יד אליעזר חלק א רכד

אם לא הוסיף מאתים הואיל וגידולי ההיתר כבר הי' להם הוי' וניכרים קודם שהעביר העציץ בכרם ושפיר מבטל גידולי האי' אם לא הוסיף מאתים עכ"ד ועי' בהג"ה בדורש לציון שם שכ' דלכך לא נתבטלה האחת שנתקדשה בתוך אחיות הפנויות דגם כאן שייך סברת המרדכי דכיון שנתערבה מתחלת איסורה ל"ש בה ביטול כמו ביבמה שרקקה דם וכ' עליו דלפי סברתו בצל"ח הנ"ל ל"ש כאן סברת המרדכי דבשלמא ביבמה שרקקה דם שהי' הדם נבלע בבשרה דהא מיירי במוצצת הדם ולא הי' עליו שם רוק ולכך לא נתבטל צחצוחי רוק כיון שלא הי' להדם שהוא המבטל עמידה בפ"ע אבל הכא הלא המבטל היינו ד' אחיות הפנויות שלא נתקדשו הי' להם הוי' בעולם שהי' פנויות כמו שהם גם עתה ואדרבה אותה אחות שנתקדשה שעלי' חל האי' לא הי' לה באי' הוי' בעולם דבשעה שנתקדשה וחל עלי' אי' א"א כבר היתה מעורבת בין שאר האחיות ואז דין הוא שתתבטל ביותר והיא ממש הדמיון לענבים שבגיגית ואח"כ כ' ליישב ד' אביו דסברתו דעכ"פ הי' לזו שנתקדשה הוי' בעולם כמו שהי' לשאר אחיות וכל ה' אחיות כבר הם בעולם ואין יתרון להמבטל מהמתבטל ואין זה דומה לענבים שבגיגית דשם לא הי' קודם התערובות להמבטל דמיון להמתבטל דיין שהוא בגיגית קודם שבת כבר הי' יין קודם שיצא יין מענבים שנתערב בהם יין הנפלט מענבים בשבת וקודם התערובות לא הי' ליין היוצא מענבים שום הוי' בעולם דכ"ז שהי' בתוך הענבים הי' נחשב לאוכל ולא למשקה ואינו נעשה יין עד שנפלט ואז נתבטל תיכף ביין שהי' מאתמול בגיגית עכ"ד וא"כ שפיר ד' הצל"ח הנ"ל ועי"ש עוד בהג"ה שתמה על הרמ"א שהביא דינו של המרדכי ולא חש לדעת התוס' דלית להו דין זה של המרדכי דהתוס' בב"ק ס"ט א' ד"ה כל כ' וז"ל דמה שגדל אח"כ בטל אף דהוי דשיל"מ מ"מ מדאורייתא בטל ברוב עכ"ל ולפ"ד המרדכי לא מקשים מידי דהא מה שגדל אח"כ לא הי' ניכר קודם התערובות ובטל אף שיל"מ והביא ד' השימקו"ב שכ' לתרץ קושי' התוס' וגם הביא ד' המג"א סי' שי"ח סדק ת' שמרמז ע"ד התוס' הנ"ל שהם סתירה לד' המרדכי אבל עכ"פ התוס' דלא מתרצים כן ע"כ לית להו דין של המרדכי ע"כ קושי' ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ט"ז שכ' ע"ד הרמ"א מהא דב"ק ס"ט א' ועי"ש בתוס' ד"ה כל ואע"ג דדשיל"מ כו' ולפמ"ש כאן ניחא עכ"ד וכונתו כד' הג"ה הנ"ל דמד' התוס' מוכח דלא כהמרדכי הנ"ל ועי' בחידושי רע"א שכ' נמי לכאורה דעת התוס' ב"ק ס"ט א' ד"ה כל אינו כן וכבר רמז לזה המג"א סי' שי"ח ס"ק ח' נם נ' כן מדעת הר"ן ממ"ש בנדרים נ"ח א' עלה דאמר ר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור עי"ש דמדין דשיל"מ אף הגידולין ולא הי' ניכרים בפ"ע לא בטילי בעיקר עכ"ד ועי' בהגהות בית מאיר שכ' נמי על הרמ"א עי' בתוס' ב"ק ס"ט א' ד"ה כל לא משמע הכי וצ"ע עכ"ד ועי' במקמ"ח שתמה נמי על הרמ"א מד' התור הנ"ל והביא ד' הביאורי הגר"א הנ"ל ועי' בעצ"ל ובגליון מהרש"א בב"ק שם ובהגהות חתם סופר שם ובהגהות מהר"ץ חיות שם ובהגהות ר' יצחק אייזיק חבר שם שתמהו נמי כן על הרמ"א מד' התוס' הנ"ל ועי' במשכנות יעקב חאו"ח סי' קכ"ח שהק' נמי על הרמ"א מד' התוס' ומד' הר"ן נדרים נ"ח הנ"ל ומד' רש"י במנחות ס"ט ב' ד"ה והוסיפה כו' דמכולהו משמע דאף שלא הוכר האי' הוי דשיל"מ ולא בטל ושמא יש לחלק בין דאורייתא לדרבנן עכ"ד אבל באמת לק"מ וכמ"ש בהג"ה שם ליישב די"ל דגם התוס' ס"ל כהמרדכי ומה שהכריחו לתרץ דדשיל"מ מדאורייתא בטל לא משום שהפרי עצמה נתגדל בכמות בזה שפיר שייך סברת המרדכי אלא שהוכרחו לתרץ בשביל אותן פירות שיגדלו ויצאו מן האילן אתר שאמר כל המתלקט כי יש אילנות שאינן מוציאין כל הפירות בבת אחת ולפעמים אחר שנתמלא האילן בפירות צומחין אחריהן עוד פירות וא"כ כונת התוס' שכ' מה שיגדלו אח"כ בטלו היינו אותן פירות שנתאחרו לצאת וע"ז שפר הק' שלא יתבטלו דהוי דשיל"מ דהא אותן פירות ג"כ עומדין בפ"ע ואלו הי' משגיח עליהם הי' ניכרים בעוד שהי' קטנים וירוקין משאר פירות אשר כבר נתגדלו דכל פרי ופרי עומד בפ"ע ועתה אינן ניכרין וזה שפיר הוי דשיל"מ ולא בטל ולכך צריכין התוס' לתרץ דמ"מ מדאורייתא בטל עכ"ד ולפ"ד מיושב נמי קושי' החידושי רע"א והמשכנ"י מד' הר"ן נדרים נ"ח הנ"ל דהתם נמי הגידולין שנתגדלו עומדין בפ"ע וניכרין כשהן קטנים רק עתה אינן ניכרין והוי שפיר דשיל"מ אף לפ"ד המרדכי הנ"ל ולק"מ קושי' החידושי רע"א והמשכנ"י הנ"ל וכעת ראיתי בשעה"מ פ"ה מהל' יו"ט הל' כ' שהק' נמי ד' המרדכי הנ"ל אהדדי וכ' ליישב כמ"ש הפלתי והצל"ח והנו"ב והחו"ד והגהות דורש לציון הנ"ל וגם הק' שם מד' התוס' ב"ק ומד' הר"ן נדרים הנ"ל וכ' ליישב די"ל דע"כ לא כ' המרדכי אלא דוקא באי' דרבנן אבל באי' דאורייתא מודה שהרי המרדכי פ"ק דשבת כ' ע"ז וז"ל ואפי' עצים שנשרו מהדקל מותרין להסיקן ביו"ט ע"י שמרבה עליהן עצים כיון דליתי' לאיסורא בעיני' אע"ג שהעצים הם בעין כ"ש הכא כו' וא"כ איכא למימר הבו דלא להוסיף עלה דע"כ לא שרינן התם כו' מטעם דמקלא קלי איסורא אלא באי' מוקצה דרבנן אבל לא באי' דאורייתא והיינו כד' המשכנ"י הנ"ל שכ' דיש לחלק בין דאורייתא לרבנן ואח"כ הק' ממ"ש הרמ"א באו"ת סי' שי"ח סעי' ב' ואם קצץ פרי מן המחובר לחולה בשבת אפי' הי' חולה מבעו"י אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה וקשה שהרי מה שגידל בטל ברוב ואי משום דהוי דשיל"מ הא כל שלא הוברר האי' מתחלה שרי כו' אם לא שנאמר דגידולים חשיבי ואי' ניכר כיון שתמיד הם גדלים ועומדים ומתרבים על העיקר עכ"ד ולפ"ד מיושב נמי הקושי' שהק' מד' התוס' ב"ק וכמ"ש בהגהות דורש לציון הנ"ל וכן ל"ק נמי מד' הר"ן נדרים נ"ח ומד' רש"י מנחות הנ"ל וכמ"ש וא"צ לחלק בין אי' מוקצה דרבנן לבין אי' דאורייתא ושפיר ד' המרדכי והרמ"א הנ"ל עוד הק' השעה"מ שם על המחבר באו"ת סי' שצ"ז סעי' י' שפ' גבי שנים שלקחו בהמה בשותפות דבהמה אסורה כו' מטעם דינקי תחומין מהדדי וא"כ ע"כ דה"ט דאע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו מתבטל ברוב אפי"ה ה"ל דשיל"מ ולא בטל כדאמר ר"א ואלו בסי' ש"כ סעי' ב' פ' כהמרדכי וע"כ ה"ט משום דכל דלא הוכר האי' ונתערב אח"כ אלא מעט מעט שיוצא הוא מתערב ל"א בהא דשיל"מ לא בטל וא"כ קשה מ"ש מהא דבהמה דאסרי' מטעמא דינקי תחומין הא ה"נ דכותה ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל בב"ק ובביצה ל"ז ב' שציין ע"ד התוס' דב"ק וביצה וכונתו להקשות כקושי' השעה"מ וכן ציון בהגהות מהר"ץ חיות בביצה שם ע"ד התוס' ב"ק הנ"ל וכ' השעה"מ דיש לחלק דהתם שאני דלא הוכר האי' כלל שהרי היין בעודו בתוך הענבים הם מותרים באכילה ונמצא דחלק האי' לא בא אלא בשעה שיוצא מן הענבים וא"כ כיון דבאותה שעה מתערב עם המשקין שיצאו מאתמול מש"ה שרי ול"א בהו דשיל"מ משא"כ הכא אע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו לא הוכר אי' בעין אלא תיכף שהוא מתגדל מתבטל הא מיהא חלק חבירו שממנו יונק ונתגדל דבר הניכר הוא והרי הוא אסור לו היום וא"כ ה"ל הוכר האי' שהרי הוכר האי' שממנו יונק ונתגדל עכ"ד ועי' בישוי"ע סי' שי"ח ס"ק ה' שהק' נמי על הרמ"א קושי' השעה"מ הנ"ל וגם הק' מד' התוס' ביצה ל"ז הנ"ל וכ' ליישב והאריך בזה ובסי' ש"כ ס"ק י' מ"ש בד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה ולבסוף הק' משבת כ"ט א' מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כו' דמשני דעביד כדר"י דמרבה עצים מוכנין ומסיקן ובזה קשה הא הוי דשיל"מ אף במקלא קלי אי' כיון דיש לו עיקר בתורה דומה לדאורייתא וכמו