יד אליעזר חלק א נא

הגמ' שם מנין לבדיקת הסכין מה"ת שנא' ושחטתם בזה ואכלתם פשיטא כיון דכי נקיב טרפה בעיא בדיקה לחכם קאמרינן והאמר ר"י לא אמרו להראות סכין לחכם, אלא מפני כבודו של חכם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל הגמ' הרי מבואר להדיא מד' הגמ' דבעי' בדיקה לסכין מה"ת כיון דכי נקיב טרפה רק להראות לחכם בזה אינו אלא מדרבן ועי' בשחיטת מהרי"ו דיני שחיטה סי' ט"ו בזבחי צדק שם אות ב' שכ' נמי בפשיטות דבדיקת סכין קודם שחי' הוי מה"ת והביא ראי' מד' הגמ' הנ"ל והיינו כמ"ש והזבחי רצון הנ"ל כ' להיפך דמסקנת הגמ' הנ"ל הוא דבדיקת סכין לפני שחי' אינו אלא מדרבנן ומד' הגמ' הנ"ל מבואר להדיא להיפך דהוי מדאורייתא ועי' בבה"ג ריש הל' שחיטת חולין סי' ס' שתפס בפשיטות לשון של ר"ח מנין לבדיקת סכין מה"ת שנא' ושחטתם בזה ואכלתם משמע דכך הי' לו הגירסא בגמ' ולא יותר וא"כ בודאי דבדיקת סכין מה"ת וי"ל דכן הי' גירסת הפרישה ולא קשה עליו קושי' הש"ך בס"ק ה' ועי' בהגהות ר' צבי הירש חיות שם מ"ש בזה ועי' בחוי"ק ס"ק ו' מ"ש ע"ד בה"ג הנ"ל והאריך הנ"ל וכן לפ"מ שפי' רש"י בחולין ט' א' דעיקור היינו ששחט בסכין פגומה ועי' בתוס' שם ד"ה כולהו וא"כ מוכח דבדיקת סכין מה"ת דשמא והי' פגום והוי עיקור דהוא מה"ת מה' הלכות שחי' וכן מוכח מהא דכתיב בפ' תולדות כ"ז פ' ג' שא נא תליך וקשתך ופירש"י שא נא לשון השחזה כו' חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבילה עכ"ל וכן בבעל הטורים שם פי' כן והוא מד' המדרש רבה שם והוא כדי שלא ישחוט בסכין פגומה וכמו שפי' הרא"ם והשפתי חכמים שם הרי מוכח מה"ת דצריך בדיקת סכין ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ט"ו שהק' ע"ד רש"י הנ"ל שא"א לפרש שישחיזנו משום פגימה דממ"נ אי נחשד עשו בעיני יצחק שאוכל נבילות בלי בדיקת סכין איך האמין לו עתה ואי לא הי' חשוד בעיניו מה הי' צריך להזהירו עכשיו ומש"ה פי' דכונת יצחק הי' להסיר השמנונית של ע"ז שעל הסכין כו' והאריך בזה והיינו שלא כהרא"ם והש"ת הנ"ל ולפ"ד אין מוכח דבדיקת הסכין קודם השחי' הוי מה"ת ובאמת לק"מ וכמ"ש בגור ארי' שם די"ל דעשו לא הי' חשוד בעיני יצחק ואפי"ה הי' צריך יצחק להזהירו שהי' מתיירא שמא ימהר לכיבוד אב ואם ומתוך זה ימהר בבדיקה ולא יבדוק בכונת הלב ובמתון לפיכך הזהירו שיבדוק הסכין יפה במתינות ולא יחוש על כבודו עכ"ד וא"כ שפיר י"ל דהזהירו שישחיזנו משום פגימה ולק"מ קושי' החת"ס הנ"ל ולא ראה החתם סופר ד' הגור ארי' הנ"ל ועי"ש עוד בגור ארי' מ"ש בזה ובאמת קשה על החתם סופר שכ' דכונת יצחק הי' משום שמנונית דע"ז שעל הסכין דהא בד' המדרש שם מבואר להדיא שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבילות וטריפות הרי להדיא דהחשש הי' משום נבילות ולא משום שמנונית ע"ז שעל הסכין ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ג' מ"ש ליישב קושי' החתם סופר הנ"ל משום דר"י ס"ל דסומא פטור מן המצות ולקצת פוס' גם בלאוין אינו מצווה כו' א"כ י"ל דיצחק חשש דלמא ס"ל דהל' כר"י ומותר להאכילו נבילות כיון שהוא סומא לכך אמר לו שישחיז סכינו שלא יהי' פגום דאין הל' כר"י או כדעת הסוברין דסומא מצווה בלאוין עכ"ד ועי' לעיל סי' א' ס"ק י"ח מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' החתם סופר הנ"ל והוא כעין ד' הגור ארי' הנ"ל וא"כ שפיר מוכח מהא דשא נא כליך דצריך לבדוק סכין מה"ת קודם שחי' וצ"ל דמהר"ל מפראג הנ"ל ס"ל כהחתם סופר הנ"ל דכונת יצחק הי' שישחיז סכינו מהשמנונית של ע"ז שהי' על סכין אבל לפמ"ש דכונתו הי' שישחיז הסכין שלא יהי' פגום וכהרא"ם והש"ח הנ"ל שפיר מוכח מהא דצריך לבדוק הסכין קודם שחי' ודלא כמהר"ל מפראג הנ"ל והתי' הב' של הלחה"פ הנ"ל הוא כמו תי' של הבאר היטב הנ"ל וע' בכנה"ג לקמן סי' כ"ט שכ' הטעם דאין מברכין על