יד אליעזר חלק א כט

זה רק שע"פ מקרה מזדמן ששחט שחיטה מעליא שלא בכונה דכונתו היתה לעשות מעשה נחירה עכ"ד ועי' באמרי בינה דיני שחיטה סי' ז' שכ' נמי כן דזהו כונת היש"ש הנ"ל והאריך בזה ולפ"ד יש לדחות ראי' של חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ שהביא ראי' דלא כהיש"ש הנ"ל מע"ז כ"ז א' דאמר ר"י וכי היכן מצינו מילה מה"ת לשמה אלמא לר"י אפי' כוון לשם הר גריזים מילתו כשרה עכ"ד ולפ"ד הערוגות הבושם והאמרי בינה הנ"ל אין ראי' דאין הולכין אחר כונת הלב וכיון דמל אף אם כוון לשם הר גריזים בלבו מ"מ מילתו כשרה ואף בשחיטה נמי בכה"ג שחיטתו כשרה רק דהיש"ש הנ"ל לא קא' אלא היכא דבמעשה כוון לנחור ולעקור בסכין זה רק שע"פ מקרה מזדמן ששחט שחיטה מעליא שלא בכונה דכונתו היתה לעשות מעשה נחירה בזה ס"ל להיש"ש דשחיטתו פסולה ושפיר ד' היש"ש וגם מיושב עפ"ד הערוגות הבושם. והאמרי בינה הנ"ל קושי' העונג יו"ט חיו"ד סי' נ"ז שהק' על היש"ש הנ"ל מחולין פ"ה ב' דאיתא שם ר"ח נפל לי' יאניבא בכיתנא אתי לקמי' דרבי א"ל שקול עופא שחוט על בוביתא דמיא דמורח דמא ושביק לי' ופריך והיכי עביד הכי והתניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד יעשה נוחרו או עוקרו ומשני כי אחי ר"ד אמר צא טרוף א"ל כי אתי רבין אמר צא נחור א"ל ומאי קשי' לי' להגמ' דלמא א"ל לשחוט ע"מ שלא יתיר בשר באכילה ומכיון שלא יתיר ולא יטהר מידי נבילה אין השחיטה מותרת ול"ל לשנויי דא"ל צא טרוף או צא נחור כו' ע"כ קושי' ולפ"ד הערוגות הבושם והאמרי בינה הנ"ל לק"מ דאף אי א"ל לשחוט ע"מ שלא יתיר בשר באכילה לא מהני דאין הולכין בחר כונת הלב או אמירתו והיש"ש לא קא' אלא היכא דבמעשה כוון לנחור או לעקור רק שע"פ מקרה נזדמן ששחט שחיטה מעליא שלא בכונה דכונתו היתה לעשות מעשה נחירה בזה ס"ל להיש"ש דשחיטה פסולה ולק"מ קושי' העונג יו"ט ושפיר ד' היש"ש הנ"ל ועי' בעצי לבונה שהביא ראי' דלא כהיש"ש מד' התוס' חולין י"ב ב' ד"ה קטן שהק' דהא החם משמע דסתמא נמי כשר כו' וי"ל דסתמא דקטן גרע דאין לו דעת להבין שהם קדשים וסובר שהם חולין והו"ל מתעסק ופסול א"כ משמע מדבריהם דכשר דהא אף בקדשים כשר מסתמא ולא פסלי' בקטן אלא משום דהוה כנתכוון לחולין וממילא מדגלי רחמנא בקדשים ש"מ בחולין לא בעי כונה א"כ לא מבעיא בסתמא דכשר אלא אף מתכוין להיפך ולא לשם שחיטה דכשר דהא בזה הוי החילוק בין קדשים לחולין כו' עכ"ד ולפ"ד הערוגות הבושם והאמרי בינה הנ"ל אין ראי' מד' התוס' דאין הולכין בתר כונת הלב או אחר אמירתו והיש"ש מיירי כשרוצה לנחור בסכין זה רק שע"פ מקרה מזדמן ששחט שחיטה מעליא שלא בכונה, בהא ס"ל להיש"ש דשחיטתו פסולה ושפיר ד' היש"ש ואין ראי' מד' התוס' הנ"ל להיפך וכעת ראיתי בטוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סי' נ"ב שהק' על היש"ש מזבחים דבקדשים מהני סתמא כו' וגם הק' מהא דבהמה בחי' לגדל וולדות עומדת כו' והאריך בזה ומפ"ז פ' דלא כהיש"ש יעוש"ה ולפ"ד הערוגות הבושם והאמרי בינה הנ"ל לק"מ דהיש"ש לא קא' היכא דכוון לנחור דאין הולכין אחר כונת הלב רק דהיש"ש קא' היכא דרוצה לנחור בסכין זה רק שנזדמן ששחט שחיטה מעליא שלא בכונה בזה ס"ל להיש"ש דשחיטתו פסולה ושפיר ד' היש"ש וא"כ לענין דינא נ' עיקר כהיש"ש הנ"ל דהיכא דבמעשה כוון לנחור או לעקור רק ע"פ מקרה מזדמן ששחט שפיר שחיטתו פסולה וכן הביא היד אפרים ד' היש"ש וכן עיקר לדינא ופי' ביד יהודא ס"ק ד' מ"ש ע"ד היש"ש כו' וכ' דלא חיישי' לזה אבל העיקר לדינא כהיש"ש הנ"ל וכמ"ש ועי' בס' בית הלוי ח"ג סי' כ"ג מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בעונג יו"ט מ"ש לחלק בין הא דשחיטה לבין הא דאמרי' גבי מצות דאף למ"ד מצוה א"צ כונה מ"מ אם אכוין שלא לצאת לא יצא כו' והאריך בזה ובאמת מבואר להדיא בחידושי הר"ן חולין ל"א בשם הרמב"ן דלא דמי להא דפליגי אי מצוה צריכה כונה דהני טבילה ושחיטה לאו מצות הן אלא מכשירין הן ופליגי למר קילי מכשירין ממצות ולמר חמירי ממצות אבל במצות גופייהו לא מעיילי נפשייהו רב ור"י כלל הרמב"ן ז"ל עכ"ל והובא דבריו בראש יוסף ובחוסן ישועות שם וממילא דלא דמי נמי להא דאמרי' בשאר מצות דאם מכוין שלא לצאת לא יצא ואשתמיטתי' להעונג יו"ט ד' החידושי הר"ן אלו ועי' בדרך חיים ס"ק א' מ"ש לחלק בזה יעוש"ה וגם הוא לא ראה ד' החידושי הר"ן הנ"ל ועי' ביד יהודא ס"ק א' מ"ש בד' הר"ן הנ"ל וכ' דהפרמ"ג באו"ח סי' ד' במשב"ז ס"ק ט"ז לא ראה ד' החידושי הר"ן הנ"ל והביא ד' הרדב"ז ח"א סי' ל"ד מ"ש לענין מכשירין דרבנן כו' והאריך בזה יעוש"ה

