יד אליעזר חלק א צט

(ב) נקב מפולש, עי' ט"ז ס"ק ב' שכ' להתיר בעגלים שיש להם נקב מפולש בטחול העב וסביב הנקב מקיף עור הטחול כו' וכ' דאין שייך שם נקב אם נברא כך אלא שם חסרון יש עליו כו' ובדגול מרבבה השיג על הט"ז מברכת אשר יצר דאומר וברא בו נקבים ולפמ"ש הצ"צ סי' ע"א שיש לחלק בין אבר שיש בו חלל לבין אבר שאין בו חלל דבאבר שיש בו חלל אפי' נברא חסר שם נקב עליו ובאבר שאין בו חלל נקרא חסר כו' יעוש"ה לק"מ דהתם הוי אברים החלולים ושייך בהו שפיר שם נקב אפי' נברא חסר אבל מד' הגהות או"ה כלל נ"ב סי' י"א משמע דלא כהט"ז שכ' וז"ל מעשה שנמצא על הטחול במקום העב בשר יותרת כמו דד והטריף מהר"ר אליעזר הבהמה מטעם דכל יחר בנטול דמי וא"כ הוי ניקב במקום העב דמה"ט אנן מטריפין ג"כ ב' מרות וביותרת דריאה ושמא בהא אף הרמב"ם והרא"ש מודים דמאחר שהי' היותרת רק במקום העב גרע טפי מב' טחלי שלמות עכ"ל והא להרמב"ם הוי יחר כחסר ולא כניטל ביד דהא לא תשיב בפ"י מהל' שחי' בע' טריפות ב' כבדים או יתר בצוה"ג משום דס"ל דחסר כשר בהם או דס"ל להגהות או"ה דהיכא דחסר מברייתו צד העב דטחול ונשאר צד הדק דטרפה דחסר כניקב דלא כהט"ז הנ"ל אך הרמ"א בהג"ה לקמן סעי' ה' פ' דבהפ"מ כשר ב' טחולים הדבוקים בצד העב משום דסמכי' ארש"י והרמב"ם והרא"ש דלא כהגהות או"ה הנ"ל ועי' בתו"ח כלל פ"ט דין ג' מ"ש בזה וא"כ לענין דינא בהפ"מ יש לפסוק כהט"ז הנ"ל וכ"פ בצ"צ שם באברים שאין בהם חלל ועי' במשיבת נפש חיו"ד סי' כ"ז שפ' נמי כהט"ז הנ"ל והאריך הרבה בזה והביא ד' הצ"צ הנ"ל ועי' במנח"י שם אות א' ובדע"ק ס"ק ב' ובמק"מ שם ס"ק א ובד"ח ובבית יהודא ובחוי"ק לקמן סי' נ' ס"ק ב' ובמ"ח חיו"ד סי' י"ג ובס' מנה"ז דיני שאר טריפות כלל ה' דין י"ב ובעשרון שם אות י"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בבית יהודא מ"ש ע"ד הט"ז שכ' דאף אם העור שעל הטחול לא ניקב שם דטרפה כו' והאריך בזה:

(ג) בהג"ה נקרעה הטחול. עי' באו"ה כלל נ"ב שי' י"ב שכ' דאם הטחול נפרך בצפורן הוי כניקב וטרפה והובא דבריו בתב"ש ס"ק ו' וכ' דמש"ה שינה הרמ"א לשון השערים וכ' דלקתה בשינוי בשר ולא כ' בשינוי מראה כו' כדי לכלול יבשה שנפרך בציפורן דהכל מקרי שינוי בשר וכ' דה"נ אם משרטט ונשאר כך ה"ל נפרך בציפורן כמו בריאה עכ"ד ועי' לעיל סי' מ"א בש"ך ס"ק ב' שכ' דאם משרטט בציפורן על בשר הכבד ונראה השירטוט בתוכה מקרי, יבש וטרפה כדלעיל סי' ל"ו עכ"ד וזהו נמי כונת התב"ש כאן גבי טחול ועי' בדברי חמודות פא"ט סי' י"ג אות מ"ט שהניח דין זה דאם משרטט בציפורן בריאה דטרפה בצ"ע ובאות נ' שם כ' גבי כבד דאם משרטט בציפורן ומכיון שגם גבי ריאה כתבתי דדבריו צ"ע לכך ודאי מאן דמיקל הכא לא הפסיד עכ"ד ולפ"ד ה"ה הכא גבי טחול נמי המיקל לא הפסיד אך לפ"ד הש"ך הנ"ל דס"ל גבי כבד דאם משרטט בציפורן דטרפה ה"ה הכא גבי טחול נמי טרפה כמ"ש התב"ש הנ"ל ולענין דינא כיון דאף דין זה דנפרך בציפורן לא הביא הרמ"א ואף דהתב"ש כ' דנכלל דין זה משינוי לשון הרמ"א מ"מ בפירוש לא כ' הרמ"א דין זה וגם גבי ריאה וכבד גופי' לא הוי רק טרפה מספק אם משרטט בציפורן וכמ"ש הפר"ח סי' מ"א ס"ק ג' ובפרמ"ג בש"ד שם ס"ק ב' וא"כ נ' דגבי טחול יש להקל בהפ"מ אם משרטט בציפורן

(ד) בשינוי בשר. עי' ט"ז ס"ק ה' וש"ך ס"ק ד' שכ' דשינוי מראה לחוד כשרה וכ"פ מהרש"ל והב"ח ועי' בתב"ש ס"ק ד' שהשיג עליהם. מד' הג"א בשם האו"ז שהביא הב"י שכ' בשם השערים ואם לקחה בשינוי מראה ונשתייר במראה כעובי ד"ז כשרה משמע דבשינוי מראה לחוד מטריף האו"ז בשם השערים אפי' אין הבשר רע כו' עכ"ד ובאמת מד' האו"ז סי' תכ"ב מבואר כהט"ז והש"ך שכ' וז"ל וחתך מן הטחול בסומכי' אסורה כל הבהמה וכ"פ בה"ג וכן בשערים ועוד הוסיף בשערים נקרע או נימוק בסומכי' טרפה בקולשי' כשרה וכ' מורי ראבי"ה שאם נימוק נמי ואשתייר כנגד בסומכי' כעובי ד"ו כשרה כו' וכיון דניטל הטחול כשרה אי משתכח תרתי טחול כשר עכ"ל והג"א הנ"ל לקוחה מד' הראבי"ה באו"ז וט"ס הוא בהג"א הנ"ל וצ"ל ואם לקחה בשינוי ונשתייר בסומכי' כעבוי ד"ז כשרה ותיבת מראה ט"ס הוא או י"ל דכונת הג"א הוא שע"י שינוי מראה ניכר שנימוק הבשר וכמ"ש תדע דאי כהתב"ש הנ"ל דקמ"ל דשינוי מראה הוי כנימוק הכי ה"ל להג"א למימר ואם לקתה בשינוי מראה ולא נשתייר כעובי ד"ז טרפה אבל השתא משמע דהכשר אתי לאשמועינן דאם נשתייר כעובי ד"ז כשרה ואכתי לא השמיענו טריפות דשינוי מראה א"ו דט"ס הוא בהג"א וצ"ל כמ"ש באו"ז הנ"ל שאם נימוק ונשתייר כעובי ד"ז כשרה וצריך לאשמעי' דכשרה דס"ד דנימוק גרע מניקב ולא מהני נשתייר ד"ז דהא בכוליא ניקב כשר ולקחה או מוגלא טרפה להכי אצטריך האו"ז לאשמועי' דאף בטחול אם נימוק ונשתייר כעובי ד"ז דכשרה ולכך הביאו מיד אח"ז האו"ז והג"א מעשה בא לפני ראבי"ה שהי' טחול נפוח וחתכו ויצאו הרבה מ"ז וגררו בתוכו בפנים במי מוגלא והכשיר כיון שהי' שלם מכל צד ואפי' הי' מים סרוחים הי' מותר עכ"ל והיינו דקמ"ל דלא תימא דבנימוק לא מהני אף אם נשתייר כעובי ד"ז כמו גבי כוליא קמ"ל דמהני אם נשתייר כעובי ד"ז וכ"כ הט"ז ס"ק ו' דזהו כונת המרדכי פא"ט שהביא נמי ד' ראבי"ה הנ"ל וכ"כ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דט"ס הוא בהג"א הנ"ל והתב"ש לא ראה ד' האו"ז הנ"ל וא"כ אין כאן קושי' מד' הג"א הנ"ל ושפיר ד' הט"ז והש"ך ומהרש"ל והב"ח הנ"ל דשינוי מראה לחוד כשרה וכ' הפר"ח ס"ק ו' והכרתי ס"ק ה' והפרמ"ג במשב"ז ס"ק ה' ובחכ"א כלל י"ד דין ז' דשינוי מראה כשרה ועי' בבאר היטב לעיל סי' ל"ב ס"ק ג' שהביא ד' הבה"י והפר"ח שם שכ' דאין שינוי מראה לחוד פוסל רק בריאה וכוליא ולא בחוט השדרה כו' ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' י"ג שהשיג נמי על התב"ש הנ"ל והאריך בזה ופ' דשינוי מראה לחוד כשרה אך כ' דהיכא דיש שינוי מראה צריך לבדוק ולעיין אם אין לקותא בבשר אך הר"א בקונטרס הראיות סי' ל"ת אות כדא הביא כת"י מבעל נו"ב בגליון היו"ד שחזר ממ"ש בנו"ב הנ"ל וס"ל דשינוי מראה פוסל בשאר אברים וכהתב"ש הנ"ל והביא ראי' מד' הרמב"ם פ"ז מהל' שחי' כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב סי' ל"ב ס"ק ג' שהשיג על הכת"י של הנו"ב ודחה ראיתו מד' הרמב"ם דהרמב"ם הנ"ל לא קאי אשאר אברים רק אריאה והאריך בזה ופ' דאין שינוי מראה פוסל בשאר אברים כו' ואפי' במראה שחזר אין להחמיר וכמ"ש במחזיק ברכה כו' והשיג על הפרמ"ג כאן שכ' דבמראה שחור אינו או' לא איסור ולא היתר ועי"ש עוד בר"א ובסי' ל"ח ס"ק נ"ח מ"ש והאריך בזה, יעוש"ה

(ה) הבשר סביביו כו'. עי' ט"ז פ"ק ט' שכ' דאם הטחול בחוץ שלם ולקוי בפנים אין איסור דלא חמיר מריאה כו' ועי' בעה"ב ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' התב"ש ס"ק ו' על הט"ז ורש"ל והאריך בזה ועי' בעצ"ל ובלב ארי' בחולין נ"ד ב' מ"ש והאריכו בזה ועי' בחכ"א כלל י"ח דין ד' שכ' דאם עור הטחול שלם מכל צד אף שנימוק כל בשר הטחול יש להכשיר בהפ"מ וכ"פ בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ה דאפי' אם רק עור הטחול מקיף דיש להכשיר והובא דבריו בעיקרי דינים חיו"ד סי' ה' אות י"א וכ"פ בעה"ב שם ובס' יד המאיר סי' כ' דיש להכשיר והאריכו הרבה בזה יעוש"ה: