יד אליעזר חלק א נב

עברה שם לענין מציאת הכתם א"כ י"ל מתחלה אסקא אדעתה שמא תמצא שם כתם ושפיר רמיא אנפשה ומדכרה וכן לפי טעם הב' דאין להוציא מחזקת כשרות נמי ניחא דהתם גבי נדה היתה ער עכשיו בחזקת טהורה ועכשיו באנו לטמאותה בזה אמרי' להיפך דמוקמינן לה אחזקתה ומדכרה שפיר ואף דבזה מטמאינן אחרות מה בכך הרי אף אם נימא דלא רמיא אנפשה נמי נצטרך להחזיק אחת לטמאה וסוף סוף נוציא אחת מחזקתה דמעיקרא לכך עדיף טפי להיות מחזיקין את זו לטהורה כיון שאו' ברי לי משנטמא אותה ונטהר אחרת ועוד דאף אם לא נחזיק אותה בברי שלה לברי ממש נמי נטמא את כולן מס' וסוף סוף נוציא את כולן מס' מחזקה ולכך שוב אזלי' בתר חזקה דמעיקרא שלה ואמרי' דברי שלה הוי ברי ממש ומיושב שפיר קושי' הט"ז הנ"ל ולפי טעם הא' של התב"ש הנ"ל עדיין קשה הא דאמרי הכא ובסי' ו' ובסי' א' הנ"ל דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' דלפי טעם הא' של התב"ש הנ"ל הא הכא יש נפ"מ לדינא בין הולכה או הובאה וכן בסי' ו' הנ"ל יש נפ"מ לדינא לענין אם ימצא שם פגימה במקום הזה וכן בהא דסי' א' הנ"ל יש נפ"מ בין אם שחט יפה או לאו והוי דומיא ממש להא דנדה הנ"ל ואפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' אך לפי הטעם הב' של התב"ש הנ"ל ניחא דהכא ובסי' ו' ובסי' א' הנ"ל דיש חזקת אי' דבהמה בחי' בחזקת אי' עומדת והוי דומיא להא דסי' ע"ט הנ"ל גבי הוחזק כפרן ומש"ה שפיר אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ולא דמיא להא דנדה הנ"ל וכמ"ש ועי' בס' מי נדה בסי' ק"צ שם שכ' ליישב קושי' הט"ז הנ"ל ומחלק בין היכא שיש נפ"מ ובין היכא דליכא נפ"מ כו' וכ"כ מסברת עצמו ולא הביא ד' התב"ש הנ"ל אך בספרו טוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ס"ה הביא ב' הטעמים של התב"ש הנ"ל וכ' דלפ"ד מיושב קושי' הט"ז הנ"ל וגם כ' דלפי טעם הב' של התב"ש ניחא בהא רסי' ו' הנ"ל ולפי טעם הא' של התב"ש אינו ניחא כו' וגם הק' על הנקוה"כ הנ"ל מהכא ומסי' ו' וכ' דלפמ"ש הפרמ"ג בש"ד ס"ק ח' די"ל הטעם דאמרי' לא רמיא אנפשי' משום דבעבידתי' טרוד אבל איש אחר אף חד נמי נאמן א"ש דהתם בנדה דאינה נעשית שום פעולה אחרת ול"ש לומר דבעבידתי' טרוד לכך נאמנת לומר שלא עברה במקום הזה אבל בשוחט שטרוד בעבודתו י"ל בעבידתי' טרוד לכך אמרי' דלא רמיא אנפשי' ומדכר ויהי' נפשט ספי' של הפרמ"ג ויהי' מוכח דאחר אפי' חד נאמן עכ"ד ובאמת אינו מוכח מזה לפשוט ספי' של הפרמ"ג הנ"ל די"ל כמ"ש הטיב טו"ד שם אח"כ לחלק בין ההיא דנדה להך דסי' ו' הנ"ל עפ"ד השמל"ח סעי' ג' שכ' דחיישי' שמא השיב ידו מעט דכל מלתא דלא רמיא כו' ומדכ' שמא השיב ידו מעט משמע דבא לומר דאם הוי תלוי הדבר במעשה ממש לא הוי חיישי' לשכחה אף דלא רמיא עלי' רק דבזה דבהשבת ידו מעט נאסר כיון דהוי תרתי יחד מעשה כל דהו וגם לא רמיא עלי' בזה חיישי' לשכחה אבל בההיא דנדה לעבור דרך אשה אחרת הוי מעשה ממש כו' אבל במסוכסכת וכן בהי' פגימה בסכין דהוי מעשה כל דהו שפיר יש לחוש שמא עשאו ולא הרגיש כיון דלאו אדעתי' כו' ומפ"ז התיר בהפ"מ לצורך שבת אם היתה הפגימה בסוף הסכין סמוך להקתא כו' אם השוחט או' ברי לי שלא שחט רק עד חצי הסכין כו' דבזה הוי מעשה ממש כו' ועוד כ' לחלק דגבי נדה הוי רק אי' דרבנן דכתמים דרבנן כו' לכך ל"ח לשכחה אבל כאן הוי אי' תורה לכך חיישי' לשכחה כו' והאריך בזה יעוש"ה וא"כ אינו נפשוט ספי' של הפרמ"ג הנ"ל ואין חילוק בין השוחט עצמו לאחר ואף אחר א"נ רק דיש לחלק בין מעשה כל דהו למעשה ממש ובין אי' דרבנן לאי' דאורייתא וכמ"ש הטוב טו"ד הנ"ל או כחילוק הב' של התב"ש הנ"ל ועי' בחכם צבי סי' ק"ד שכ' דמש"ה בהא דסי' א' הנ"ל אף שאו' ששחטתי כהוגן אין שומעין לו ואמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' משום שבא להוציא הבהמה מחזקת אי' כו' והיינו כחילוק הב' של התב"ש והטוב טו"ד הנ"ל ולפ"ד ניחא נמי הא דאיתא לקמן סי' צ"ד בש"ך ס"ק א' בשם מהרש"ל באו"ש סי' ס"א ובהג"ה סי' מ"א דאם אינו ברור לו עד כמה תחב משערים בסתם שדרך לתחוב דהיינו עד ראש הכף עכ"ד ומשמע דאם ברור לו עד כמה תחב מהימן ואמאי ל"א דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ולפ"ד הח"צ והתב"ש הנ"ל ניחא דדוקא היכא שבא להוציא מחזקה בהא אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עצי דאינם כו' אבל בהא דסו' צ"ד הנ"ל לא הוי נגד החזקה ואדרבה י"ל דאיכא התם חזקת היתר ומש"ה מהימן ול"א בזה דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' וכן ראיתי בערוגות הבושם סי' צ"ד ס"ק ד' שכ' ליישב כן ד' מהרש"ל הנ"ל והביא ד' הח"צ הנ"ל וכ' דאף אי נימא דהתם לא הוי חזקת היתר כו' אבל עכ"פ אינו סותר החזקה כו' מש"ה מהימן והאריך בזה וסיים אך צ"ע אם לסמוך על חלוקו של החל בפרט שהוא בעצמו לא כ"כ בבירור רק בדרך ולא תימא כו' עכ"ד והניח בצ"ע ולא ראה ד' התב"ש הנ"ל שכ' בהדיא כן בבירור דהיכא דלא הוי נגד החזקה ל"א דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' וכן ס"ל להטוב טו"ד הנ"ל וא"כ מיושב שפיר ד' מהרש"ל הנ"ל ועי' פרמ"ג בפתוחה כוללת באו"ח בסדר הנהגות הנשאל עם השואל סדר שני אות י"ג שכ' דמש"ה ל"א בהא דסי' צ"ד הנ"ל דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' משום דמ"מ ניכר הוא עפ"י הרוב ויש בו רושם עד היכן נתחב עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ט"ז שכ' דבדבר שהאדם בעצמו עושה ל"ש לומר מלתא דלא רמיא אלא אפי' לא רמיא עלי' כעת כיון שעכ"פ יודע שבשום פעם יש חילוק בדבר יודע הוא איך עושה וראי' מריש סי' צ"ר בש"ך ששואלין עד היכן תחב הכף והלא בשעה שתחב לא ידע שזה בשר וזה חלב אמנם בדבר שאינו מעלה על לבו שיש בזה איזה קפידא בשום פעם כגון שוחט שלא למד הל' שחי' ואו' אחר שלמד ברי לי ששחטתי יפה לא מהני כיין שבשעת שחיטה לא ידע שיש קפידא בשום פעם בשהי' דרסה עכ"ד ודבריו תמוהים דהא הכא ובסי' ו' הנ"ל דיודע שבשום פעם יש חילוק בדבר ואפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' וד' מהרש"ל הנ"ל ניחא עפ"ד הח"נ והתב"ש הנ"ל וכמ"שי וכן ראיתי בפ"ת סי' צ"ד ס"ק א' שהק' כן אך מה שהשיג שם על הנו"ב במה שהביא ראי' מד' הש"ך בריש סי' צ"ד כו' דבש"ך אין זכרון מזה כלל וכ' דט"ס הוא בנו"ב וצ"ל בסוף סי' צ"ד וכונתו לד' הש"ך שם ס"ק כ"ח כו' אבל גם משם אין ראי' לענין תחיבת כף דשאני התם דהוי ספד"ר כו' עכ"ד אין כאן שום השגה על הנו"ב ואין כאן ט"ס בנו"ב וכונת הנו"ב להביא ראי' מד' הש"ך ברס"י צ"ד בשם מהרש"ל שכ' ראם אין ברור לו עד כמה תחב משערין בסתם כו' עד ראש הכף דמשמע דאם ברור לו עד כמה תחב דמהימן זהו כונת הנו"ב הנ"ל ואין השגת הפ"ת כלום על הנו"ב ועי' ביד אברהם שם שהק' ד' מהרש"ל אהדדי מהא דכף הנ"ל דמיקל וגבי חתיכת סכין מחמיר הובא בש"ך שם ס"ק כ"ח ומ"ש על הנו"ב מד' הצ"צ סי' ס"ה לענין אשה שבדקה בתוך ה' לשימושה ושוב לא בדקה דל"מ הבדיקה לז' ימים נקיים משום דלא רמיא עלה אז לז"נ שעדיין לא היתה ראוי' אז להתחיל ועי' בשם ארי' ח"א בסוף הס' בתשובות שם סי' ז' שכ' לחלק דדוקא בהא דסי' ע"ט הנ"ל דאמר לא עברתי דהוי העדר פעולה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ואינו זוכר ונדמה לו שלא עבר אבל שיאמר שעשה איזה פעולה מה שלא עשה כלל זה אין סברא לומר כן דמהיכי תיתי שיאמר כן דדרך האדם לשכח אשר עשה שלא בכונה כו' שהוא מלתא דלא רמיא עלי' כו' אבל לומר שעשה על מה שלא עשה זה אין סברא כלל וכ' דלפ"ז אם אמר פרעתי בצד עמוד פ' ובאו עדים