יד אליעזר חלק א פו

(ו) כסדרן כשרה. עי' תב"ש סעי' ט' שכ' דאם עלתה הסרכא בנפיחה טרפה אפי' לדעת רש"י כו' ועי' בלב"ש ס"ק ק"א מה שהשיג עליו וגם השיג על דין הב' של התב"ש שם שכ' דאם נמצא נקב תחת הסרכא דטרפה לדעת התוס' כו' ועכ"ז לא מלאו לבו לחלוק על התב"ש וסתם ופ' כדבריו לענין דינא בסעי' ט' ועי' בעה"ב ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה ומסיק לדינא כהתב"ש יעוש"ה

(ז) בהג"ה עד חציין. וכ' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דנ' דאם רוב הסרכא למטה מחצי' ומקצתה למעלה מחצי' כשרה וראי' מהא דמבואר לקמן סעי' כ"א וסעי' כ"ה דאזלי' בתר רובא וכ"ש הכי שהוא רק חומרא בעלמא דהא מדינא כשר עד שיפולי אונא ועוד נ"ל אפי' למעלה מחצי' מחיתוך לחיתוך רחוק כאצבע משיפולי עם בועא לא הוי תר"ל כיון דמן הדין אינו סרכא כמו למטה מחצי' עכ"פ מועיל מיעוך ובזה ליכא מנהג להטריף עכ"ד

סעיף ה (ח) אם נסתפק כו'. עי' בתוי"ק ס"ק ד' ובסי' כ"ה ובמקמ"ח כאן ובפר"ח לעיל סי' כ"ט ובתב"ש שם ובמא"ע שורש ג' ענף ב' אות י"ד ובענף ג' אות י"ז מ"ש והאריכו בזה ועי' לקמן סי' נ' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה והק' חותני הגאון ז"ל דדין זה הוא מתשובת הרשב"א והרשב"א לשיטתי' שהכריע כדעת התוס' דטריפות סרכא הוא משום דסופה להתפרק ויהא נקב ולכך אם היא כסדרן אין שום ריעותא לכן מספק אוקי אחזקת היתר אבל לשיטת רש"י והרא"ש דאין סרכא בלא נקב והא דכשר כסדרן משום דאונא חברתה עם הסרכא סותמה הרי אפי' אם היא מחיתוך לחיתוך ג"כ יש ריעותא מחיים שהי' בה נקב ודאי וס' לנו אם הסתימה דסרכא מועיל היינו שאם היא מחיתוך לחיתוך מהני סתימת הסרכא ואם היא בגב אין מועיל סתימתה של הסרכא ודאי אין להכשיר משום חזקת היתר וכ"מ בחידושי רשב"א פא"ט מ"ו א' שכ' וז"ל וס"ת מותרת דאיכא למתלי דמחמת משקין שהיא שואבת היא פולטת ליחה עבה ומדבקת ונמשכת כחוט ואע"ג דא"ל דסרכא נמי מחמת נקב כו' ואינו דומה לס' דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם אתיליד בה ריעותא בבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה כו' אבל בזה שא"כ שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סרכא זו י"ל בליחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה א"צ עכ"ל וא"כ ה"נ לשיטת רש"י כאן טרפה מיהו לפמ"ש האשכול בהל' טריפות דכל סרכא הוא ס' שמא לא בא מחמת נקב רק מרוב ליחות ואולי גם דעת רש"י כן ומ"ש דאין סרכא בלא נקב לאו ודאי היא רק ס' משום דאם היא סרכא גמורה בא מחמת נקב ואולי אינה סרכא גמורה רק מליחות הריאה יצא רירין ונדבקו על הריאה כמו סרכא י"ל דהכא כשר משום ס"ס שמא לא מחמת נקב בא רק מליחות הריאה ואפי' אם בא מחמת נקב שמא הוא כסדרן והוי סתימה מעליא וגם דעת הראב"ד דסרכא כסדרן לא בא מחמת נקב וא"כ שפיר י"ל כמ"ש הרשב"א להעמידה בחזקת היתר עכ"ד ועי' בס' ראש יוסף בביאורים ס"ק י"ז מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סעיף ח (ט) וא"צ בדיקה. הק' חותני הגאון ז"ל דלמה פ' לקולא כהרשב"א והר"ן ולא תש להחמיר כדעת הרמב"ם ובעה"ע בשם חכמי לוניל דמצרכי נפיחה וגם הר"ן לא התיר תלוי' בלא בדיקה אלא מפני שכ' דמה שאנו מתירין ס"ח שאנו סומכין ע"ד האו' שאי' הסרכא מפני שעתידה להתפרק וגם הרשב"א דעתו כשיטה זו לכך כ' שכן דעתו נוטה דא"צ בדיקה אבל לדידן שאנו חוששין לדעת רש"י דאין סרכא בלא נקב ואפי"ה אנו מתירין ס"ת דאמרי' שהיא הפשטת ליחה מדלא נסרכה למק"א ודאי צריכה בדיקה דהא הב"י הק' לשיטתם למה מכשירין ס"ת ניחוש דלמא סרוכה היתה למק"א ונתפרקה ותי' דאם איתא דנפרקת באותה שעה היתה ניקבת עכ"ל וזה א"א לידע שלא ניקבה רק אחר הנפיחה ועוד דהר"ן לא התיר בלא נפיחה רק משום דס"ל כסדרן א"צ בדיקה ומדמי תלוי' לכסדרן, וא"כ לדידן דמחמירין לאסור כסדרן משום דצריך בדיקה ואנן לא בקיאין בבדיקה לפחות יש להצריך בס"ח בדיקה וכ"פ הט"ז אבל התב"ש פ' שא"צ בדיקה רק לראות אם אין הס"ת עולה בנפיחה ול"נ לפמ"ש הב"י הנ"ל יש להצריך נפיחה ולעיין אם אין יוצא רוח מאיזה מקום סמוך להסרכא שמא נפרקת משם ויש שם נקב וגם אם אין יוצא רוח ממקום הס"ת כמו גבי סרכא כסדרן עכ"ד והניח בצ"ע ועי' בראש יוסף בביאורים ס"ק כ"ז שהאריך בזה וכ' לבסוף דנ' דבמקום שאין מנהג מבורר בודאי צריכה בדיקה כמ"ש הט"ז לשום רוק או פושרים סביבות הס"ח וא"צ להסיר הס"ת קודם הבדיקה ובמקום שנהגו להכשיר ס"ת בלא בדיקה יש לסמוך על מנהגם די"ל דבודאי נתברר להם ע"י בדיקה פעמים הרבה דשכיחי טובי ס"ת שאינה מבצבצא בכה"ג הוא בחזקת הפשטת ליחה ומש"ה מחזיקין שם כל ס"ת להפשטת ליתה כו' עכ"ד

