יד אליעזר חלק א רנד

בחנות ודאי רלא מקרי קבוע כו' עכ"ד ועי' בבית יצחק בפתח השער שהשיג עליו וכ' דלפמ"ש להוכיח מסוגיא דה' שנתערבו פסחיהם אפי' אם הי' התערובות מאחר שכל בהמה היא של אדם אחר ל"ש בו ביטול שלו בשל חבירו דהא שם ג"כ נתערבו העורות ונמצא יבלת בא' מהם ודמיא לנתערבו הריאות ממש וכ' דלא ידעתי שום הפרש ביניהם דמה בכך דהריאות נתערבו כיון דכל ריאה שייכה לאדם אחר גם הבשר שנשאר מהבהמות שהריאות נפרשו מהם מיוחדים כל א' בחנות מיוחדת כו' עכ"ד יעוש"ה

(ו) בהג"ה פי' לפנינו הראשונים האריכו בדין זה אי פי' לפנינו אסור מה"ת או רק מדרבנן ועי' בפר"ח ס"ק י"ט ובפלתי ס"ק ט"ו ובישוי"ע ס"ק ובבינת אדם סי' ד' ובבית יצחק סי' י"ד וסי' ט"ז מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בפלתי ס"ק ח' ובשערי תורה כלל ז' פרט ה' ובלב ארי' חולין צ"ה א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ה (ז) לאחר שפי' עי' פלתי ס"ק י"א שהביא ד' הדרכי נועם שכ' דאם מכרו כל הבהמות אחת לאחת עד שניכר הכל ואח"כ נתוודע הטרפה דהאחרונים שלקחו הבשר אסור כי הראשונים שלקחו הכל מרובם לקחו ופירשו וא"כ נשאר הטרפה עד לבסוף וא"כ בחלק האחרונים הטרפה ואסור והפלתי השיג עליו והביא ראי' מד' הרשב"א שהק' היכא דגזרי' בפי' שמא יקח מן הקבוע אף בפי' קודם לידת הס' נמי נגזר שמא יקח מן הקבוע ותי' הרא"ש בתשובה ומחלק בין קודם שנודע הטריפות לבין לאחר שנודע הטריפות וניכר ולא גזרי' ואח"ז נמשך הש"ע ופ' דקודם שנודע לא גזרי' על לאחר שנודע רק מן אותן שלקחו באחרונה טרם שנתוודע דמחזקינן בהו טרפה ונגזור טל כולם שמא יקח מאלו והן הכל קודם התערובות ול"ש תי' הרא"ש ועכצ"ל דגם שלקחו באחרונה מותר דהא כ' הרשב"א אם יכבשינהו דניידי שנים האחרונים אסורים אבל אם נעקרו כולם הכל מותר וא"כ אלו שקנו קודם שנודע הס' ולא השאירו כלום הוי כנעקרו כולם ומותר לגמרי דבשעת ידיעת הטריפות כבר נתפזר כל הטריפות ממקולין עכ"ד וכ"כ בכרתי ס"ק י"ז דהכל מותר וכ' וכן עמא דבר וכ"כ הפרמ"ג בש"ד ס"ק ל' כהפלתי ולא כהדרכי נועם וכ"כ החו"ד ס"ק ה' כהפלתי ועי' במקמ"ח שהביא ד' התפארת צבי חיו"ד סי' י"ז שכ' דיש להתיר כהדרכי נועם והוא הביא ראי' מד' הריטב"א חולין צ"ה א' ד"ה ולענין דמבואר כהדרכי נועם שכ' וז"ל ולענין בשר הנמצא בחנות זו אחר שנודע טריפות זו שהוחזק היום בחנות אם לא פי' מן הבשר כלום עד שנשחטו כולם והי' בחנות הא בטל חד בתרי באי' והכל מותר לפמ"ש לעיל בלשון האחרון אבל אם נשחטו בזאח"ז הרי יש לחוש כי זו אחרונה שבכאן היא היתה הטרפה ולא נתבטלה מעולם והרי זו ס' טרפה כיון דאתחזק בחנות טרפה ואין לומר בה כיון שנשחטו הותרו וכן י"ל ג"כ בלקוחות כי אולי לקח כ"א מהם מאותו שהי' טרפה וכשלקח לא הי' היתר עד דנימא כל דפריש כו' ויש לחוש בכולן בס' טרפה כיון דאתחזק לי' טרפה בחנות זו כו' עכ"ל הרי משמע בהדיא כהדרכי נועם דאמאי לא נתלי אחר שנלקח כל הבהמות כל אי יתלה בחבירו דהוא קנה הטרפה וכל א' יש לו רובא נגדו א"ו דהא לא אמרי' כיון דיש ס' בשעה שקנה לא הי' רובא דנימא כל דפריש כו' א"כ ה"ה בנידון הדרכי נועם יש להחמיר כו' עכ"ד ועי' בב"י סי' ל"א שהביא ראי' מתחלה להדרכי נועם מזבחים ע"ד א' מהא דאמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות כו' והי' א' מארבעים אינה אוסרת כו' ואח"כ דחה זה והאריך בזה ומסיק דיש להקל ואין להחמיר באלו הדברים שעיקרן בדרבנן דמדאורייתא ברובא בטל עכ"ד וכן עיקר לדינא דהכל מותר וכהפלתי והפרמ"ג והחו"ד והב"י הנ"ל ועי' בנודע בשערים ת"ב חיו"ד סי' ט' מ"ש והאריך בזה ועי' בבינת אדם