בדיקת הריאה משום דהוי הבדיקה סעיף מחלקי השחי' כו' והובא דבריו בראש אפרים סי' ל"ט ס"ק י"ט וה"נ י"ל לענין בדיקת הסכין דמה"ט אין מברכין ועי' בראש אפרים שם ובערוגות הבושם שם ס"ק ב' ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ע"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ד (ח) שחיטתו פסולה. והטעם כ' הש"ך ס"ק ח' בשם הפוס' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש אמר ולאו אדעתי' ועי' לעיל סי' א' סעי' ג' שכ' המחבר דאפי' אמר ברי לי ששחטתי יפה והיינו נמי מה"ט משום דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש אמר ולאו אדעתי' וכמ"ש הט"ז שם ס"ק ח' והש"ך ס"ק י"ב ובסי' ו' סעי' א' בהג"ה כ' דאם שחט בו ואמר ברי לי שלא נגעתי במקום פגימה שחיטתו כשרה וכ' הט"ז שם ס"ק ג' דמיירי דוקא שידע שהיתה פגומה אלא שנזהר ממנה אבל אם לא ידע בה כלל ודאי א"נ כו' והיינו נמי מה"ט משום דכל מלתא דלא רמיא כו' ולאו אדעתי' והנה לקמן סי' ק"צ סעי' נ"ב כ' המחבר דאם הי' שלשתן ערות כו' ונמצא דם תחת אחת מהן כו' כיון שכל אחת מכרת מקומה אותה שתאמר ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם טהורה והוא מד' הרשב"א בתוה"ב הארוך בשם הראב"ד והק' הט"ו שם ס"ק מ' דהלא אמירה זו אינו מועילה כלל דהא איתא בחו"מ סי' ע"ט סעי' י"א א"ל מנה הלויתיך בצד עמוד פ' כו' לא הוחזק כפרן דמלתא דלא רמיא כו' ולאו אדעתי' וה"נ נימא כאן בהאי אשה שאו' לא נכנסתי כו' אימא דנכנסה ולאו אדעתה כו' דש"ה כיון דסמוך לשכיבתן נמצא הדם ובזמן קצר כזה שפיר יודעת אם נכנסה למקום חברתה כיון דהוא דבר שאינו רגיל קצח אבל אם יש זמן רב אחר שכיבתן למציאות הדם נ"ל דגם החיצונה טמאה עכ"ד וקשה דהא הכא ובסי' א' ובסי' ו' הנ"ל אף דהוי בזמן קצר אפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא כו' ולאו אדעתי' ומאי שנא גבי נדה דמהני ברי לי ובנקוה"כ שם השיג על הט"ז וכ' דהתם אמרי' לאו אדעתי' ואפשר דמ"מ אמת שפרעו אבל הכא הא או' ברי לי ורמיא עלה ואי לאו דודאי קושטא קאמרה איסורא קעבדה ודאי דלא בעי למיעבד איסורא עכ"ד קשה נמי דהא הכא ובסי' ו' ובסי' א' הנ"ל דהוי איסורא ואפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ומ"ש גבי נדה דמהני ברי לי ועי' בתורת השלמים שם שהק' על הנקוה"כ דבאו"ח סי' תמ"ז מבואר דאף לענין אי' אמרי' הכי וכונתו על מה שמבואר שם בסעי' ה' בהג"ה בשומן מהותך בכלי חמץ אסור מדינא אם לא הי' נזהרין בשעת עשייתו מחמץ ושלא התיכו אותו בכלי חמץ שהם ב"י וכ' המג"א שם ס"ק כ"ג דאפי' אמר ברי לי שלא הי' ב"י אסור דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' עכ"ד הרי דאפי' לגבי אי' נמי אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' זהו כונת התוה"ש ובאמת הי' יכול להקשות מהכא ומסי' ו' ומסי' א' הנ"ל וכמ"ש ובתפארת ישראל שם השיג על הט"ז דלדבריו כל עדות שאם עד יאמר כזה ראיתי ולא נתחיידתי לעד נימא דשקר קאמר דלא רמיא ולאו אדעתי' א"ו דלענין להשוות לאינש להוחזק כפרן אמרי' כל טצדקות ואמתלות שבעולם אפס לא יהי' שארית ישראל בחזקת פסלנים אבל מסתמא אם הוא עומד ואמר לא עברתי מהיכי תיתי לימא דלאו אדעתי' וכן הדבר פה וא"צ לחלק בין זמן קצר לזמן מרובה עכ"ד ולפ"ד נמי קשה מהכא ומסי' ו' ומסי' א' ומסי' תמ"ז הנ"ל דהתם נמי ליכא הכחשה ואפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ומ"ש גבי נדה דמהני ברי לי ובתב"ש ס"ק כ"ט כ' דדוקא התם בסי' ע"ט הנ"ל אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' משום דהוי דבר שאין בו שום נפ"מ אם עבר בצד עמוד פ' או לא וגם התם אמרי' הכי שלא להחזיקו בכפרן דאין להוציא האדם מחזקת כשרות כ"א בבירור וחזקה אלימתא כו' עכ"ד ולפ"ד מיושב קושי' הט"ז הנ"ל דגבי נדה יש נפ"מ אם שכבה במקום הזה או