יד אליעזר חלק א סב

אי' לחומרא הוי מצוה בפ"ע רק דאנן אמרי' כיון דאם הי' אי' הי' אסור לו השתא דלא ידעינן נמי אסור מס' שמא אסור הוא וא"כ גם בב"נ הוי כן ואדרבה חזינן דב"נ במצוות שלהם אמור דינו משל ישראל דבהם אזהרתן זו היא מיתתן ולא נאמרו שיעורין להם ועוד הרי האריכו הפוס' בדין אבר הנשבר כו' ואף במה שהוי גוף האי' דרבנן שדומה לאבר מה"ח יש לאוסרו בב"נ מכ"ש ס' אבר מה"ח של תורה דראוי שיהי' אסור להושיטו לב"נ עכ"ד אך המלא הרועים שם סי' כ"ג כ' להסתפק אי מהני חזקה לב"נ בס' אי' אם נאמר דהא דמוקמינן אחזקה גלי לן קרא מויצא הכהן מן הבית ולישראל נאמר ולא לב"נ כו' עכ"ד ועי' בערוגות הבושם שם כ' אח"כ דודאי גם ב"נ אסור בס' אי' לא מבעיא למ"ד ס' מה"ת לחומרא דודאי גם בב"נ אסור כו' ואפי' להרמב"ם דס"ל דאינו אסור אלא מדרבנן הוא רק דיליף מס' ממזר או מס' טומאה ברה"ר אבל מסברא ודאי הוי אמרי' דס' אסור אבל בב"נ דליכא שום לימוד ודאי דהדין נותן דס' אסור כו' ובמלתא דתליא בסברא גם בב"נ אזלי' בתרה כו' וא"כ בנתנבלה בשחי' אסור למכור הב"מ לעכו"ם מס' דשמא כמאן דמנחי בדיקולא דמיא וכהתב"ש והפלתי הנ"ל עכ"ד והיינו דלא כהטוב טו"ד הנ"ל שכ' בפשיטות דס' אי' ל"ש בב"נ ועי' בנחלת יעקב מהגאון מליסא ח"ב בח' התשובות סי' ג' שכ' לענין ריאה שנמצאו בה ג' תולעים שעי"ז הוחזקו בתולעים ואסורה לישראל אי שרי למוכרה לעכו"ם כו' וכ' דדין זה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"א הנ"ל דלהרמב"ם דספד"א מה"ת לקולא דהתורה לא דברה רק על הודאי פשיטא דגם לב"נ מותר וחז"ל לא אסרו על הס' בב"נ והביא בשם השואל דס"ל דאף לשיטת הרשב"א דס"ל דספד"א מה"ת לחומרא נמי ס' אי' מותר בב"נ דסברת הרשב"א הוא דמדגלי רחמנא בממזר דס' שרי ע"כ דבכה"ח ס' אסור ולב"נ דלא נתנה תורה להם שרי והנחלת יעקב דחה דבריו די"ל דגילוי מלתא בעלמא הוא דל"נ דסברת חוץ הוא להתיר ספי' דא"כ ל"ל קרא בממזר להתיר אלא ע"כ דמסברא אסור ס' כודאי עכ"ד ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל ודעת השואל הנ"ל הוא כדעת הטוב טו"ד הנ"ל ועי' בראש אפרים בפ"ח סי' ל"ו ס"ק ע"ב ובח' החשובות בסוף הס' שם סי' ט"ו ובדע"ק סי' ל"ו ס"ק כ"א ובגידולי הקדש שם ובערוגות הבושם שם ס"ק ה' מ"ש בדין זה בתולעים בריאה אי שרי למכור לב"נ והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בשערי שמחה שער ו' בענין אבר. מה"ח סי' ב' ובבנין עולם חיו"ד סי' ו' שכ' נמי דדין זה אי ס' אסור בב"נ תליא בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"א הנ"ל והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל והאריכו בזה והיינו כהנחלת יעקב הנ"ל ואח"כ כ' בערוגות הבושם שם ללמד זכות במה שמוכרים הב"מ לעכו"ם היכא דנפסלה בשחי' משום דרוב הקלקולים בשחי' הוי רק מס' כגון שנמצאת הסכין פגום דיש ס' שמא במפרקת נפגם כו' וא"כ הוי ס"ס לענין הב"מ לב"נ דאסור רק מס' אי כמאן דמנחי בדיקולא דמיא ואף דיש כאן חזקת אי' אבר מה"ת לב"נ מ"מ לפמ"ש הפרמ"ג סי' ס"ב דבעכו"ם לא אזלי' בתר רוב כו' א"כ ה"ה לענין חזקה י"ל דלא אזלי' בב"נ דרק לישראל למדנו דאזלי' בחר חזקה כו' ולא לגבי ב"נ כו' וגם כ' די"ל דאף ס"ס לא מהני בב"נ דהוא מטעם רוב כו' והאריך בזה הנה כ' בפשיטות דל"א בתר חזקה בב"נ והמלא הרועים הנ"ל נסתפק בזה ובנחלת יעקב שם הביא בשם השואל שכ' להסתפק אי אזלי' בח"ר וחזקה בב"נ והנח"י כ' דכמו דילפי' בחולין י"א דאזלי' בת"ר ממכה אביו ואמו והרמב"ם בהל' א"ב הביא בזה שיטת דילפי' מזה דין חזקה כ"כ י"ל בב"נ מדאסרה תורה אשת אב בב"נ ודלמא לאו אביו הוא וע"כ דאזלי' בת"ר וכיון דאזלי' בת"ר דליתא קמן מכ"ש ברובא דאיתא תמן וגם נ' דקרא דאחרי רבים להטות גופי' הוא ג"כ בב"נ בדיינים שדנין ב"נ אזלי' בח"ר לזכות ולחיוב והוא בכלל הדינים שנצטוו ב"נ כו' וממילא הלך אחה"ר בדיינים והזמת עדים ושאר דינים והא דנהרג בע"א ודיין אחד שלא כדין ישראל אפשר שהוא מהלכה כו' א"כ פשיטא דאזלי' בת"ר וחזקה בעכו"ם כמו בישראל והשיג על הפרמ"ג שכ' דל"מ ביטול ברוב לב"נ דודאי מהני ושייך בהו אחרי רבים להטות ועוד הביא ראי' ברורה לזה מהא דכ' הרמב"ם פ"ט מהל' מלכים דב"נ חייב באבר מה"ח ובבשר מה"ח ואבר מה"ח הוא כשיש בו בשר גידין ועצמות וא"כ תקשי למה לי אזהרת אבר מה"ח הא בלא"ה ב"נ חייב על הבשר בכ"ש שישנו על האבר וע"כ דאי לאו אזהרת אבר מה"ח הי' פטור כשאכל האבר דהבשר בטל ברוב בגידין ועצמות שבו כו' דלאו בכלל בשר נינהו כו' עכ"ד הרי דס"ל דאזלי' בת"ר וחזקה בב"נ דלא כערוגות הבושם ולא ראה הערוגות הבושם הנ"ל ד' הנח"י אלו ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' כ"ד שכ' דכיון דילפי' בחולין י' ב' דאזלי' בתר חזקה מנגע בין להקל בין להחמיר וא"כ לגבי ב"נ לית לן לימוד לאוקמי אחזקתי' וכל הספי' שוין לגבי' כו' אבל להחמיר לעכו"ם מחמת רוב או חזקה י"ל דבב"נ לא שמענו ולא שייך זה כו' וי"ל דכיון דגלי קרא דהיכא דאיכא רוב או חזקה לא הוי ס' כלל אך, כודאי י"ל דאין חילוק כלום בין ישראל לב"נ לענין זה ואפשר דזה תליא בפלוגתת הפוס' שהובא בפלתי סי' ס"ג ס"ק א' וסי' ק"י ס"ק י"ג אי רובא נחשב לודאי או דהוו ס' והתורה התירה ס' זה וי"ל דלא הותרה לגבי ב"נ כו' וגם הלא האבות קיימו התורה והאיך אכלו בשר שמא במקום נקב שחיט אי לא יצאו מכלל ב"נ להקל עכ"ד והיינו נמי דלא כהערוגות הבושם שכ' בפשיטות דל"א בתר חזקה ורובא בב"נ וצ"ל דס"ל להערוגות הבושם דאין ראי' מהא דאסרה תורה אשת אב די"ל כמ"ש בהג"ה בנח"י שם דהא קא' הגמ' בחולין שם דאין אפוטרפוס לעריות והיינו כדאמרי' בנדה ל' דלמא שומר בעצמו בא עלי' וע"כ בשומר מעיד של"ב עלי' ל"מ דאדם קרוב אצל עצמו כו' וכ"ז בישראל אבל בב"נ שפיר משכחת לה כשהשומר מעיד של"ב עלי' דב"נ נהרג עפ"י קרוב או פסול וכ' נמי לדחות הראי' הנ"ל מד' הרמב"ם בהל' מלכים והאריך בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בערוגות הבושם לקמן סי' ס"ב ס"ק ב' שכ' לדחות ראי' הנ"ל די"ל כדדחי הש"ס בחולין שם דהיכי דלא אפשר שאני כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ע' מ"ש בזה ועי' בנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' מ"ב שכ' לפ"מ דאיתא בחולין י"א דילפי' דאזלי' בח"ר דאיתא קמן מסנהדרין כו' ורובא דליתא קמן ילפי' מפסח וקדשים או מהורג את הנפש או משחי' עצמה כו' דכל הנך ילפותא שייכים לגבי ישראל אבל לגבי ב"נ ל"ש הני ילפותא דאפי' לילך אחר רובא דאיתא קמן לא ידעי' גבי ב"נ דהא אחרי רבים להטות גבי ישראל נאמר ולא לב"נ דהא ב"נ נהרג בדיין אחד ולא נאמרו כל דיני סנהדרין לגבי ב"נ וכן ראי' דפסח וקדשים ושחי' ל"ש לגבי ב"נ וכן מהורג אח הנפש ל"ש בב"נ דלא נאמר בהו כאשר זמם כו' וממילא דחיישי' לחומרא למיעוט דשכיח ומיישב בזה קושי' הש"א סי' מ"ט על הרמב"ם פ"י מהל' מלכים הל' ח' כו' ואח"כ כ' וא"ל דהא גם גבי ב"נ אזלי' בת"ר כו' דאי לא אזלי' בח"ר לא משכחת אחות אביו ולא אשת אביו דדלמא לאו אביו הוא ז"א דודאי לחומרא אזלי' בת"ר גם בד"נ רק דחיישי' למיעוטא להחמיר עליו שיתחייב במילה אבל לאסור בא"א ואחות אביו מחזקינן לאביו דאזלי' בת"ר להחמיר עליו דלא עדיף ב"נ מישראל שנהרג ע"פ רוב גם ב"נ נהרג רק דחיישי' גם להחמיר עליו להתחייב במילה כו' והביא ד' הפרמ"ג בשער התערובות חקירה ג' שס"ל דלגבי ב"נ ל"ש אחרי רבים אפי' ברובא דאיתא קמן הרי דס"ל דל"א בת"ר לגבי ב"נ והיינו כהערוגות הבושם הנ"ל ודחה ראי' הנח"י הנ"ל מהא דב"נ חיוב על א"א ומ"ש הנו"ב הנ"ל הוכחה דאחרי רבים להטות לא נאמר לגבי ב"נ דהא ב"נ נהרג בדיין א' אינו הוכחה לפ"ד הנח"י הנ"ל