כן דלמ"ד נשים פטורות בציצית מוכח מכלאים בציצית דעשה שאש"ב דוחה ל"ת הש"ב אבל למ"ד חייבת או מזקנו אפשר דוקא עשה הש"ב עכ"ד וכ"כ ביד המלך בסוף הס' בתוס' הענינים השייך להל' אבל פ"ב הל' ו' בפשיטות דכלפי עשה שהוא דוחה אין חילוק בין שוה בכל לאין ק לדחות הלאו אף שהוא ש"ב וכלאים בציצית יוכיח כי אין מועיל לל"ת הנדחה אם הוא ש"ב לשלא לדחות מפני העשה וכדמוכח. בפסחים פ"ג ב' דפריך ניתי עשה ולדחי ל"ת ועשה דשר"ק הוה מ"ע שהז"ג דאין נוהגת אלא