סעיף ט (י) בהג"ה שתחתי' מקמיט כו'. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ח שכ' דאם הסרכא על הקמט וב' ראשי' רחוקים מן הקמט באופן דלא הוי תר"ל צ"ע וכפי הנ' דאין להכשיר וכמ"ש התב"ש בסתם וכבר הי' מעשה בקהלה א' והטרפתי והסכימו חכמי העיר עמי עכ"ד וחותני הגאון ז"ל השיג עליו וכ' דכשר בכה"ג דסתמא אם תתפרק הסרכא יתפרק במקום הקמט לא יקרע קרום הריאה וגם אם נשאר הקמט אח"כ ל"ת תר"ל שאין הריעותות סמוכות זו אצל זו ובפרט דמהרמ"ח מכשיר בכל ענין אם נשאר הקמט דלא כהש"ד שכ' להטריף בזה ולא ידענא טעמי' לכך נ' כמ"ש עכ"ד ועי' בעה"ב בסיף הס' בקונטרס התשובות סי' ת' שכ' בענין סרכא מינה ובה שקצרה מבשר הריאה ותחתיו אם ע"י מיעוך ומשמוש היא עוברת מצד אחד ומצד השני א"י לעבור ע"י מו"מ כו' והביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' י"ב שכ' דמסתפינא להקל אף כשעברה כולה ע"י מו"מ ולא רצה לסמוך על הך סברא דלא תנקוב הריאה כיון שעינינו רואות שמקמיע הריאה רק דהלב"ש והפר"ת מקילים בזה ע"י מו"מ כו' והביא הטעמים שמטריפים כשהבשר מתחתיו מקמיט כו' והוסיף עוד טעם להטריף והאריך בזה וכ' אח"כ אך עכ"ז אין דעתי להחמיר במו"מ שהתירו האחרונים כו' אך כ"ז כשהסרכא סרה לגמרי דוקא כמו בסרכא של"כ כו' וחלילה להקל בזה יותר מסרכא של"כ דאפי' בעברה לגמרי ע"י מו"מ הנו"ב מסתפי להקל ואף הפרמ"ג לא ברירא לי' להכשיר רק שאנו סומכים על הלב"ש והפר"ח שמכשירים בזה אבל אין להקל יותר ממו"מ הנאמר בסרכא של"כ ואין להכשיר רק כשעוברת ע"י מו"מ משני הצדדים ולא ישאר שום דלדול בריאה כו' עכ"ד ועי' בס' ראש יוסף בביאורים ס"ק ל"ג מ"ש ע"ד הנו"ב והלב"ש הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בס' ז"ר סי' כ"א בתמידים אות ט' שכ' דלד' הלב"ש והפר"ת יש להכשיר אפי' עברה רק מצד אחד וסיים בצ"ע ועי' בר"ח ס"ק ט' מ"ש באונא הסרוכה ממקום למקום באותו מקום עד שנתפצלה בקצתה כי הסרכא הי' קצרה מבשר הריאה והי' מקמיט והעבירו הסרכא ע"י מו"מ ונתפשט הקמט כ"א בשיפולי הקמט אשר הי' מתחלה בצבצה שם המים בבדיקתו כו' ופ' להטריף ולא מטעם תר"ל אם נתפשט הקמט אח"כ או לא אלא דמ"מ עכ"פ בעי' בדיקה להכשיר וכיון דבצבצה לא ידעינן ע"י מהו בצבצה לא עדיף מלא בדקוה כלל ול"ש בזה בחזקת היתר עומדת כו' והביא ד' א' מהאחרונים שכ' להתיר בהפ"מ דכיון שהלכה ע"י מו"מ הבדיקה לא מעכבא והשיג עליו וסיים דנ' ברור דהבדיקה מעכב עכ"ד: