יד אליעזר חלק א ק

סעיף ה (ו) ב' טחולים. עי' בצ"צ סי' צ"ת שכ' דאם יש כאן ב' טחולים וניכר איזהו בתולדה ואיזהו יותרת ואם ניקב היותרת כשרה והובא דבריו בפר"ח ס"ק י' ועי' בפלתי ס"ק ו' שהק' דא"כ מאי פריך הגמ' בתולין נ"ה א' על רב עוירא מהא דתנן חתך מן הטחול ומן הכליות אסורה הא בהמה שריא דלמא איירי בכה"ג דחתך מן היותרת וקמ"ל דמ"מ שחי' אמו מתרת ובאמת בהמה גופי' שריא כיון דנחתך היותרת כמ"ש הצ"צ ע"כ קושי' ובאמת לק"מ דהא ע"כ לא איירי מתני' בכה"ג דאי נימא דאיירי בתתך מן הטחול של היתר אמאי קתני דהחתיכה אסירה באכילה וטעמא משום שנא' בבהמה אותה תאכלו ודרשי' אותה כשהיא שלימה ולא כשהיא חתוכה דז"א אלא כשחותך מאבר הצריך להיות בבהמה שלימה והוא מחסרה בחתיכה אבל כשחותך מאבר שהוא יתר בה לא שייך לאוסרה דהא שלימה היא ועי' בתוס' תולין שם ס"ז ב' ד"ה לרבות שכ' נמי כן לענין דרנים שבבהמה וא"כ ע"כ דמיירי בדליכא רק חד טחול ולק"מ קושי' הפלתי וכן ראיתי ביד אברהם ובמקמ"ח שכ"כ ליישב קושי' הפלתי הנ"ל והאריכו בזה

(ז) אין הנקב כו'. וכן פ' באשכול הל' טריפות סי' י"ט כהרמב"ם ועי' בט"ז ס"ק ט' מה שהק' ע"ז ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ו' ובסי' נ"ב ס"ק ז' ובד"ת ובבית יהודא וביד אברהם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה עוד כ' הט"ז דאם הטחול בחוץ שלם ולקוי בפנים אין אי' דלא חמיר מריאה כו' ומסיים אלא דמ"מ מסתפינא להקל כיון שלא נמצא מפורש בפוס' עכ"ד וכ"פ הפר"ח להקל ועי' בחוי"ק ס"ק א' שכ' בפשיטות דאין להחמיר כלל והאריך בזה ומסיים דלא מצאתי שום מקום לטריפות זו עד שנצרך ראי' להתיר אדרבה האוסר עליו להביא ראי' עכ"ד

סימן מד

סעיף א (א) אם נבראת כו'. עי' בפלתי ס"ק ט' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' מה שהק' על הרמב"ם מבכורות ל"ט א' דתני חדא ואת שתי הכליות כו' ועי' בד"ת ס"ק א' ובעה"ב ס"ק ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' כ' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) לקתה הכוליא כו'. עי' באגור בשם מהר"י מולין שכ' דטריפות דלקתה הכוליא לא הוי טריפות מחמת עצמו אלא משום דגורם קלקול בבני מעיים ועי' בפר"ח ס"ק י"ת ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ט"ז שתמהו על האגור דמנ"ל זה וכבר השיג הכ"מ בפ"י מהל' שחי' הל' י' על האגור וס"ל דהוי טריפות מחמת עצמו ועי' בפלתי ס"ק י' מ"ש ליישב ד' האגור דלמד מן המשנה דר"פ בהמה המקשה ס"ח א' דחותך מן הטחול ומן הכליות אסור לפי פירש"י שם כו' ועי"ש עוד בפלתי בסי' הקודם ס"ק ג' ובסי' כ"ט ס"ק א' ובחוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובעה"ב ס"ק ד' ו' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ג) עד הלובן. וכ' הש"ך ס"ק ה' דמוכת בש"ס וכמה פוס' דבעי' שיגיע לתוך הלובן כו' ודלא כדמשמע בעט"ז דעד הלובן לחודי' טרפה עכ"ד וכ"כ הט"ז ס"ק ז' והפר"ח ס"ק ד' והפלתי ס"ק ד' והכרתי ס"ק ה' והביאורי הגר"א ס"ק ג' אך התב"ש ס"ק ב' כ' להחמיר אף דלא הגיע הלקותא בלובן גופי' כו' טרפה והאריך בזה וכ"כ בחוי"ק ס"ק א להחמיר והאריך בזה ומ"ש התב"ש דלית לי' להא"ח מסייע שיש בו ממש מד' הפוס' הראשונים דבעי' שיגיע על הלובן תמוה דהא מבואר להדיא ברמב"ם בפי' המשנה ברפא"ט דבעי' שיגיע על הלובן שכ' וז"ל ומה שאמר זה הכלל כדי שיכלול עם כל אלו הטריפות שמוטת הירך ושנתעפשה הכוליא שלה עד שנפסק הלובן שבכוליא מבפנים עכ"ל הרי דס"ל להדיא דבעי' שיגיע הלקותא על הלובן ועכצ"ל דמ"ש הרמב"ם בפ"ח מהל' שתי' הל' כ"ו והגיע חולי זה עד הלובן צ"ל דכונתו וגם הגיע בלובן גופי' וכמ"ש בפי' המשנה הנ"ל וכן מוכת מד' בה"ג בהל' טריפות סי' ס"א שכ' וז"ל והוא דמטיא לקותא למקום חריץ והיכא אחיורא דתותי מתני עכ"ל ומדכ' אחיורא מוכח דס"ל דבעי' על הלובן עצמו וכן עיקר לדינא דבעי' שיגיע הלקותא על הלובן עצמו

(ד) והוא שיגיע. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ח' שהביא בשם מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ח באם ב' עדים העידו שבריאה היתה הכוליא וב' מכחישים אוקי אחזקה ועי' בחידושי רע"א שהק' על הפרמ"ג דהא תרי ותרי הוי עכ"פ ספד"ר ואסור מדרבנן והביא ד' הרשד"ם בסי' ל"ט דנקט בפשיטות דלא אחמור רבנן בתרי ותרי רק בעריות וכ' עליו דזהו מחלוקת הראשונים בפ"ב דכתובות ועי' בפ"ת ס"ק ג' שהביא ד' הפרמ"ג וכ' דעדיפא ה"ל למימר אפי' אם ב' או' שלא הי' בו מוגלא אלא שב' או' שהי' והגיע ללובן נמי טרפה מדרבנן דכל תרי ותרי ספד"ר היא שמדרבנן אסור באי' דאורייתא עכ"ד וכבר קדמו בזה הגאון רע"א ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"ג שכ' דאף באי' דרבנן על שאינו בן יומא אטו ב"י והביא ראי' מפנכא דר' אמי כו' ועי' לקמן סי' ק"ג מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

(ה) מ"ז כשרה. עי' דע"ק ס"ק ד' שכ' דאפי' אם המים מלוחים אין לאסור וכ"פ בחתם סיפר חיו"ד סי' מ"ז ועי' בס' מנה"ז דיני שאר טריפות כלל ה' דין י"ז שפ' דבעי' שיהי' המ"ז מתוקים ולא מרים ולא ראה ד' החתם סופר והדע"ק אלו שפ' דאם המים מלוחים דאין לאסור וה"ה דאם המים מרים דאין לאסור וכעת ראיתי בעצ"ל שפ' דבעי' שהמים לא יהי' מרים והאריך בזה ותמה על האחרונים שלא דברו מזה כאן בכוליא וכ' דאפשר שהי' פשוט להם דבעי' שהמים לא יהי' מרים כמו גבי ריאה כו' וסיים בצ"ע ובהפ"מ יש להכשיר באם הי' המים מרים ועי' בעה"ב ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בדע"ק ס"ק ה' ובמק"מ ס"ק י"א ובחוי"ק ס"ק ד' מ"ש בזה יעוש"ה

סעיף ג (ו) ולא בלובן. עי' במנח"י כלל פ"ט אות ט"ז שהביא ד' הראב"ד בס' תמים דעים סי' י"ג שכ' וז"ל ולקותא דכוליא הא פרישו להו והוא דמטו לקותא למקום חריץ ואם לא הי' בשאר הכוליא אינה טרפה דהא הוא דמטו אמרי' ולא שהוא גורם לבדו אלא או כולו או רובו כמו והוא דמטי להתם עכ"ל וכ' דאין ס' שאלו ראה הב"י ד' הראב"ד אלו לא הי' חולק עליו בלי ראי' מוכרחת כלל בפרטות שלא הוזכר באחד מן הפוס' ראשונים לאיסור עכ"ד ומפ"ז פ' להכשיר ועי' בפר"ח ס"ק ז' שהביא ד' הראב"ד ודחה ראיתו ופ' כהמחבר ובאמת מבואר להדיא באשכול הל' טריפות סי' דס"ל כהמחבר שכ' וז"ל ואם חריץ הכוליא לבדו נלקה יש מי שאו' דלא נטרפה בכך ול"נ כיון דעיקר חיותו בחריץ בו הטריפות תלוי עכ"ל הרי דס"ל להדיא כהמחבר ולא כהראב"ד ולא ראה המנח"י הנ"ל ד' האשכול אלו וכן עיקר לדינא דבהגיע הלקותא בלובן לבד טרפה וכהמחבר והפר"ת הנ"ל ועי' בפלתי ס"ק ד' שכ' דהיכא דהלקותא הוא בלובן לבד בעי' רוב מהלובן כו' וכ"כ בכרתי ס"ק ה' ועי' בס' עדות ביהוסף סי' מ' שפ' נמי כהפלתי ומד' האשכול הנ"ל משמע דאף בנלקה רק מיעוט לובן נמי הוי טרפה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' שהשיג על הפלתי מד' הראב"ד הנ"ל כו' ופ' דאף בנלקה רק מיעוט הלובן נמי הוי טרפה וכ"פ המק"מ ס"ק ט"ז דלא כהפלתי וכ"פ בתולדות יצחק סי' י' הובא דבריו בפ"ח ס"ק ו' ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ג' שהשיג נמי על הפלתי וכ' דאין לחלק כו' וכ' ליישב קושי' הפלתי והאריך בזה וכן עיקר