יד אליעזר חלק א קע

מצפרא עכ"ד וכ"כ בחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מ"ט דהיכא דקדשה היא עצמה הוו ודאי קידושין ולא ס' כמו בנגע בא' דאם לא ראוהו חי מבערב דלא מהני חזקת טהרה נגד חזקה דהשתא שהרי טמא אפי' בר"ה אלמא דהוי ודאי ולא ס' ודלא כב"ש שכ' דבזה הוי ס"ק וכ' ועוד נ' דקדשה אבי' קודם הנץ החמה חוששין לקידושיו אף לרב דבזה קודם הנץ הוי כלילה והראי' מדתנן לקמן ס"ג היתה למודה לראות עם הנץ כו' רי"א כל היום שלה אלמא דשינוי הגוף תליא בהנץ החמה וכ"מ בהא דנגע בא' דקתני ולמחר השכים ומצא מת דהיינו אחר עמוד השחר משמע דאם מצאו מת אחר נץ החמה לא הוי כשעת מציאתן משום דתלי' השינוי בנץ החמה ועי' ביצה ז' גבי בדק בקינה של תרנגולים כו' ופירש"י שם כו' משמט דעמוד השחר גורם השינוי וצ"ע עכ"ד ועי' בדברי חיים דיני קידושין סי' י"ט מ"ש ע"ד הב"ש הנ"ל והביא תשובת הרא"ש כלל ל"ג סי' ה' הובא בב"י אה"ע סי' מ"ג כו' דמשמע מדבריו דהוי קידושי ודאי כו' והאריך בזה ועי' בפ"י בקידושין שם ובהיד החזקה שם מ"ש ע"ד הב"ש הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה

(ה) והנה בחו"מ סי' רנ"א סעי' ב' פ' הרמ"א דאם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו ואו' שמתנת שכ"מ הי' והמקבל או' שבריא הי' ולא יוכל לחזור על המקבל להביא ראי' והיינו כר"י בקידושין ע"ט ב' וב"ב קנ"ג ב' דתניא מי מוציא מיד מי כו' ופ' הרמ"א כר"י ואמרי' בקידושין שם אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כר"י ע"כ לא קא' ר"י התם אלא דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו כו' ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' לר"נ ט"כ לא קא' ר"נ התם דכ"ע בחזקת בריאים קיימי מאן דקא מפיק נפשי' מחזקה הוי עלי' לאתויי ראי' כו' וא"כ מוכח מד' הרמ"א הנ"ל דפ' כר"י דאף דאיכא רובא דרוב העולם בחוקת בריאים הם וגם איכא חזקה דהשתא דהוי בריא אפי"ה לא מהני נגד חזקת ממון ולכאורה קשה ע"ד הרמ"א דהא מבואר בבעה"מ ברפ"ב דכתובות דברובא וחזקה מוציאין ממון שכ' דהא דפריך הגמ' שם ט"ז א' וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתו עדים מאי הוי דקאי גם לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחה"ר הכא מודה משום דהוי רוב בצירוף חזקת הגוף אף שמואל מודה דהולכין בממון אחה"ר וכ"כ התוס' ישנים שם ומד' התוס' שם שכ' דלרב פריך אין ראי' דלא ס"ל כהבעה"מ די"ל דס"ל כמ"ש הרמב"ן במלחמות שם שהשיג על הבעה"מ וכ' וז"ל דהכא ליכא חזקה דגופה דאין האשה עומדת בחזקת שלא נשאת מעולם ואין לך בה אלא רוב כו' עכ"ל וכן ס"ל להתוס' אבל היכא דהוי חזקה ורובא י"ל דאף התוס' והרמב"ן ס"ל דמוציאין ממון כ"כ הר"ן בפ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ בשם הרשב"א דברובא וחזקה מוציאין ממון לכ"ע ועי' בספרי דמשק אליעזר בכללי תפיסה סי' ו' שהוכחתי נמי מד' התוס' בכתובות כ"ט א' ד"ה ועל הכותית כו' ומד' התוס' בב"ק כ"ז ב' ד"ה קמ"ל כו' דברובא וחזקה מוציאין ממון לכ"ע והארכתי בזה יעוש"ה וא"כ קשה על הרמ"א הנ"ל שפ' דעל המקבל להביא ראי' והא הוי רובא וחזקה אך י"ל דרוב בריאים לא הוי רוב גמור וכמ"ש הר"ן בתשובה סי' ס"ו הובא בב"י לקמן סי' ר"א וז"ל וקי"ל כר"י דס"ל דהנותן נאמן וטעמא משום דהעמד ממון על חזקתו ול"א העמד אדם על חזקתו חזקת בריא כמו שהי' מתחלה ואף שעכשיו הוא ג"כ בריא לפי שאותה חזקה עשוי' להשתנות שהרי החולי מצוי לפיכך אף שגם עכשיו הוא בריא אינו מבטל החזקת ממון עכ"ל הרי דס"ל להר"ן דרוב בריאים לא הוו רוב גמור וכן ס"ל להרמ"א הנ"ל ומש"ה פ' דעל המקבל להביא ראי' וכ"כ בדברי חיים שם דהרמ"א ס"ל כד' הר"ן הנ"ל ועי' בהמקנה שם שהק' נמי על הרמ"א הנ"ל שפ' כר"י דהא קי"ל דחזקה ורובא עדיף הא א"ק א"כ למה יוציא מידם בלא ראי' וכ"ש דקשה על רב דאמר אנא דאמרי כר"י כו' הא רב ס"ל דהולכין בממון אחה"ר והכא איכא נמי רובא דעלמא בחזקת בריאים וכ' ליישב דהאי רוב לאו רוב גמור הוא כיון דאמרו חז"ל שכ"מ שכ' כל נכסיו דיכול לחזור בהן היינו משום דאומדנא דמוכח הוא שאין אדם נותן כל נכסיו לאחרים אע"כ שנתן מחמת מיתה א"כ הא גופא הוי ריעותא לרוב דרוב ב"א אין נותנים כל נכסיהם אא"כ הוא שכ"מ ומחמת מיתה כו' עכ"ד ועי' בבית נאמן שם שכ' דד' הגמ' בקידושין הנ"ל צריכים ביאור דהאיך מדמה פלוגתא דרב ושמואל להך דכאן יש סברא דרוב מביאים סימנים מצפרא כו' וכ' לפרש דהיינו סברת הש"ס דיש כאן רוב נגד רוב דזה ודאי דלא שכיח כלל שבריא יתן כל נכסיו לאחרים כו' דהא מה"ט קי"ל דמתנת שכ"מ בכולי' יכול לחזור בו משום דחזקה דלא נתן אלא מדאגת מיתה כו' וא"כ כאן דמיירי במתנת שכ"מ בכולי' י"ל דאזלי' בת"ר ב"א שאין נותנים כל נכסיהם לאחרים בעת בריאתם ומסתמא הי' שכ"מ ויש כאן רוב אחר כנגדו דרוב ב"א בחזקת בריאים קיימא ועוד יש כאן חזקה המסייע עם הרוב לנותן והוא חזקת מרא קמא ולכן ס"ל לר"י כיון דהוי רוב נגד רוב הוי כס' השקול ומוקמי' הממון בחזקת בעליו הראשונים אע"ג דעכשיו הוא בריא לא מהני חזקה דהשתא לגרועי חזקת מ"ק דחזקה דמעיקרא עדיפא טפי ולכן ס"ל דהוא מוציא מידם בלא ראי' דחזקה דהשתא לא מהני מידי ור"נ ס"ל דחזקה דהשתא מהני לסיוע לס' וכיון שיש רוב נגד רוב אזלי' כתר חזקה דהשתא והשתא שפיר מדמה הש"ס להך פלוגתא דרב ושמואל כו' ודחי אמר לך רב כו' ע"כ לא אמר ר"י התם כו' ר"ל דאזיל לשיטתי' דאלים לרב רובא בכ"מ אפי' להוציא ממון ולכן כאן בצירוף סברא דהרי היא בוגרת לפנינו לא חיישי' לקידושי אבי' כלל משא"כ התם דס' שקול הוא דיש רוב נגד רוב ולכן אמרי' העמד ממון על חזקתו ר"ל חזקת מ"ק דעדיפא טפי ושמואל אמר לך ע"כ לא קא' ר"נ כו' דכ"ע בחזקת בריאים קיימי ר"ל דרוב זה עדיף מהך רובא דאינשי דאין נותנים שלהם כולו לאחרים דזה הוי רובא דאיתא קמן מהך רובא דליתא קמן כו' דשמואל ס"ל לחלק בהכי כו' עפ"ד התוס' סנהדרין ג' ב' כו' וכ"כ עוד שם בחלון י"ח עד חלון כ"ב ומ"ש עפ"ז לפרש ד' הגמ' ב"ב קנ"ג ההוא מתנתא כו' והאריך כזה יעוש"ה והיינו כעין ד' המקנה הנ"ל ועי' בתוי"ק מה שהק' על תשובת הר"ן הנ"ל דמ"ט דר"נ כו' והאריך בזה ולפ"ד הבית נאמן הנ"ל שפיר סברת ר"נ דס"ל דרוב זה דבחזקת בריאים קיימי עדיף מהך רובא דאינשי דאין נותנים שלהם כולו לאחרים משום דהוי רובא דאיתא קמן מש"ה ס"ל דאזלי' בתר השתא ועי' בבנין עולם שם מ"ש בד' הגמ' קידושין הנ"ל והאריך בזה ועי' בבית יצחק בסוף הס' בנעילת שערים דין אין הולכין בממון אחה"ר שכ' נמי דברוב וחזקה מוציאין ממון וכ' דגם התוס' ברפ"ב דכתובות הנ"ל נמי ס"ל כן והק' מב"ב קנ"ג לא כתב בה שכ"מ כו' וחכמים או' הממע"ה והא הוי רובא וחזקה כו' וכ' ליישב דהתם אתרע לה רובא דרוב הבריאים אין נותנים כל נכסיהם בלי שיור והוי כמו כו' רוב הנישאות בתולות יש להם קול וזו הואיל ואין לה קול כו' והאריך בזה והיינו כמ"ש בספרו בית נאמן הנ"ל ועי"ש בב"ע סי' ל"ג מ"ש והאריך בזה ועי' בפ"י בקידושין שם שהק' נוי קושי' הנ"ל על הרמ"א הנ"ל דברפ"ב דכתובות משמע דברובא וחזקה מוציאין ממון וקשי' הלכתא אהלכתא כו' וכ' ליישב דהא דקי"ל כר"י היינו לפי שהמוחזק טוען ברי וכל היכא שהמוחזק טוען ברי ודאי הוי כלל גדול בדין הממע"ה אפי' לכמה רובא וחזקה משא"כ התם בכתובות דאיירי שהמוחזק טוען שמא כו' והאריך בזה, עוד הק' התוי"ק שם ד' הרמ"א אהדדי דבסי' רנ"א הנ"ל פ' כר"י ובסי' של"ה סעי' א' פ' בעה"ב ששכר מלמד ואמר שילך אצל קרובו לנסותו אם יוכל ללמוד עם הנער ולא