יד אליעזר חלק א סא

שחי' סי' כ"א שכ' נמי דאף לד' הרמב"ם הנ"ל אסור לשחוט בנו אחריו והאריך בזה וכן עיקר לדינא ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' א' ב' מ"ש בזה לענין כיסוי הדם ומ"ש ביד אברהם עליו ועי"ש עוד בבש"א סי' י"ז י"ת וביד יהודא ס"ק א' ג' ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' כ"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג במוסגר שכ' דבכל ס' בשחי' יש ב' חזקות המנגדות זו לזו דלבהמה יש חזקת שאינה זבוחה ונגד זה יש לה חזקת טהרה שהרי בחי' טהורה היתה ואם אתה או' שלא נשחטה א"כ עכשיו היא טמאה שהרי היא נבילה עכ"ד ולכאורה קשה ע"ד דאמאי ס"ל למתני' הנ"ל דמטמא במשא הא נגד חזקת אי' דשחוטה יש כאן חזקת היתר דטהרה ואוקי חזקה נגד חזקה והוי כאלו אין כאן חזקה כלל וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק א' שהק' כן וכ' ליישב והאריך בזה וס"ל כהנו"ב הנ"ל אך הד"ח בקונטרס כלל גדול אות ב' השיג על הנו"ב וכ' דא"כ נפל כל הני כללי דר"ה דבהמה בחי' כו' וכל הסוגיא שם בשוחט בסכין ונמצאת פגומה דמתיב רבא לר"ת לסיועי לר"ה מטבל ועלה כו' וכן התוס' שם שהק' ממקוה כיון דבהמה בתי' איכא כנגדה חזקת טהרה א"ו דבחי' כשאינה זבוחה ל"ש חזקת טהרה מידי עכ"ד ועי' במקמ"ח שם ובערוגות הבושם בפתיחה להל' שחי' אות י"ג ובס' בית הלוי ח"ב סי' כ"א מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריכו בזה ועי"ש עוד בד"ת ובאמרי בינה שם ובתוי"ק ס"ק ב' ובעצי לבונה ובתו"ד לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס ובדברי חיים חיו"ד סי' ח' מ"ש על הלבוש לענין ס' שמוטה והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה ע"י הפרכוס. עי' ט"ז ס"ק ד' שהק' על מהרי"ק דאמאי לא הביא ראי' מהמשנה דהשוחט בלילה שחיטתו כשרה והא לא יוכל לבדוק תיכף וא"כ הי' לנו לחוש לפרכוס כו' ע"כ קושי' ובאמת לק"מ די"ל דמתני' איירי בענין שאין לחוש לפרכוס גדול כל כך דמיירי שלא נחבט ע"ג קרקע ולכך הוצרך מהרי"ק הנ"ל להביא ראי, מרבא וכן ראיתי במקום שמואל שכ' כן ליישב קושי' הט"ז הנ"ל ועי' בתוי"ק ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק א' וביד יהודא וס"ק ה' ו' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ג (ג) נשחט כראוי, עי' בתוי"ק ס"ק ד' וביד יהודא ס"ק ג' מ"ש ע"ד הד"מ דסי' ל"א והרמ"א בסי' נ' וע"ד הש"ך בסי' נ' ס"ק ג' לענין היכא דאיכא ריעותא מחיים אי אמרי' נשחטה הותרה והאריך הרבה בזה ועי' לקמן סי' נ' ס"ק א' מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה

סימן כו

סעיף א (א) ניקב הושט. עי' בתוי"ק ס"ק א' וביד יהודא ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) שחט הקנה כו'. עי' בברית אברהם חיו"ד סי' כ"ג שהק' בהא דאמרי' במנחות מ"ה א' על קרא דיחזקאל וכל נבילה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים הא ישראל אכלי כו' רבינא אמר סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבילה וטרפה קמ"ל והאיך סד"א דאשתרי נבילה לגבייהו דא"כ דלא נצטוו הכהנים על מצות זביחה והוי כב"נ לענין זה דבמיתה תליא מלתא והוי אסור לדידהו הב"מ מן בהמה שחוטה דלא פקע אי' אבר מה"ת עד שתמות כו' וא"כ איך צותה תורה ליתן הקיבה להכהן מאת זובחי הזבח דהא כיון שהישראל זובח הבהמה הוי הב"מ כמאן דמנח בדיקולא והוי אבר מה"ת לכהן דלא הותר בשחי' כו' עד שתמות כו' ע"כ קושי' והאריך בזה ליישב ובאמת לק"מ די"ל דמה דאשתרי קיבה לכהנים היינו שיאכלו דוקא בפחות פחות מכשיעור דמותר מה"ת וקושי' הנ"ל קאי לר"ל דס"ל בחולין ל"ב ב' דב"מ אחר שחיטת הושט כמאן דמנחי בדיקולא דמיא ור"ל ס"ל ביומא ע"ג דחצי שיעור מותר מה"ח וא"כ יאכלו פחות מכשיעור וכן ראיתי בס' יהגה חכמה סי' נ"ה שכ' מתחלה ליישב כן ואח"כ דחה זה וכ' ליישב דרבינא לא ס"ל כר"ל דב"מ כמאן דמנחי בדיקולא דמיא ור"ל ס"ל כר' יוחנן במנחות שם דאמר דפ' זו אלי' עתיד לדורשו עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' צ' ובס' ארץ צבי חיו"ד סי' י"ז מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ועי' בדורש לציון דרוש א' ודרוש ח' מ"ש בד' הגמ' דמנחות הנ"ל והאריך בזה ועי' ביד יהודא בסי' שאח"ז ס"ק ב' מ"ש ע"ד הברית אברהם הנ"ל והאריך בזה ובסי' זה ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן כז

