יד אליעזר חלק ב קב

התוס' מנחות ס"ז גבי כתוב א' או' ששת ימים כו' והאריך בזה ועי' בש"א סי' צ"ו שהק' נמי על התוס' הנ"ל מהא דיבמות ולא ראה ד' מהרי"ט שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב די"ל דודאי עשה שנאמרה קוה"ד ולא נשנית כלל לאחה"ד גרע טפי כד' הירושלמי אבל היכא שנאמרה קוה"ד ונשנית נמי לאחה"ד אלים טפי משאר עשה שנאמרה לאחה"ד לחוד הואיל והיא נאמרה קוה"ד ונשנית נמי לאחה"ד ואלו אינהו לא נאמרו קוה"ד והשתא א"ש דפסח נאמר במצרים קוה"ד ונשנית כמה פעמים אחה"ד בפ"ש ובמשנה תורה וכן תמיד נאמר קוה"ד ונשנית וכן מילה נאמרה לאברהם ונשנית וביום השמיני ימול הלכך הואיל ונאמרה ונשנית אלימא טפי כד' הגמ' דידן אבל מצה לא נאמרה אלא במצרים קוה"ד לחוד כו' אבל לא נשנית לאחה"ד כלל הלכך גרע טפי כד' הירושלמי כו', עכ"ד והיינו כד' הפ"י ואח"כ הק' ע"ז כו' וגם הק' על התוס' הנ"ל וגם הביא ד' הר"ש והק' עציו מד' הירושלמי פ"ק דביצה והאריך הרבה בזה. וכן הק' בשעה"מ א מהל' נדרים הל' ו' על התוס' והר"ש מד' הירושלמי בביצה והניח בצ"ע ועי' בלימודי ה' שם שהק' נמי על הקרבן עדה פ"ג דנדרים מד' הירושלמי דביצה כו' והאריך בזה. ובלימוד קל"ד שם כ' נמי ליישב קושי' הנ"ל כהפ"י והמקנה והביא אח"כ ד' המכילתא פ' בא דתניא כתוב א' או' ו' ימים תאכל מצות וכתוב א' או' ז' ימים הא כיצד ו' מן החדש וז' מן הישן והיינו ע"כ דאשמועי' דאי לית לי' ישן ליל א' הו"א דאתי עשה ודחי ל"ת קמ"ל דלא דחי ל"ת דחדש כו'. ולפ"ז לק"מ קושי' הירושלמי דגלי קרא דלא דחי אלא דעכ"פ צריך לתי' הירושלמי דאי לא אכתי נגמר מינה דלא אתי עשה ודחי ל"ת בעלמא ולפי תי' הירושלמי א"ש ומ"מ אי לאו קרא לא הוי ידעי' דאין עשה דקוה"ד כו' והאריך בזה. והביא ד' מהרי"ט ועי' בברוך טעם שם פ"ג שכ' דהיכא דהעשה דקוה"ד יש לה חומר בעצמותה מה שאינה בהל"ת דוחה ל"ת דלאחה"ד אם הוא קל ממנה דבכה"ג לא בעי' דומיא דכלאים בציצית כו' וכ' אח"כ דקוה"ד לא מקרי חמור לענין דחיית עשה לל"ת אלא היכא דלא נשתנית המצוה לאחה"ד כו'. ומיישב בזה הקושי' מהא דיבמות הנ"ל וגם מיישב בזה קושי' השעה"מ על הריטב"א בקידושין והאריך בזה, ומ"ש בפ"א ב' ד' ומ"ש שם ליישב ד' הרמב"ם שפ' דבכל האיסורין אין יוצאין אלא היכא שיש לאו בעלמא כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בנחל איתן פ"ו מהל' חו"מ הל' ו' שכ' ליישב ד' הרמב"ם דס"ל כהירושלמי דעשה דמצה הוי עשה דקוה"ד ואינו דוחה ל"ת דלאחה"ד וגם כ' ליישב קושי' הש"א מפסחים כ"ח ב' כו' וגם מיישב קושי' מפ' ד' מיתות נ"ט כו' וגם מיושב