יד אליעזר חלק א ל

ברכה אמאי הוי ס' אפי' לענין אכילה הא לאכילה ודאי אסורה משום ששחט בלא ברכה ואי איירי ששחט בברכה הוי בפי' ששחט לשם מצות שחיטה ובכה"ג ל"א הוכיח כו' וע"כ צ"ל דס"ל להאלדד הדני כהט"ו ואולם הט"ו אזלי לשיטתם שכ' בסי' י"ט דאם שחט ולא בירך שחיטתו כשרה וי"ל דברייתא מיירי ששחטה סתם ולא בידך ולפ"ז יצא לנו דין מחודש דהיכא שבירך על השחיטה ל"א הוכיח כו' וק"ק למה כ' הב"א ששחט מתחלה בפי' הא בברכה לבד סגי כו' וא"כ לפ"ז לולי ד' התב"ש לק"מ קושי' הנ"ל כיון דאיירי ששחט בפנינו כו' אבל להתב"ש דמיירי ששחט שלא בפנינו ואין אנו יודעים כלל הדרא קושי' לדוכתי'. הא אפשר בשאלה לשאול את פיו כו' והאריך בזה והוכיח דלא בהפלתי ס"ק ב' שכ' דאף לרשב"ג לא הוי הכא רק ס' ז"מ משום דליכא אמתלא יעוש"ה ולפ"ד הערוגות הבושם הנ"ל אין זה הוכחה דשפיר י"ל דמיירי ששחט בברכה ואפי"ה לא הוי כפי' ששחט לשם נוצות שחיטה די"ל כהתב"ש דיש אפיקורסים שמעלים שמות הבעלים כו' וכמ"ש הערוגות הבושם הנ"ל וא"ב י"ל דאף שבירך על השחיטה נמי אמרי' הוכיח סופו על תחלתו ודלא כהשערי אורה הנ"ל שהוכיח מכח קושי' הנ"ל דהיכא שבירך ל"א הוכיח כו' אלא אפי' היכא כו' ועי"ש עוד בערוגות הבושם מ"ש להביא ראי' להש"ך הנ"ל מחולין מ"ב באו' בגמר זביחה הוא עובדה כו' והאריך בזה ועי"ש עוד ובתב"ש ס"ק ב' ובפלתי ס"ק א' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובישוי"ע בפי' הקצר ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' ד' ובשערי תורה שם פרט א' ג' ובראש יוסף חולין ל"ט ב' ובלב ארי' שם מ"ש לענין אי סגי כאן במחשבה או בעי' דבור גמור להוציא בפיו והאריכו בזה ובאמת מלשון הגמ' הנ"ל דקא' באו' בגמר זביחה הוא עובדה משמע דבעי' אמירה וכ"כ בדרך חיים ס"ק א' להוכיח כן מד' הגמ' הנ"ל והאריך בזה ועי' בחתם סופר בחידושיו לחולין ל"ט ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ב) ואח"כ חשב. עי' פלתי ס"ק ב' שכ' להסתפק באם אין עדים שתשב לזריקה רק הוא או' שתשב כן והוא או' שלא חשב כן בשעת שחיטה אם נאמן במגו דלא חשבתי כלל או דלמא כיון דהוכיח סופו על תחלתו הוי כמגו במקום חזקה עכ"ד והניח בצ"ע ובאמת לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב ע' א' דהיכא דהוי הפה שאסר מהני אף במקום חזקה והובא דבריו בש"ך בחו"מ סי' ק"ח ס"ק ז' וכ"כ הקצה"ח שם ס"ק ד' ובסי' צ"ז ס"ק י"א ובסי' ע"ת ס"ק ה' לחלק בין מגו להפה שאסר וא"כ הכא דהוי הפה שאסר שפיר נאמן במגו נגד הוכיח סופו על תחלתו אף אי נימא דהוי כחזקה הא הפה שאסר מהני אף במקום חזקה אך הפלתי ס"ל דאין לחלק בין מגו להפה שאסר וכמ"ש הש"ך שם דמוכת מד' התוס' פ' המוכר את הבית שם ומד' התוס' בריש ב"ב ה' ב' כו' דאין חילוק בין מגו להפה שאסר וכן משמע מד' התוס' בכתובות י"ט א' ד"ה חזקה דאין חילוק בין מנו להפה שאסר וכן משמע מד' התומים בכללי מגו סי' מ"ו דאין חילוק בין מגו להפה שאסר ומש"ה הניח כאן דין זה בצ"ע אבל להרמב"ן והקצה"ח הנ"ל שפיר נאמן הכא במגו כיון דהוי הפה שאסר ועי' בסי' ע"א שם בסמ"ע ס"ק ה' ובש"ך ס"ק ד' שכ' נמי לחלק כן בענין נאמנות בין מגו במקום הנאמנות ובין מגו בעיקר הנאמנות כו' ועי' בהפלאה כתובות י"ט א' ד"ה אימא שכ' נמי לחלק לענין במקום עדים דהיכא דהוי מגו בעיקר העדים אמרי' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ט ס"ק ד' וסי' מ"ו ס"ק א' וסי' ע"ת ס"ק ד' וס"ק ו' ובכללי מגו סי' א' וסי' ג' מ"ש והארכתי בזה בענין הפה שאסר יעוש"ה שוב ראיתי בשערי תורה כלל ד' פרט ד' שהביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' עליו דהכא מהני מגו משום דהוי מגו בעיקר החזקה והביא ראי' מהא דנאמנות הנ"ל והאריך בזה בענין מגו בעיקר העדים יעוש"ה וכן עיקר לדינא דמהני כאן מגו

(ג) ס' ז"מ. עי' ט"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק ב' שהביאו ד' מהרש"ל שפ' כר"א דאסור באכילה ומותר בהנאה לא כב"י דס"ל דאסור אף בהנאה וכ"פ הדרישה והב"ח דמותר בהנאה ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' הטעם של הב"ח לחלק בין אכילה להנאה דבשלמא באכילה הוי ס' בשחיטה דאם יש כאן מחשבת ע"ז הרי לאן שחיטת ז"מ וכל ס' שבשחיטה להחמיר דבהמה בחי' בחזקת אי' עומדת אבל לענין הנאה בהמה בחזקת היתר עומדת ואם יש ס' אמרי' אוקי אחזקה ובחזקת היתר עומדת עכ"ד וכ"כ בבכור שור בחולין ל"ט ב' כהפלתי ובאמת דבריהם תמוהים מד' הגמ' חולין ז' א' גב' לא בדק בסימנים דפליגי דר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בר' ינאי ס"ל טרפה ואסורה. באכילה במתניתא תנא נבלה ומטמא במשא וקא' דפליגי בדר"ה דאמר בהמה בחי' כו' מר סבר בחזקת אי' קיימא והשתא מתה היא ומר סבר בחזקת אי' אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' והרמב"ם פ"א מהל' שחיטה הל' י"ב פ' דמטמא נמי הרי דאמרי' דכיון דאסורה באכילה מטעם חזקה מהני נמי הך חזקה לטמא בנבלה אע"ג דבחי' לא היתה מטמא מ"מ כיון דאנו מחזיקין אותה שלא נשחטה כהוגן ממילא בת טומאה היא א"כ ה"נ לענין אי' הנאה אף דבחי' לא היתה אסורה בהנאה מ"מ כיון שמה שאנו אוסרין אותה באכילה הוא מחמת שמהני חזקת אי' דידה לחוש שמא חשב עלי' בשעת שחיטה א"כ ממילא אסורה בהנאה וכמו דאמרי' גבי טומאה הנ"ל וכן הק' בדרך חיים ס"ק ב' ובישוי"ע בד' נכד המחבר על הפלתי הנ"ל מד' הגמ' אך י"ל דלא דמי אי' הנאה להא דטומאה הנ"ל משום דאמרי' דמהני האי חזקה שהיתה בתי' בחוקת אי' שתהא דומה כאלו לא נעשה בה שום מעשה מטמאה דהרי מתה מש"ה אמרי' בלא בדק בסי' דמטמאה אבל לענין אי' הנאה דאם מהני חזקת אי' דידה למהוי כאלו לא נעשה בה שום מעשה עדיין מותרת בהנאה מש"ה שרינן שפיר בהנאה ושפיר ד' הפלתי והבכ"ש הנ"ל וכן ראיתי בעונג יו"ט חיו"ד סי' נ"ו שכ"כ ליישב ד' הפלתי ועי' בחידושי רע"א מ"ש בזה ועי' בשערי תורה שם פרט ז' שכ' דלפ"ד הפלתי והבכ"ש הנ"ל יש ליישב ד' הפוס' דס"ל דאסור בהנאה דס"ל כמו שפירש"י בחולין שם דבהמה בחי' בחזקת אי' אבר מה"ח עומדת וס"ל דמחזיקין מאי' לאי' מאי' אבר מה"ח לאי' נבלה כו' וא"כ ה"ה די"ל כיון שהי' בחזקת אי' לענין אי' אכילה מחזיקין מאי' אכילה לאי' אחר ואח"כ דחה זה דהתם הבהמה לא הי' מעולם בחזקת היתר לענין אי' אכילה לכן מחזיקין מאי' זה לאי' אחר משא"כ הכא הבהמה בתי' היתה בחזקת היתר הנאה שהיינו נהנין מחלבה וגבינות ועכשיו שנולד הס' אם נאסרה שפיר י"ל לענין היתר הנאה היא בחזקתה בודאי לא אלים בכה"ג לומר שמחזיקין מאי' לאי' אחר להוציא מחזקת היתר כו' וכ' אח"כ דטעם הפוס' דס"ל דאבה"נ משים דבספי' דדינא לא אזלי' בתר החזקה עכ"ד וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' דמש"ה ל"א אוקי אחזקה משום דבס' פלוגתא לא שייך זה אבל באמת אף דבספי' דדינא לא אזלי' בתר החזקה וכמ"ש בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' והארכתי בזה יעוש"ה אבל הכא לא הוי ספי' דדינא אלא ס' במציאות דאנו מסופקים אם גם מתחלה חשב לע"ז או לאו ואע"ג דנחלקו בזה תנאים מ"מ הס' הוא במציאות וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ב' שהשיג כן על הפרמ"ג הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ב' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בעונג יו"ט מ"ש להביא ראי' דאין חילוק בין אי' אכילה לאי' הנאה דלא כהפלתי מחולין י"ג ב' וניחוש שמא מין הוא כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ד (ד) בהמת חבירו. עי' פרמ"ג בשפ"ד ס"ק ו' שהביא מחלוקת רש"י ותוס' באם הגבי' לבהמה אי קניא או לאו כו' ומ"מ לדינא כולם השמיטו