יד אליעזר חלק א פז

סעיף יב (יא) להשקות כו'. והוא מד' הכל בו בשם רבותיו כו' וכ' הש"ך בשם אביו הגאון שיצא להם זה מסוף ביצה מ' א' כו' משום סרכא דמשכא ופי' רש"י והר"ן שתהא נוחה לפשוט כו' והם פי' משום סרכות דמנתקות מחמת השקאה וראי' מצאתי לדבריו ממאי דאיתא להדיא בהרי"ף דאי איכא סרכא משתמטא עכ"ד וכן מבואר להדיא ברמב"ם בפי' המשנה שם שכ' וז"ל ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחי' יתיר ריאתה ואם יש שם סרכא חלושה נשמטת ונכרתת עכ"ל וכן ראיתי בפר"ת ס"ק כ"ת שהביא נמי ד' הרמב"ם אלו ועי' בנמוקי הגרי"ב שהביא נמי ד' הרמב"ם ובאמת בנקוה"כ עצמו בסוף הסי' הביא ד' הרמב"ם הנ"ל ולא ראו ד' הנקוה"כ אלו שכבר הקדימו בזה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד שהק' ד' הרמב"ם אהדדי שהרי על הא דתנן בפ"ג דתמיד השקו את התמיד בכוס של זהב כ' הרמב"ם בפ"א מהל' תו"מ הל' ט' וז"ל ומשקין אותו מים בכוס של זהב כדי שיהי' נוח להפשט עכ"ל הרי דכ' דהי' משקין משום תועלת הפשטת עור ולא משום תועלת הסרכות ועפ"ז כ' דשני הפי' אמת דב' התועלת יש בהשקאה עכ"ד ועי' בר"א בשפת אמת ס"ק ל"ב שהק' נמי ד' הרמב"ם אהדדי והביא ד' המקום שמואל הנ"ל והאריך בזה ועי' בעין יצחק חיו"ד סי' ט' דמתחלה רצה להוכיח מחמת קושי' זו דבגדיים וטלאים ועגלים לא מהני להכשיר אף קולת המחבר בסעי' הקודם שפ' דאם נפסקה הסרכא מחמת ההגבה קצת דכשרה בבהמה וכן בסעי' שאח"ז פ' המחבר דאם הבודק מכניס ידו ואם נתפרקה ואינו מוצא ראשה בריאה ובדופן תלינן דרירא היא וכשרה בבהמה אבל בגו"ט ועגלים אין להכשיר כו' והתמיד בא מן הכבש וכבש הוא בתוך שנתו כו' דאין ראי' מזה להקל בהו לפי דבטלאים הסרכא היא רכה ויכולה אף סרכא גמורה להנתק ע"י איזה סיבה ע"כ אסור להשקותה כדי דינתק הסרכא משום דזה מקרי הערמה כו' ולכן כ' הרמב"ם גבי השקו את התמיד דלא השקוהו למען ניתק הסרכות רק כדי להקל ההפשט העור ואף דממילא נתקין הסרכות עכ"ז כיון דאינו עושה במכוין עבור הסרכות אין זה מקרי הערמה כו' ואח"כ דתה זה ומיישב ד' הרמב"ם הנ"ל באופן אתר והביא ד' הערוך והאריך הרבה בזה ופ' דאף בגו"ט ועגלים מהני להכשיר את קולת המחבר הנ"ל ועי' בפ"ת ס"ק ט"ו ובמנה"ז כלל ל"ד בעשרון ס"ק ג' ה' ובס' ועד חכמים בקונטרס דרך תשובה סי' כ"ה כ"ו כ"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף יג (יב) ולמעך בכל הסרכות. עי' בכרתי ס"ק י"ג ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק י"ז ובחוי"ק ס"ק ו' ובישוי"ע בפי' הקצר ס"ק ו' ובשבו"י ח"ב דיו"ד סי' מ"ח וח" מד סי' ס' ובתשובה מאהבה חיו"ד סי' מ"ש בזה ועי' בתורת צבי חיו"ד סי' ד' ובפר"ח ס"ק קנ"ג בשם דודו הגאון סענדר ובחתם סופר חיו"ד סי' ל"ט מ"ש ליישב המנה מה שקולפים הסרכא בצפורן כו' והאריכו בזה ועי' בלב"ש א ס"ק קמ"א עד ס"ק ק"נ ובסוף הסי' בתשובה שם ובתשובו' הרב ר' שניאור זלמן מסי' י"ב עד סי' ט"ו וברע"ק מס. ניו עד ס"ק ס"ט ובגיה"ק שם ס"ק י"א י"ב ובמקדש מעט שם מס"ק קי"ז עד ס"ק קל"ג ובעצ"ל ובהשיב משה סי' ובטוב טו"ד מהדו"ת סי' כ"ב וסי' צ"ח ובמא"ע שורש ג ענף ד' בצ"צ סי' קא ובס' עמק הלכה חיו"ד סי' י' ובס' ועד חכמים בקונטרס מחשוף הלבן ובס' אורי וישעי סי' קי"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(יג) ועגלים כו'. וכ' הש"ך ס"ק ל"ח בשם הב"ח כו' דדוקא בעגלים הרכים דהיינו שהוא תוך שנתו והוא יונק וכר"י כי' אבל גו"ט אע"פ שאינו יונק כל שהוא נקרא בשם גדי וטלה בלשון ב"א דינו שלא למעך בהם עכ"ד וכ"פ בתשובת גאוני בתראי סי' ל"א