יד אליעזר חלק א קעב

בזה ועי' לעיל סי' ס"א ס"ק י"ג מ"ש ע"ד הפלתי שם ס"ק י"ד בהא דגר שנתגייר יעוש"ה ועי"ש עוד בב"ע שהק' על המחבר דכאן פ' בדין הגבינות בטריפות שמחמת סרכא או בהוגלד פי המכה לאסור למפרע עד יב"ח ובחו"מ סי' רכ"ד פ' במוכר שור לחבירו ולמצא טרפה דאמרי' כל מי שנולד הס' ברשותו עליו להביא ראי' אפי' בהוגלד פי המכה ואפי' לא נתן מעות עדיין צריך לשלם דאמרי' כ"נ כ"ה בלקתה קודם ג' ימים דלכאורה הוא תמוה דהא אם הגבינות שנעשו בבית המוכר מפרה זאת אנו אוסרים אותם מס' וא"כ איך יוציא ממון מהלוקח מטעם חזקה דברשותו נמצא והרי החזקות סותרות זו את זו ויכול הטבח לומר להמוכר כיון שאתה בעצמך מחזיק בס' שמא ברשותך נולד שאתה אוסר הגבינות שאצלך וא"כ האיך תוציא ממנו ממון ומצינו דחזקת ממון עדיפא כו' שאפי' במקום רוב אין מוציאין ממון וא"ל דבאמת אם יש גבינות ברשות המוכר ואנו אוסרים לו אז א"מ ממון מיד הטבח משום דסתרי אהדדי כו' דמסתימת הפוס' שלא חילקו בזה לא משמע הכי וכ' ליישב דמ"מ הדין דין אמת דכך הוא דין תורה לילך בכל דבר אתר חזקתו אף דסותר לחזקה אחרת ובכ"מ שאנו מחזיקין הדבר ברשותו וא"ל להחזיק מרשות לרשות אף שסוקר לחזקה אחרת והביא דומיא לזה מהא דמצינו גבי ע"א שמעיד לאשה שמת בעלה שאנו מתירין אותה להנשא ואפי"ה אין האחין נכנסין לנחלה ע"י רק לענין כתובה גובה כו' וכן מצינו להיפך גבי נטבע במשאל"ס שאין מתירין את אשתו להנשא ואפי"ה האחין נכנסין לנחלה ע"פ כו' ואח"כ כ' דמד' התוס' נדה כ"ה א' ד"ה גבי בהמה כו' לא משמע הכי כו' וכ' ליישב ד' התוס' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בעין יצחק שם מ"ש ליישב ומ"ש ע"ד הקצה"ח סי' רכ"ד שכ' דע"כ ל"א כל מי שנולד הס' ברשותו כו' אלא היכא דאיכא חזה"ג דאלים טובא כו' ומ"ש ע"ד התוס' חולין נ"א א' ונדה נ"ח א' לענין כ"נ כ"ה והאריך הרבה בזה ועי' בפתח הבית סי' י"ז ובש"ש שמעתא ז' פי"ז י"ח ובחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג כ"ד ובאמרי בינה דיני טריפות סי' י' וברמ"ץ חיו"ד סי' ל"ו מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' רכ"ד ס"ק ב' וסי' ס' ס"ק ז' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בב"ע שהק' על מ"ש הטור באה"ע סי' ל"ט דאם נמצאו בה מומין והיא ארוסה דמוכח התם דס"ל דהקידושין בטלים לגמרי וא"צ גט כלל וכמ"ש הב"ש שם ס"ק י"א כו' וקשה דהא אמרי' בכ"מ השתא הוא דאתרע כמו גבי גבינות והביא ד' הפלתי כאן שהרגיש בזה וכ' דה"ט משום דאמרי' כ"נ כ"ה וגם יש חזקת פנוי' דידה משא"כ בגבינות שיש כנגדה חזקת כשרות דבהמה ותמה עליו דהא מבואר דבכ"מ דל"ש לומר חסר ואתאי חזקה קמייתא עדיפא אפי' יש חזקה אחרת כנגדה וכ' דגבי מומין ג"כ שייך לומר חסר ואתאי דהא ע"כ מיירי במומין שאינם ראוים להיות בעת לידתה אלא כגון נכפה וריח הפה דבזה ל"ש לומר חסר ואתאי דמסתמא הי' בה חולי הגורם דבר זה והחולי ידוע שאינו בא בפ"א רק הולך וחסר והחולי מתגבר בכ"פ יותר ולכן שם תלוי הדבר ברשות די"ל דמזל דידה גרם או מזל דבעל שנסתפחה שדהו ולכן כשנמצאו בה המומין בעת אירוסין שעדיין לא נכנסה ברשות הבעל יש לנו לומר שמזל דידה גרם וכיון שהוא דבר שהולך וחסר חוקה דהשתא עדיפא טפי משא"כ כשעכשיו היא נשואה אמרי' דמסתמא מזל דבעל גרם ענ"ד ועי"ש עוד ובתוי"ק ובטור האבן ובבית נאמן ובד"ח שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ובד' מהרי"ט שהבאתי לעיל בריש הקונטרס שכ' בכונת התוס' יבמות ס"ח א' דחזקת קטנות לא חשיב חזקה דהוי חזקה העשוי' להשתנות ראיתי כעת בס' ברכת רצ"ה סי' קט"ז שהשיג נמי על מהרי"ט דחזקת קטנות חשובה חזקה גמורה אף שעשוי