יד אליעזר חלק א רכג

בקושי' זו ועי' בתשובת רע"א סי' קפ"ט שהק' נמי קושי' זו מהא דחולין על הרי"ף הנ"ל והאריך בזה וגם הוא לא ראה ד' המלחמות הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו עוד תמה הישוי"ע שם דאמאי לא הזכירו האחרונים ד' הרי"ף גבי פת שאפאה עם הצלי כו' דהוי דשיל"מ דהרי אפשר שלא יאכל הפת עם כותח וא"כ ה"ה בזה הרי אפשר שיאכלנו צלי ולא מבושל עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק י"א שהביא ד' הרי"ף הנ"ל וכ' דכן הוא דעת הר"ן נדרים נ"ב וכן נ' דעת רש"י שכ' בס"פ משילין דשיל"מ למחר יוליכוהו או היום יאכלוה כאן וכ' וראוי להחמיר בזה ודלא כהמחבר לעיל סי' ס"ט סעי' י"ד עכ"ד ועי' בשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' י' שהאריך הרבה בזה וסיים דיש לחוש לד' הר"ן והרי"ף שכ' דאף בכה"ג הוי דשיל"מ ומה גם דכן נ' מד' הר"ש ורבינו וכל המפרשים כו' וכן הסכים הפר"ח עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק ה' שהביא ד' הפר"ח והשעה"מ הנ"ל וכ' דהפר"ח סותר ד"ע דלעיל סי' צ"ו גבי צנון כו' עד שיטעמנו שאין בו טעם בשר וכ' הש"ך בס"ק ה' דלכתחלה אין לאוכלו בחלב ע"י טעימה ובפר"ח שם חולק עליו דשרי לכתחלה דהא לשנא דגמ' צנון שחתכו בסכין מותר לאוכלו בחלב משמע דאף לכתחלה שרי ולפ"ד הרי"ף ודאי דאסור לכתחלה דאע"ג דליכא טעמא מ"מ הוי דשיל"מ לאוכלו בבשר דומיא דפת שאפאה עם הצלי כו' גם לעיל סי' צ"ט סעי' ה' בהג"ה בחלב שנפל במים ונתבעל בס' דשרי לבשל וכ' הש"ך ס"ק כ"ג דאפי' לכתחלה שרי וכ"כ הפר"ת שם ולשיטת הרי"ף יש להחמיר בזה ג"כ לכתחלה דהוי דשיל"מ כה"ג אף בא"מ והק' מחמץ קודם פסת שנתערב דבטל בס' הא יש היתר לאוכלו קודם פסת וכל שיש לו היתר עכשיו אף בא"מ לא בטל וגם בלא ד' אן יש להקשות בנתערב מב"מ כגון דגן שצמח כשאר דגן שבטל בס' והרי יל"מ קודם פסח לאוכלו בהיתר ולמה לא נימא דהוי דשיל"מ דבמב"מ לכ"ע דשיל"מ לא בטל ומה חילוק יש בין שיש היתר לאוכלו למחר או שיש היתר לאוכלו תיכף וכ' ליישב עפ"ד השעה"מ שם שכ' ליישב הקושי' מנדרים נ"ח גבי שביעית כו' והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש על הרי"ף הנ"ל והאריך הרבה בזה והשיג על הפר"ח הנ"ל וכ' די"ל דגם הרי"ף מודה בדין זה דסי' ס"ט הנ"ל כו' וכ' דמד' הירושלמי בפ' הנודר והביאו הרא"ש שם סי' ג' ואלו נדרים מאי איתעביד להו כדשיל"מ או כדבר שאל"מ כו' מוכח דלא כהרי"ף הנ"ל וכ' דמד' הרמב"ם פ"כ מהל' מע"ש משמע נמי דלא כהרי"ף שכ' דבירושלים יאכל הכל בטהרה דהוי כדשיל"מ משמע דדשיל"מ לא הוי באמת וגם כ' דעי' בפלתי לפ"מ שביאר מוכח ג"כ דלא כהרי"ף וכן דעת הרבה פוס' כו' וכ"נ עיקר עכ"ד ועי' בביאורי הגר"א שם שכ' וע"ל סי' ק"ח סעי' א' בהג"ה שפ' דלא כהרי"ף שכ' ואם אפה פת עם ככר כו' מותר בשניהם וכטעם הא' שכ' הרי"ף שם דלוי לא שרי אלא בדיעבד עכ"ד ועי' עוד בביאורי הגר"א לקמן סי' ק"ח ס"ק ט' שכ' נמי כן דמוכח משם דלא כהרי"ף כו' וסיים דמ"מ העיקר כתי' הא' של הרי"ף עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"א שהק' על הרמ"א דסי' צ"ט הנ"ל מד' הרי"ף הנ"ל כו' וכ' ליישב דהתם כבר מבוטל היתר בהיתר קודם שבא לידי דשיל"מ ושוב אינו תו"נ ובהא מודה הפר"ח דלא קי"ל כרי"ף בזה כו' וסיים ומ"מ יראה לדינא כהמחבר והרב והש"ך ושאר פוס' וכ"כ הר"ן בזה דכה"ג לא מקרי דשיל"מ ואף במינו בטל עכ"ד ועי' בפ"ת ס"ק ח' מה שהביא בשם תשובה מאהבה בזה ועי' לעיל סי' צ"ט ס"ק י"ד מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה אחר כותבי הנ"ל ראיתי בנו"ב הנדפס מחדש בסוף הס' שכ' להגאון ר' אלעזר פלעקלס מענין הפלוגתא דהרי"ף והראבי"ה הנ"ל וכ' דדעת רש"י ביבמות פ"ב כהראבי"ה כו' ול"ק מד' רש"י סוף ביצה גבי מים ומלת כו' דהתם