סי' י"א י"ב מה שהשיג טל החו"ד ס"ק ה' והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ח) שהרוב בשר. עי' בב"י מה שתמה על הטור כו' והד"מ והפרישה תמהו על הב"י דאיך הבין בד' הטור כו' דא"כ איך משכחת לה חד בתרי בטל כו' ועי' בתוי"ק ס"ק ב' שכ' דהטור למד זה מד' הרא"ש בפסקיו בחולין גבי ט' חנויות כו' ולא מד' הרא"ש בתשובה והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ט) מכאן ואילך. עי' בבית הלל שהביא מעשה הי' בקצב א' ששחט ז' בהמות בביתו והי' כולם בחזקת כשרות והוציא מביתו למקולין ב' בהמות ועוד הוציא מהבהמה הג' חצי בהמה למקולין והמחצית האחר הי' בבית עם ד' בהמות ונמצא טריפות בא' מהם ולא נודע איזו היא נ' עפ"י הדין הד' אשר בביתו הם טרפה בודאי והב' אשר פירשו מהבית להמקולין ודאי משום דכל דפריש כו' ממילא הם כשרים אך הס' הוא על חלק רביעית שהוא במקולין והחלק הב' הוא בבית אם מצטרפין יחד לקולא לומר מאחר דחלק זו שבחוץ הוא כשר משום דמרובא פריש א"כ גם החלק הב' שהוא בביתו יהא כמו שבחוץ ויהא ג"כ כשר או איפכא שהחלק שבביתו הוא ודאי טרפה ויהא נמשך זה שבחוץ לחלק שבבית והוא ג"כ טרפה וכ' שנחלקו בזה הח"מ פ' להתיר והסכים עמו הר' העשיל מקראקא ובעל ברכת הזבח וגם הוא פ' לחומרא עכ"ד והפר"ח הביא דבריו בקו"א וכ' ששום א' מהם לא כיון להלכה לפי שכל זה סובב הולך על טעות שכ' הט"ז שכבש א' אינו בדין שיהי' מקצתו מותר ומקצתו אסור ולכן אלו החכמים מקצתם אסרו הכל ומהם שהתירו הכל וכ"כ בפנים כו' שזו טעות גמורה ביד הע"ז וביד כל האו' כן וכן המנהג פשוט אף בכבש א' להתיר מה שנמכר כבר ופירש ולאסור מה שנשאר ממונו בחנות שעדיין לא פי' ומקרי קבוע וכל שיעורי חכמים כן הם ומי שאינו מורה כן לא ידע באי' והיתר בין ימינו לשמאלו עכ"ד ועי' בבכור שור חולין צ"ה א' ד"ה ת"ש שהשיג על הפר"ח וכ' דדעתם מוכרחת בעירובין ע"ו א' דאמרי' ס' יומא ס' לליא לא מנכרא מלתא אבל הכא אי לגבי דהאי בית כו' ופירש"י אי משוינן הכא הכי והכא הכי הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא ולא ניתן פה לצדוקים לרדות עכ"ל אלמא דאין לעשות דבר התמוה לרבים אע"ג דמעיקר הדין כן הוא ואין לך תימא גדול מזו שחצי הבהמה תהי' כשרה וחצי טרפה וכי אפשר שחצי תחי' וחצי תמות ופשיטא דכה"ג כחוכא הוי וכ"מ בגיטין דפריך לשמואל יאמרו ב' נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת פירש"י שיתמהו ב"א על זה ומשני זו זמן גיטה כו' פי' שלא תמוה שיראו שהזמנים אינן שוים ויחלקו בין זו לזו אלמא דאי לא"ה אין לפסוק דבר שיתמהו עליו ב"א וצ"ל הטעם כמ"ש בשם רש"י בעירובין ואם נפשך לומר דה"ק יאמרו ב' נשים כו' ומ"ש הא והא ומתוך כך יתירו שניהם א"כ גם בנ"ד איכא למיחש להכי שיאמרו איך אפשר שהבהמה חצי' כשרה וחצי' טרפה ומתוך כך יבואו להתיר הכל ועי' בנדה ס' ב' תוס' ד"ה כאן דכ' נמי אכיוצא בנ"ד שא"א לעשות בדבר אחר לחצאין ועי' במנחות מ' וביו"ד סי' רמ"ג סעי' י' ואל תשיבני ממתני' פ"ו דטהרות דתנן ס' ברה"י טמא הוליכו לר"ה טהור הוליכו לרה"י טמא אלמא דעבדינן מלתא דסתרי אהדדי י"ל דשאני ענייני טהרות שהם מחוקי התורה בלי טעם וכ"ע ידעי התירא בלי טעם וכ"ע ידעי ול"ק להו מידי ופרה תוכיח שמטהרת טמאים ומטמא טהורים ולכן נמי אין ראי' ממ"ש בחגיגה כ"ב לגין מלא משקין כו' ושם כו' ואל תתמה כו' אבל בשאר דיני התורה הא בררתי לעיל שיפה פ' הגאונים הנ"ל שאין לפסוק דבר תמוה כזה עכ"ד ועי' בש"ש שמעתא ד' פ"ג שכ' דדעת הפר"ח הנ"ל הוא דהך רובא שאנו דנין על מקצתו שפי' לא מהני רק לגבי עצמו אבל לא לחתיכה הדבוקה עמה וכ' דגבי