קושי' הצל"ח דנימא דמצה נשנית לאחה"ד בפ"ש דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בשעה"מ שם שהק' משבת כ"ד ב' דמפלפל הש"ס אי שר"ק דוחה ל"ת דיו"ט הא שר"ק הוי עשה דקוה"ד כו' ול"ת דיו"ט הוי לאחה"ד עכקוש"י והניח בקושי'. ועי' במלא הרועים שם סי' ט' שהק' נמי קושי' זו וכ' ליישב כיון דשאר שר"ק אינן לפה"ד אף דזה לפה"ד לא אכפת לן עכ"ד. עוד הק' השעה"מ על הא דהק' התוס' בכ"מ ליתי עשה דפ"ו וידחה ל"ת דלא תהי' קדשה והא עשה דפ"ו הוי עשה דקוה"ד ול"ת דל"ת קדשה לאחה"ד נאמר כו' עכקוש"י. וכבר הקדימו בקושי' זו בטו"א ריש חגיגה ולפ"ד הפ"י והש"א הנ"ל לק"מ דעשה דפ"ו אע"ג דנאמרה קוה"ד מ"מ נשנית ג"כ לאחה"ד ואע"ג דקא' הגמ' בסנהדרין נ"ט ב' התם למלתא הוא דאתני לכל דבר שבמנין כו' הא מילה נמי קא' התם למלתא הוא דנשנית ביום ואפי' בשבת ואפי"ה השיב הגמ' ביבמות הנ"ל לחומרא מה דנאמר קוה"ד ונאמר ג"כ לאחה"ד ולק"מ קושי' השעה"מ והטו"א הנ"ל ועי"ש עוד בשעה"מ שהביא ד' הצל"ח פסחים צ"ו א' שכ' דכונת הירושלמי הוא דל"א עשה דוחה ל"ת אלא אם שניהם נאמרו בזמן א' או קוה"ד או לאחה"ד ולא בעי' שיהי' סמוכין ממש כעשה דגדילים ולא תלבש שעטנז אבל אם עשה נאמרה קוה"ד והלאו לאחה"ד או אפכא כו' לא נקראין כתיב בצדה ואין הל"ת שנאמרה קוה"ד נדחית מפני העשה שלאחה"ד כמו שאמרי' שאין הלאו לאחה"ד נדחית מפני העשה דקוה"ד. ומיושב בזה קושי' השעה"מ דהא העשה דכיסוי לאחה"ד נאמר רה והלאו דכל מלאכת עבודה ל"ת דקוה"ד נאמרה בפ' בא והביא ד' מהר"א ליסא שהביא עוד ראי' לזה מד' הירושלמי פ"ג דנדרים דעשה דמילה שדוחה צרעת שקרי לה אינה כתובה בצדה אע"ג דנשנית לאחה"ד כיון דנשנית נמי קוה"ד תו לא מקרי כתובה בצדה והוא השיג על הצל"ח דא"כ קושי' הנ"ל מיבמות במקומה עומדת דאין שייך תי' של הש"א הנ"ל לפי' זה דאין מעלה וגריעותא בזה. ועוד דלפ"ז עכ"פ יהי' מוכח שש"ס דילן חולק דהא בריש ביצה פריך הגמ' קושי' הירושלמי שידחה עשה דכיסוי ל"ת דיו"ט ומשני דאין עשה דותה ל"ת ועשה ומה לי בזה הא הוי ל"ת דקוה"ד כו' עכ"ד. ובד' הירושלמי יש ליישב קושי' התוס' יוה"כ הנ"ל בהא דאמרי' גדולה תשובה ניחא ל"ת כו' דהא בכה"ת עשה דותה ל"ת. ולפ"ד הירושלמי ניחא דהא תשובה הוי עשה דקוה"ד שהרי אדה"ר. נתקבל בתשובה והש"י אמר לקין אם תטיב שאת ולא דהי עשה אחרינא כה"ג ומש"ה אמר דגדולה תשובה דדחי כה"ג אף דהוי עשה דקוה"ד וכ"כ בערבי נחל דרוש ג' לשה"ג ליישב כן וגם כ' ליישב קושי' הנ"ל מהא דיבמות והאריך בזה. ועי' בחתם סופר בסוגיא דשעיר המשתלח מ"ש ליישב קושי זו עפ"ד הרמב"ן פ' יתרו הנ"ל