ר"א הוא דקא' הטעם משום דשיל"מ כו' ולר"א אף שהוא מותר לדבר שלא נאסר מקרי דשיל"מ אלא דאנן קי"ל דר"א בדותא היא וכ' דד' הרמב"ם פ"ד מהל' ביכורים נוטה לדעת ראבי"ה כו' והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הרמב"ם דהל' מע"ש הנ"ל דמוכח דס"ל כהראבי"ה הנ"ל ועי"ש בסוף הקונטרס בד' הגאון ר' שלמה הכהן מו"ץ דווילנא מ"ש בדעת הרמב"ם והאריך בזה וכ' אח"כ דבעיקר המחלוקת של הרי"ף וראבי"ה הנ"ל וגם בדשיל"מ למחר ואח"כ יחזור לאיסורו כמו בחמב"פ דנחלקו הרמב"ם והמרדכי אי מקרי דשיל"מ נ' דתליא בין ב' הטעמים של רש"י ביצה ג' ב' ושל הר"ן בנדרים נ"ב שהבאתי לעיל ס"ק א' והאריך בזה יעוש"ה

(ו) מחמת דם עי' ט"ז ס"ק י' ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י' מ"ש דיש ללמוד מדבריו דין חדש דהא דבמינו ברובא בטל היינו כשיש שם ממשו הא פליטה אף רוב א"צ כו' וזה לא נתבאר בשום פוסק וצ"ע רב עכ"ד ועי' בבית יהודא שהביא ראי' להט"ז מפסחים מ"ד ב' דיליף מגיע"נ דטכ"ע כו' והאריך בזה ועוד כ' שם ליישב קושי' החו"ד ס"ק ה' על הט"ז דהא בדשיל"מ אזלי' בתר שמא כו' ומ"ש ע"ד החו"ד ס"ק ו' במה שמיישב ד' הרמ"א והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ז) שלא הי' ניכר. והוא מד' המרדכי פ"ק דשבת סי' רנ"ט העתיקו הש"ך ס"ק י"ב וכ"פ המחבר באו"ת סי' ש"כ סעי' ב' כהמרדכי ועי' במג"א שם ס"ק ה' ועי' בבית מאיר באה"ע סי' קס"ט סעי' מ' שהק' ד' המרדכי אהדדי דבסוף תולין סי' תשל"ז הק' בשם רבינו משולם בהא דאמרי' ביבמות יבמה שרקקה דם חליצתה כשרה לפי שא"א בלא צחצוחי רוק מהא דתניא בזבחים פ' התערובות ר"י או' בשם ר"ג אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק אבל משמע לכ"ע דדם מבטל רוק א"כ ה"נ נימא הכי ותי' בתי' הב' א"נ ל"ל ביטול ברוב אלא בדבר שהי' ניכר בפ"ע תחלה ואח"כ נתערב אבל בדבר שתחלת ביאתו לעולם מעורב כו' ל"ל דבטל עכ"ל הרי דכ' להיפך דהיכא דאינו ניכר לא בטל ע"כ קושי' והאריך בזה והניח בצ"ע וכבר קדמו בקושי' זו בפלתי ס"ק ח' ולא ראה הב"מ ד' הפלתי שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב דשם גם אין דבר המבטלו ניכר כי הרוק והדם בא בפעם אחד וכן בזב שראה קרי דא"א בלא צחצוחי זיבה בא הזיבה והקרי כא' משא"כ כאן היין עומד מע"ש ובשבת זב לתוכו יין מענבים נתבטל תיכף דהיתר ניכר ולא האי' עכ"ד וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק י"א ובסי' ס"ט במשב"ז ס"ק ל"ה כהפלתי וכ"כ ס"ק ז' כהפלתי והביא ד' הפלתי הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ד ובספרו צל"ח פסחים ל"ד ב' ובספרו דורש לציון דרוש י"ג בהג"ה מבן המחבר שם ובשערי תורה תיג כלל ג' פרט ד' ובישוי"ע באה"ע שם במוסגר ס"ק י"ט שכ' נמי ליישב כהפלתי הנ"ל ועי"ש עוד בנו"ב מה שהק' על המרדכי דשבת הנ"ל מכלאים פ"ז מ"ת המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור כו' ועוד הק' משבת ס"ה ב' דאיתא דאין טובלין בנהרות ביומי ניסן דשמא ירבו נוטפין על הזוחלין כו' והאריך בזה ובסי' נ"ה שם מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה וכ' אח"כ דממשנה הנ"ל יש להקשות להיפך על המרדכי דחולין הנ"ל כו' דהרי במעביר עציץ נקוב תנן אם הוסיף מאתים אסור ודייקינן מיני' בחולין הוסיף אין לא הוסיף לא ואם לא הוסיף מאתים מותר והיינו שגידולי האי' בטילים במאתים בגידולי ההיתר כמו שפירש"י שם כו' ולד' המרדכי אכתי ל"ש כאן ביטול דהא הגידולין שהוסיף מעולם לא הי' עומדים בפ"ע ובתחלת ביאתם לעולם תיכף הי' מעורבים עם גידולי ההיתר וכ' דמזה מוכח כד' הצל"ח הנ"ל דעיקר סברת המרדכי בזה שראה קרי ויבמה שרקקה דם הוא מטעם שהמבטל לא הי' ניכר מעולם והכל הולך אחר המבטל ולפ"ז א"ש במעביר עציץ נקוב בכרם דבטל