סעיף א (א) עד שתמות כו' וכשתמות מותר, אף לב"נ דלא בשחי' תליא מלתא מ"מ מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכ"ז כשנשחטה שחי' מעליא אבל בנתנבלה בשחי' דאין השחי' מחירה כלל אז אם חתך כשעודה מפרכסת אסור משום אבר מה"ח בין לעכו"ם בין לישראל וכמ"ש הש"ך ס"ק ב' בשם הרשב"א בתוה"ב כו' והשיג על הרמב"ם שפ' דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וא"כ כשנתנבלה בשחי' דמפרכסת אסור למכור הב"מ לעכו"ם וכן ס"ל להתו"ח בחולין כ' א' והפר"ח בס"ק א' השיג עליו דכיון דלא קי"ל כר"ל דלא אמרי' כמאן דמנחי בדיקולא דמיא כו' א"כ מאי אי' אבר מה"ת יש בב"מ עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק ה' ובפלתי ס"ק ב' מיישבים ד' התו"ח עפ"ד הרא"ש שכ' דספי' הוי אי אמרי' כמאן דמנחי בדיקולא דמיא וכיון דאיכא ב' לשנא אליבא דר"ל ולא ידעינן הי דאחרינייתא הוא א"כ לענין למכור הב"מ לעכו"ם י"ל להיפך דכמאן דמנחי בדיקולא דמיא מספק ואסור לו למכור הב"מ כו' והאריכו בזה אך י"ל לפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח בסדר הנהגות הנשאל עם השואל סדר ב' אות מ"ב מ"ג שכ' דבסי' ס"ב ביו"ד נסתפקנו אי שייך ביטול ברוב בב"נ כו' והיינו ליתן הכל לב"נ ביחד אמנם ליתן א' מהם לב"נ זה וא' לב"נ אחר י"ל אף נתערב חד בחד מותר ליתן להם כ"א בפ"ע דס' תורה למ"ד מדרבנן אסור א"כ לב"נ משרי שרי ואף למ"ד ס' מה"ת אסור היינו מקרא כו' משא"כ ב"נ אפשר דכי אסרה לי' תורה בודאי אי' לא בס' אי' ואף לפמ"ש הש"ך בסי' ק"י דחד בחד כגופו של אי' הוא ואקבע אי' מ"מ י"ל לגבי ב"נ שרי כה"ג וכ"ש אם ס' לו אם זהו אבר מה"ח או לאו דאפשר דשרי בב"נ עכ"ד והניח בצ"ע וא"כ י"ל דבהא פליגי התב"ש והפלתי הנ"ל ס"ל דספי' אסור לב"נ והפר"ח הנ"ל ס"ל דספי' מותר וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק א' שכ' די"ל דס' אי' מותר לב"נ אף להרשב"א דס"ל דספד"א מה"ח לחומרא כו' והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל וכ' דבס' זה של הפרמ"ג הנ"ל פליגי התב"ש והפלתי והפר"ח הנ"ל ועי' במלא הרועים אות ב' ענין ב"נ סי' כ"ב שכ' נמי להסתפק אי ס' אי' אסור לב"נ בין לשיטת הרמב"ם דס"ל דספד"א מה"ח לקולא ובין לשיטת הרשב"א דס"ל דמה"ת לחומרא כו' ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' צ' שכ' בפשיטות דס' אי' ל"ש בב"נ בפרט לשיטת הרמב"ם דספד"א רק מדרבנן לחומרא ורבנן לא תיקון רק לישראל ולא לב"נ ולא הביא ד' הפרמ"ג והמלא הרועים הנ"ל ומפ"ז רצה להתיר בעופות הנטרפים מחמת נקובת הושט וכן באוזות שמלעיטים ונטרפו מחמת נקובת הושט הב"מ לעכו"ם אך אח"כ דחה זה וכ' דהא ליתא כיון דהוי בחזקת אי' אבר מה"ת והר"ז בודאי אסור מה"ת באתחזק אי' וכיון דהוי מה"ת נ' דאף לנכרי אסור דאטו ס'