כהב"ח ועי' בפר"ח ס"ק ל"ד שהשיג על הב"ח וכ' עליו דלא דק במ"ש כו' דבעי' תרתי אליבא דר"י וליתא דאי הוי בתוך שנתו אע"פ שאינו יונק או לאתר שנתו ויונק מקרי עגל רך ע"ש בש"ס ובפירש"י עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק ס' שהביא נמי ד' הפר"ח דבגמ' משמע איפכא או תוך שנתו או יונק והאריך בזה ועי' בלב"ש ס"ק קנ"ד שהביא נמי ד' הפר"ח הנ"ל דבגמ' משמע איפכא כו' והביא נמי ד' התו"ת שם שכ' להביא ראי' מהש"ס ההוא שלא למעך כל שנתו אע"פ שאינו יונק אלא שסיים שם אע"ג דלאו ראי' גמורה הוא מ"ח יש להחמיר כדפי' והביא ד' הגבעת שאול מה שלמד מד' התו"ח אלו והאריך בזה ועי' בנמוקי הגרי"ב שכ' ע"ד הש"ך הנ"ל עי' תולין קכ"ב וצ"ע עכ"ד וכונתו כהפר"ת הנ"ל דמד' הגמ' שם מוכח איפכא ועי' בר"א ס"ק קנ"ח שהביא נמי ד' הפר"ת והתב"ש והתו"ח הנ"ל והאריך בזה והביא נמי ד' שו"ת פ"י חיו"ד סי' י"א דס"ל כהפר"ח הנ"ל ועי' בקונטרס הראיות שם סי' כ"ה מ"ש ע"ד שו"ת פ"י הנ"ל והאריך בזה ועי' בהר הכרמל חיו"ד סי' א' שכ' במוסגר שם דלדעת הש"ך והב"ח הנ"ל דבעגלים בעי' דוקא יונק הזמן שניתן בזה ליונק שפירש דלא לקרותו יונק היינו אחר שפירש מעל"ע שלא יונק וא"כ יש תקנה בעגלים הרכים אפי' תוך שנה ויונק להשהותן מעל"ע בלי יניקה ושוב מתקשרת סרכא שבה ע"י מיעוך כו' והביא ראי' לזה מהא דאשכחן בתמורה גבי כשרה שינקה מהטרפה דאם פירש מעל"ע לא מקרי נתפטמה מהחלב עי"כ כו' עכ"ד ועי' בפ"ת ס"ק ט"ו שהביא בשם הגאון בעל מראות הצובאות שלא הסכים לזה ואמר דשיעור יונק שפירש דלא לקרותו יונק היינו אחר שפי' ג' ימים מעל"ע כמו גבי תינוק לקמן סי' פ"א סעי' ז' עכ"ד ועי' בדע"ק ס"ק ט' שכ' נמי דבעי' שפסקו מלינק ג"י כמו שאמרו חז"ל גבי הוגלד פי המכה כו' דנעשה הסרכא כעין עור ואינו הולך במו"מ כו' ובס"ק ס"ט ע' מ"ש והאריך בזה ועי' במקדש מעט שם מס"ק קל"ג עד ס"ק קל"ז מ"ש והאריך בזה ועי' בעה"ב בקונטרס התשובות סי' ל"א שהשיג נמי ע"ד הר הכרמל הנ"ל וכ' דלדעת הב"ח והש"ך הנ"ל בעי' עכ"פ ג"י שפי' מלינק וכדאמרי' בהוגלד פי המכה הוי בג' ימים וגם בסרכא אמרי' דנעשה בג"י כו' ה"ה די"ל דעגל שפסק לינק ג"י דבג"י אלו נעשתה הסרכא כו' אבל לא במעל"ע וכ' עוד להקל בג"י ע"פ סברא הג"ש הנ"ל כשיש ס' אם הוא בן שנה די"ל דודאי בן שנה הוא דבעגלים לא שכיח סרכות כן י"ל בזה דודאי נעשה בג"י אלו שפסק מלינק דבעודו יונק ל"ש סרכא ואח"כ כ' אמנם במ"ם דעגל בן ח' שבועות עדיין צריך לינק יש ראי' להיפך ממה דאמרי' בבכורות כ"ו דהבעלים צריכים לטפל בבכור בדקה ל' יום ובגסה נ' יום ואח"כ יתנו לכהן וכ"פ לקמן סי' ש"ח א"כ מוכת דעגל בן נ' יום א"צ לאמו והכהן מטפל בו להאכילו א"כ עגל בן ת' שבועות דהוי יותר מנ' יום וגם פסק מלינק יותר מג"י בודאי לדעת הב"ח והש"ך מותר למעך ולמשמש בו אך מפני שהאחרונים חולקים ראוי להחמיר וחלילה להקל בזה אך לענין הכלים אחר מעל"ע בזה כ' דהדעת נוטה שלא להחמיר ויש לסמוך בזה ע"ד הב"ח והש"ך כו' והאריך בזה יעוש"ה איך בספרו שם ארי' חיו"ד סי' ח' חזר ממ"ש בקונטרס הנ"ל ופ' להכשיר בעגל בן נ' יום במו"מ אף באכילה עפ"ד הגמ' דבכורות הנ"ל והאריך בזה וס' שם ארי' חיבר באחרונה ובאמת מד' הגמ' דבכורות הנ"ל הוא ראי' מוכרחת ולכן נ' להכשיר בהפ"מ ושעת הדחק לאתר נ' יום היכא דפסק מלינק לאתר ג"י וכמו שפ' בשם ארי' הנ"ל ועי' בס' אדרת אלי' במקור חיים ס"ק מ"ו וביד אלי' ס"ק נ' שכ' דשמע שיש שוחטים בודקים בקיבה של העגלים ואם אינם מוצאים גבינה ממעכין בהם כו' והביא בשם הגאון ר' דוד אב"ד דק"ק מיר ובשם הגאון ר' דוד