ועי' בבאר אברהם פסחים ה' א' ד"ה אך בהא דאמר הברייתא ר"ע או' א"צ כו' וכתיב כל מלאכה ל"ת ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה הביא בשם הששוה"ע כלל ח' שהק' למ"ד לקמן פ"ג ב' ובשבת כ"ד ב' דיו"ט אינו אלא ל"ת גרידא א"כ היכי דייק ר"ע דתשביתו היינו מעיו"ט כו' הא שפיר דתשביתו היינו ביו"ט ואי משום דעובר עליו בלאו נימא דאתי עשה ודחי ל"ת עכקוש"י והביא תי' של הששוה"ע ודחה אותו וכ' הוא ליישב עפ"ד הירושלמי כו' וה"נ עשה דתשביתו הוי עשה דקוה"ד כו' ומפ"ז השיג על הצל"ח בריש ביצה שנ' מדבריו דעשה דתשביתו מצי דחי ללאו דיו"ט וכ' עליו דלא זכר ד' התוס' קידושין וגם כו' דמשמעתין מוכח דאינו כן כו' עכ"ד. ובאמת בלא"ה לק"מ הא רבא קא' ש"מ מדר"ע אין ב"ח אלא שריפה וכ' רש"י ד"ה ש"מ וז"ל מדלא נפקא לי' דהאי ביום הראשון הוא עיו"ט כו' ש"מ ס"ל כר"י דאמר לקמן פכ"ש כ"ז ב' אין ב"ח אלא שריפה ויליף לה מנותר עכ"ל, ומאי בעי רש"י בזה במ"ש ויליף לה מנותר ולזה נ' דכונת רש"י ליישב קושי' הנ"ל דמש"ה ל"א כאן דאתי עשה דתשביתו ודחי לאו דיו"ט דהא ר"י יליף דחמץ בשריפה מנותר וגבי נותר כ"ע ס"ל בשבת שם דאין שורפין קדשים ביו"ט לחזקי' מעד בוקר כו' ולאביי מעולת שבת בשבתו כו' ולרבא מהוא לבדו כו' ול"א דאתי עשה דש"ק ודחי ל"ת דיו"ט וכיון דחמץ לא ידעי' דהוא בשריפה אלא מנותר א"כ האיך יהי' חמץ הלמד עדיף מנותר המלמד וכיון דגבי נותר ל"א דאתי עשה ודחי ל"ת דיו"ט ה"ה נמי גבי א ל"א אתי דתשביתו ודחי ל"ת דיו"ט זהו כונת רש"י ולק"מ קושי' הששוה"ע הנ"ל. ועי' בשעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת שהביא ד' המשל"מ שכ' להסתפק הא דקי"ל כל אי' שבתורה אין לוקין עליהם כדה"נ אם נאמר זה במ"ע כגון אכילת מצה אם אכלן שלא כדה"נ אם יצא י"ח כו' והביא ראי' מהירושלמי הנ"ל שהק' דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דחדש ומאי קושי' הא אפשר לקיים שתיהם שיאכלו שלא כד"א דמקיים מ"ע דמצה ול"ת דחדש ליתא וע"כ מאי דכתיב בקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אכל כד"א אבל מעיקרא לא אכלו כד"א משום ל"ת דחדש כו' עכ"ד. ועי' בנר תמיד בכריתות כ"ג א' הביא ד' השעה"מ אלו ותמה עליו דבפ"ח מהל' מכ"א הל' ו כ' להיפך כו' וכ' דדבר זה דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת דלאחה"ד תליא בזה אם יוצא במ"ע באוכל שלא כד"א כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בערבי נחל שם מ"ש בזה. ועי' בספרי תורת אליעזר סי' תע"ה ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה