יד אליעזר חלק א קעא

הלך ואחר שלמד עמו או' שינסנו עדיין ועד מעיד שלא ידע ללמוד עמו הדין עם המלמד מאחר שיודע עכשיו מוקמי' לי' אחזקה שידע כבר ונשבע נגד העד ונוטל שכרו והוא מד' המרדכי פ' מי שמת בשם הר"מ שפ' כר"נ דאזלי' בתר השתא לאפוקי ממונא כו' והניח בצ"ע ובאמת לק"מ דהתם הוי ברי עם חזקה דהשתא מהני להוציא ממון וכדאמרי' בכתובות י"ב ב' דבברי עם חזקה מוציאין ממון וגם התם רובא נמי איכא דרוב המשכירים א"ע ללמוד יודעים וכמ"ש המרדכי שס וכ' דכ"ש זה שהתנה מעיקרא ע"מ שידע ללמדו דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי הלכך ל"א שוב למד אלא כי היכי דהשתא יודע ה"נ מעיקרא נמי ידע עכ"ל ומש"ה מהני להוציא שכרו מבעה"ב ועי' בטור האבן שם שכ' ולענין ממון כבר נתבאר כו' דהוא מוציא מידם בלא ראי' אע"ג דכ"ע בחזקת בריאים והשתא בריא לפנינו אפ"ה כיון שהיא חזקה העשוי' להשתנות לא אזלי' בתרה ואפי' תפסו בעדים מוציאים מידם אולם ברוב שאין עשוי להשתנות ואיכא נמי חזקה דהשתא מוציאין ממון כגון בהאי דהמרדכי כו' בשכר מלמד ולא ידע אם יודע ללמוד עם הנערים והשתא יודע אמרי' רוב העוסקים במלאכה זו יודעים והשתא יודע מוציאין ממון אולם נ' דוקא בברי ושמא אבל בברי וברי אין מוציאין ממון כו' עכ"ד הרי דהרגיש בקושי' התוי"ק וכ' ליישב כעין מ"ש ולק"מ קושי' התוי"ק הנ"ל ועי' בביאורי הגר"א שם סי' של"ה ס"ק ט' שכ' ע"ד הרמ"א הנ"ל וכ"ז כשיטת התוס' שם כו' אבל הרי"ף וש"פ פ' דלא כר"נ וכמש"ל סי' רנ"א סעי' ב' עכ"ד ומשמע דס"ל כהתוי"ק הנ"ל דד' הרמ"א סתרי אהדדי אבל באמת ד' הרמ"א לא סתרי אהדדי כלל וכמ"ש ועי' בש"ש שם פי"ב שהק' נמי ד' הרמ"א הנ"ל אהדדי וכ' ליישב עפ"ד תשובת הר"ן הנ"ל דטעמא דר"י אינו אלא לפי שאותה חזקה עשוי' להשתנות שהחולי מצוי ולפיכך אפי' עכשיו נמי בריא אין או' חזקה מבטלת חזקת ממון ובמלמד כיון דרוב המשכירין עצמן ללמוד יודעין הן כו' והך רוב אינו מצוי להשתנות ומש"ה אזלי' בתר השתא אפי' לדידן דקי"ל כר"י ומשום דע"כ לא קא' ר"י אלא בשכ"מ ומשום דאע"ג דרוב בריאים הם מ"מ כיון דהחולי מצוי ועשוי להשתנות לא מהני הך רובא כו' עכ"ד וכעת ראיתי בהיד החזקה שם שהק' על הבעה"מ הנ"ל מהא דפסקי' כר"י דעל המקבל להביא ראי' אף דאיכא רובא וחזקה כו' וכ' מתחלה ליישב דהבעה"מ ס"ל כהרשב"ם דפ' כר"נ כו' ואח"כ דתה זה וכ' ליישב דלכאורה יש לתמוה בד' הגמ' ב"ב קנ"ג ב' כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כר"נ כו' וקשה מנ"ל לרבא ללמוד דינו מר"נ הא באמת יש שם ג"כ רוב כו' וכ' לבאר דרבא דאמר לעיל דהרי מת והרי קברו מוכיח עליו ס"ל סייעתא שפיר מר"נ דס"ל דגבי ר"נ ליכא רוב רק חזקה דהשתא כיון דאיירי ע"כ במחנה כל נכסי דבמתנה במקצת אף שהי' שכ"מ ליכא חזקה א"ו איירי בכל נכסי לכך סבר שפיר דל"ש לומר דרוב עולם בריאים הם דאף דרוב בריאים הם אבל רוב עולם שנותנים כל נכסיהם ליתנהו בריאים דאדם ל"ש שיתן כל נכסים לאחרים דמהיכא יתפרנס דמה"ט סתם שכ"מ שנותן כל נכסים אם עמד חוזר דודאי לא נתן הכל רק ע"מ שימות דאל"כ היאך נתן הכל אלמא דזה אומדנא דמוכת הוא לכך שפיר אתרע הרוב והוי כמו דאמרי' רוב נשים כו' וכל הנישאת בתולה יש לה קול וזו שלא הי' לה קול אתרע הרוב וכן זה אף דרוב עולם בריאים הם רוב הבריאים אין נותנין כל נכסים וזה הואיל דנותן כל נכסים אתרע הרוב דזה דרך של שכ"מ לכך מביא רבא שפיר ראי' מר"נ דלדידי' מהני רק חזקה דהשתא ואף ר"י י"ל דלא פליג עליו בסברא זו דלא מקרי רוב רק ס"ל דאף אם הוא בריא אינו מוציא מחזקת מ"ק אבל אי הוי נקרא רוב אף ר"י מודה דהי' מוציא מחזקת מ"ק בלא ראי' מכח רוב וחזקה כדין של בעה"מ הנ"ל ומיישב בזה קושי' הפ"י בקידושין שם על רב כו' אבל רבא ס"ל דלכ"ע ל"ש כאן רוב כנ"ל אבל כפי אשר מדתה הש"ס לשמואל י"ל דר"נ ס"ל זה לרוב אבל ר"י לא ס"ל זה לרוב כסברא הנ"ל ומיישב בזה קושי' על התוס' שם קנ"ב א' ד"ה ועוד כו' דהתוס' ס"ל כהבעה"מ הנ"ל כו' לכך מקשה שפיר דלעיל לר"י דלא מהני היינו דליכא רוב אבל חזקה דרבא הוא מכח רוב כו' לכך מקשו שפיר וא"כ ס"ל להתוס' כהבעה"מ עכ"ד ודבריו נכונים בזה והיינו כהבית נאמן והמקנה הצ"ל אבל מ"ש אח"כ דעדיין צ"ע דברפ"ב דכתובות מוכח להדיא דעת התוס' דלא כהבעה"מ עכ"ד וכ"כ בסי' י"א וי"ב וסי' י"ז שם דהתוס' כתובות הנ"ל לא ס"ל כהבעה"מ בזה אין דבריו נכונים דהתוס' כתובות הנ"ל ס"ל כמ"ש המלחמות שם דהכא ליכא חזקה דגופה דאין האשה עומדת בחזקת שלא לישאת מעולם אבל היכא דאיכא רובא וחזקה י"ל דאף התוס' ס"ל דמוציאין ממון וכמ"ש לעיל ובספרי דמשק אליעזר בכללי תפיסה שם ועי' בעין יצחק סי' ס"ה שכ' נמי להוכיח דברוב וחזקה מוציאין ממון וכ' דגם התוס' כתובות הנ"ל נמי ס"ל כן והק' נמי דאמאי פסקי' כר"י כו' והא איכא התם רוב וחזקה וכ' מתחלה ליישב משום דהתם הנתבע טוען ברי כו' והביא ד' הפ"י הנ"ל ואח"כ דחה זה וכ' ליישב כהמקנה וגם הביא תשובת הר"ן הנ"ל ליישב קושי' זו והאריך הרבה בזה ועי' עוד בספרו נחל יצחק סי' מ"ג שהביא ראי' מד' הרמ"א דסי' של"ה הנ"ל דברוב וחזקה מוציאין מהמוחזק כו' והק' מד' הרמ"א דסי' רנ"א הנ"ל ד"ה כר"י וכ' דש"ה גבי מלמד דטוען ברי וצירוף רוב וחזקה דהשתא דמוציאין ממון ע"י זה כו' א"נ שאני במלמד כמ"ש המרדכי שם דכ"ש זה שהתנה מעיקרא ע"מ שידע ללמדו ומלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי כו' אבל בהא דסי' רנ"א ל"ש כן ואח"כ הק' לפ"מ דקי"ל כר"י כו' אלמא דברוב בצירוף חזקה לא מהני להוציא ממון כו' וכ' ליישב דש"ה בסי' רנ"א דהוי חזקה דהשתא אבל חזקה דמעיקרא דעדיפא שפיר מוכח דבצירוף רוב מוציאין ממון כו' עכ"ד ועי' עוד בספרו באר יצחק חאה"ע סי' ו' מ"ש והאריך בזה אך ראיתי במהרי"ט ת"א סי' צ"ח שכ' וז"ל ועוד אע"ג דלגבי איסורא אזלי' בת"ר לאפוקי ממונא הא קי"ל אין הולכין בממון אחה"ר כדאמרי' בר"פ המניח ואע"ג דחוקה מסייע לרובא כדאמרי' בסוף קידושין ובפ' מי שמת גבי מי שכתב כל נכסיו ולא כתב בה שכ"מ דלא קי"ל כר"מ דאמר אם בריא הוא העמידנו על חזקתו שהי' בריא אלא כרבנן דאמרי הממע"ה עכ"ל הרי שכ' בפשיטות דאף ברובא וחזקה אין מוציאין ממון ולא הביא ד' הבעה"מ והר"ן הנ"ל שכ' להדיא בהיפך דברובא וחזקה מוציאין ממון ועי' בשערי הורה ח"ג כלל י"א פרט י"א שהביא ד' מהרי"ט הנ"ל וד' בעה"מ הנ"ל וגם הביא ד' התוס' בכורות כ' א' ד"ה ור"י כו' דס"ל נמי כמהרי"ט הנ"ל דאף ברובא וחזקה אין מוציאין ממון כו' והק' על הבעה"מ מהא דקי"ל כר"י כו' וכ' ליישב משום דהוי חזקה העשוי' להשתנות דהחולי מצוי כו' והביא ד' תשובת הר"ן הנ"ל והאריך בזה וסיים בצ"ע לדינא ולפ"ד התשובת הר"ן הנ"ל אין ראי' מהרי"ט הנ"ל ראי' מהא דלא קי"ל כר"מ משום דהתם הוי חזקה העשוי' להשתנות דהחולי מצוי ומ"מ העיקר לדינא דברובא וחזקה מוציאין ממון וכדעת בעה"מ והר"ן הנ"ל וגם התוס' ברפ"ב דכתובות הנ"ל נמי ס"ל כן וכמ"ש וכ"פ בנחל יצחק ובעין יצחק שם וכן העלותי בספרי דמשק אליעזר שם וכ"כ בהמקנה בקידושין ד' א' ד"ה לא נצרכה בפשיטות דברובא וחזקה מוציאין ממון הובא דבריו בשערי תורה שם וכן עיקר לדינא ועי"ש עוד בהיד החזקה ובתוי"ק ובטור האבן שם מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בבית נאמן מ"ש להקשות בהא דחולין קל"ד א' גבי גר שנתגייר כו' ס' פטור כו' דהא יש להפרה חזה"ג שמעיקרא בחיים היתה והי' לנו לומר עתה נשחטה אחר שנחגייר כו' וכ' ליישב והאריך