להשתנות וביחוד מד' התוס' בעצמם בקידושיו ס"ד גבי בני זה בן י"ג כו' דמוכח דס"ל דחזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה כו' וכ' בכונת התוס' יבמות הנ"ל דבאמת הך סברא דכל שעשוי להשתנות לא חשוב חזקה הוא סברא אלימתא אולם עכ"ז אינו רק כשאנו באים להכריע מתורת החזקה את הס' ולומר כיון שעד עתה הי' כך י"ל דלא נשתנה מכמות שהי' דלזה שפיר אמרי' כיון שמקודם הי' הדבר עשוי להשתנות ל"ש שוב לומר דהחזקה מכריע שלא נשתנה דהרי הדבר עשוי מאז להשתנות אבל כשאין אנו באין לדון מתורת זה שהחזקה מכריע ורק משום דכל שיש ס' אין אנו יכולין להוציא הדבר מחזקתו עד שיהי' בירור לפנינו וכמו בתרי ותרי דאין החזקה מכריע כלל הס' דלא עדיפא מעדים ואפי"ה מוקמי' אחזקה שפיר יש לדון בכה"ג אף שהי' הדבר עשוי להשתנות דמ"מ כל שלא נשתנה עתה בבירור אין אנו יכולין להוציא הדבר מחזקתו שהי' עד עתה וכ' אח"כ דהא דאמרי' דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא כו' דבאמת לענין שיכריע את הס' ב' החזקות שוים. הם ורק דכיון דמ"מ אין יתרון לענין הכרעת הס' לחזקה. דהשתא על החזקה דמעיקרא ועדיין הדבר שקול ממילא אין יכולין להוציא הדבר מחזקתו דמעיקרא ומשום דכל שהדבר ס' אצלינו א"י להוציא הדבר מחזקתו עד שיבורר לנו הדבר כו' דאין אנו צריכין לבא לזה שהחזקה מכריע ורק אף, שהדבר שקול מעמידים אחזקתו הראשונה וכמו בתרי ותרי ומעתה כ"ז היכי שיש כח ביד החזקה דמעיקרא ג"כ להכריע דבזה שפיר אמרי' דאף שיש חזקה דהשתא המכריע בהיפך מ"מ כיון שעדיין הדבר שקול א"י להוציא הענין מחזקתו וכמו היכי שאין כאן הכרעה כלל מצד החזקה דמעיקרא דמ"מ מוקמי' אחזקה אבל היכי שאין החזקה דמעיקרא מכריע כלל כגון היכי שאין עשוי להשתנות דלא חשיב חזקה להכריע ורק דאמרי' דא"י להוציא מחזקתו עד שיבורר ל"מ רק היכי דליכא חזקה המכריע להיפך אבל היכי דיש חזקה דהשתא המנגד שפיר יש לנו למיזל בתר חזקה דהשתא דכיון דחזקה דהשתא מכריע אח הס' דלזה אין החזקה דמעיקרא מועיל בכה"ג כיון שעשוי להשתנות ממילא אין כאן ס' רק בירור גמור ושפיר מוציאין מחזקתו הראשונה ומעתה שפיר ד' התוס' יבמות כיון דהשתא הוא ודאי בן ט' לא מוקמי' אחזקה דמעיקרא ואף דבכ"מ כשיש חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא אזלי' בתר החזקה דמעיקרא מ"מ הכא כיון דעשוי להשתנות א"כ אין כת ביד חזקה דמעיקרא להכריע שפיר אזלי' בתר חזקה דהשתא שהוא מכריע את הס' ול"ש שוב לומר שא"י להוציא הדבר מחזקתו בס' דהחזקה דהשתא הכריע את הס' ועשאו כודאי יחדיו ידובקו כו' ומיישב בזה הקושי' על הפוס' דס"ל דביה"ש דאפוקי יומי חשיב חזקת אי' וגזרו ג"כ על השבותין וא"כ אמאי דוקא היכא דעשה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת כו' הרי גם בעשה מלאכה בביה"ש דמוצ"ש לחוד הול"ל לפ"ז דחייב חטאת דמוקמי' בחזקת יום שעבר כו' והאריך בזה ועי' בטור האבן שם ובב"ע שם ובסי' ל"ג מ"ש בענין חזקה העשוי' להשתנות והאריכו בזה יעוש"ה

סעי' ד (ג) שליא כו'. עי' חו"ד ס"ק ב' שכ' דל"ש כל היוצא מן הטמא טמא רק בדבר המתמצה מגופה אבל בדבר שנוצר בתוכה ברי' חדשה בידי שמים ל"ש כל היוצא מטמא והביא ראי' מהא דצריך קרא לפרה הנולד מגמל כו' והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני טריפות סי' י"א מה שהשיג עליו וגם השיג ע"ד מ"ש בס"ק א' והאריך בזה יעוש"ה

סעי' ה (ד) וחלב. עי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קי"ז לענין פרה המשתנת דם אם מותרת החלב שלה דדעת השואל שם דמותר משום ס"ס ודימה זה לפרה שהיתה בוקא דאטמא שהתירו הגבעת שאול והטור האבן החלב שלה משום ס"ס וה"ה בזה והטוב טו"ד האריך