(ב) מתעסק בעלמא. עי' בפלתי ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' ובעצי לבונה ובהגהות מנחת אהרן על הארוך מש"ך ובראש יוסף חולין ל"ב ובצל"ח שם ובלב ארי' שם ובחוסן ישועות שם ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' י"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם פ"ד מהל' פרה אדומה הל' י"ח שפ' נשחטה אחרת עמה גם הפרה כשרה שהרי לא נתכוין למלאכה דהוא נגד הגמ' חולין ל"ב א' והאריכו בזה יעוש"ה

(ג) שזרק סכין. עי' בשמ"ח אות א' שכ' דאפי' הי' הזורק חש"ו שחיטתן כשרה ועי' בתב"ש ס"ק א' מ"ש בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' מה שהשיג עליו ועי' בלב ארי' חולין ל"א א' שכ' דד' התב"ש נכונים והשיג על הפרמ"ג האריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ג' מ"ש והאריכו בזה: (ד) כח גברא. עי' בשמ"ח אות ד' מ"ש לענין כח כחו ועי' בתב"ש ס"ק ח' ועי' בערוגות הבושם ס"ק ב' שכ' דדין זה הוא פלוגתא בש"ס בע"ז ס' א' מעצרתא זיירי כו' וא"כ בשחיטה ודאי יש להחמיר ולפסוק דלאו ככחו דמי כו' וכ' דאשתמיטתי' להתב"ש ד' הש"ס הנ"ל ועי' ביד יהודא ס"ק ב' מה שהשיג עליו והאריך בזה יעוש"ה

סימן ד

סעיף ב (א) שחט סתם כו'. עי' ש"ך ס"ק ב' שכ' דמשמע מד' הט"ו דהיכא דשחט מתחלה בפירוש לשם מצות שחיטה אפי' זרק או הקטיר אחר השחיטה לע"ז לא פסיל והיינו דלא כהט"ז ס"ק ב' וכונת דבריו מ"ש דמשמע מד' הט"ו היינו ממ"ש שחט סתם כו' ה"ז ספק ז"מ ומשמע דוקא בשחט סתם הוי ס' ז"מ אבל היכא דשחט בפי' לשם שחיטה כו' לא פסיל ולכאורה קשה דהיכא מוכח מד' הט"ו כן הא אדרבה מדכ' שחט סתם משמע כמו בכל שחיטה ואע"ג דברך מקודם על השחיטה והוי כאו' ששחט לשם מצות שחיטה ואפי"ה כ' דאם אח"כ חשב לזרוק דמה כו' ה"ז ס' ז"מ וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק א' שהק' כן וכ' דמזה ראי' להתב"ש ס"ק ז' שכ' שיש אפיקורסים שמעלים שמות הבעלים כאשר יחפצו ולא שרי כ"א באו' לשון מבואר ששוחט כפי שצוה הש"י על השחיטה לישראל כו' ולכך א"ש דהברכה לא מהני דאולי כונתו לשמות הבעלים כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי ס"ק א' והאריך בזה וראיתי בשערי תורה ח"א כלל ד' פרט ב' שכ' דע"כ האי דינא דשחט ואח"כ חשב מיירי ששחט בלא ברכה דאם שחט בברכה כו' הרי אמר בפי' ששחט לשם מצות שחיטה ול"א, הוכיח סופו על תחלתו ולפ"ז יש להוכיח דלא כשיטת אלדד הדני המובא. במרדכי פ"ק דחולין והט"ז לקמן סי' י"ט ס"ק א' שכ' דהיכא דשחט ולא בירך אסורה הבהמה דלדבריו קשה הברייתא דשחט ואח"כ חשב כו' במה מיירי אי לא אמר