יד אליעזר חלק א קיא

אמרי' דהאי קניא מחיי' אי נמי כלבא הוא וכשרה דההוא בר אוזא דהוי בי רב אשי דעאל לבי קני נפק כי ממסמס קועי' דמא אמר רב אשי לאו אמרת ס' כלבא ס' שונרא אימר כלבא ה"נ אימר קניא מחיי' ואמאי כל ס' אי' לחומרא הוא כי אמרי' ס' אי' לחומרא כגון חתיכה של חלב שנתערבה עם חתיכות אחרות דודאי הוי איכא אי' אבל הכא מי יימר דהוי אי' אחזוקי אי' הוא ואחזוקי אי' לא מחזקינן עכ"ל ומשמע מדבריו דס"ל דמוקמי' אחזקה בס' השקול ודלא כהסמ"ק והאו"ה והר"ן והרשב"א והמרדכי לדעתו וכן ראיתי באשכול הל' טריפות סי' י"ז שהביא ד' הבה"ג אלו וכ' דס"ל להבה"ג דבס' השקול מוקמינן אחזקה ועי' בתוי"ק שם מ"ש בדעת בה"ג והאריך בזה והניח בצ"ע ולא הביא ד' האשכול הנ"ל שמבואר להדיא שדעת בה"ג דבס' השקול מוקמי' אחזקה. ובדעת רש"י הנה מד' רש"י בחולין מ"ת ב' ד"ה לחבירו מוכח דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים שכ' וז"ל והא לא אמרי' דלמא אנקוב לחבירו דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אי לא אתחזק כגון היכא דליתא לריאה קמן דע"כ חזקה היא זו שרוב. הנבלעין אין נבלעין אלא דרך הושט ומשם לא יצתה בתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה עכ"ל הרי דס"ל לרש"י דאף דאיכא ריעותא מחיים דרוב הנבלעין דרך הושט וע"כ דנקובי נקיב אפי"ה לא חיישי' שמא נקב לחבירו עד שנראה ואף שיש המחט הטורף לפנינו וכ"כ בטור האבן שם להוכיח מד' רש"י אלו דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים והאריך בזה אך הבית מאיר באה"ע סי' ו' סעי' ד' כ' להוכיח מד' רש"י בחולין י"ג ב' גבי אין רוב מינין אומות כו' ומד' רש"י שם קל"ד א' גבי פרה בחזקת פטורה כו' וס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה והביא כן בשם הפמ"א והשיג על הפרמ"ג בפתיחה להל' טריפות במה שהשיג על הפמ"א וכ' עליו דנעלם ממנו ד' הגמ' ביבמות קי"ט א' אמר רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי אי' כרת מה לי אי' לאו כו' ומ"ש שם להשיג על הפלתי והאריך בזה יעוש"ה ועי' בבינת אדם שם סי' י"ח שכ' נמי שכן הוא דעת רש"י דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה והביא ד' הב"מ הנ"ל והאריך בזה ועי' בתוי"ק שם שכ' דדעת רש"י דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים והאריך בזה והיינו כהטור האבן בדעת רש"י ולא כהב"מ והבינת אדם הנ"ל בדעת רש"י ועי"ש עוד בתוי"ק שכ' להוכיח מד' הב"י באה"ע סי' קע"ג שהביא ד' ר' ירוחם בשם הרמ"ה שכ' גבי ס' גירושין לא מיבעי בב' כיתי עדים דהוי ספי' דאורייתא אלא אפי' בכח אחת דהוי ספד"ר נמי חולצת כו' דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים כו' והאריך בזה ועוד כ' להוכיח מד' הסמ"ג גבי נשבר העצם כו' דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים כו' ומ"ש בד' או"ה והאריך בזה יעוש"ה והיינו כמ"ש הש"ך בדעת הסמ"ג וכן הוא דעת ס' התרומות דבס' השקול מוקמי' אחזקה אפי' בנולד ריעותא מחיים שהוא כ' כד' הסמ"ג וכ"כ הש"ך שהוא ג"כ דעת ס' התרומות ועוד הביא הש"ך ד' מהרא"י בהגהות ש"ד סי' ס"ו דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים ועי' בתוי"ק שם מ"ש בד' הגהות ש"ד והאריך בזה אך דעת האשכול שם דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וחולק על הבה"ג הנ"ל שכ' וז"ל אמר אמימר משמי' דר"נ ג' קני הוי כו' דליבא פליגי רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו כו' וכ' הגרי"ץ נקטינן לחומרא דכולהו במשהו וכ"כ בס' גלודה ובש"ד איכא דקשי' להו כיון דס' נימא נשחטה הותרה כר"ה ול"ק דר"ה לא אמר הכי אלא בדלא אתיליד ריעותא קודם שחי' ואיכא למימר בחיי' לא הי' בה ריעותא כלל אבל בההוא שהריעותא היתה מחיים ל"א נשחטה הותרה שהס' כבר חל בזמן שאין חזקה וכל היכא דבעי בדיקה אי שכח ולא בדק מטריפין מספי' וה"נ היכא דלא אפשר לברורי כו' והאי אמרתא דשדרן כרעי' בתרייתא כו' ומסיק שגרונא שכיח חוט השדרה ל"ש אלמא היכא דליכא למתלי בהיתר יותר מאי' לחומרא אזלי' וכן נפולה ודרוסה אי לא בדקה טרפה כו' וס' כלבא ס' שונרא דתלי' בכלבא שאני החם דשכיח טפי שהכלב רודף עופות וקניא נמי שכיח טפי כו', עכ"ל הרי דס"ל להדיא דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וכן ס"ל להסמ"ק והאו"ה הנ"ל וכ"כ הש"ך דהסמ"ק והאו"ה הנ"ל ס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה והשיג על מהר"ם לובלין שם דס"ל בדעת הסמ"ק והאו"ה דלא חלי' לחומרא אלא היכא דשכיח איסורא אלא העיקר בדעת הסמ"ק והאו"ה דס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה היכא דנולד ריעותא מחיים, וכן ס"ל לר' יונה שהביא הר"ן בפ"ק דחולין י' א' ד"ה תניא כו' דכל ס' בשתי' כו' דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה שכ' וז"ל דמהא שמעי' דהיכא שנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה וא"י אם קודם שחי' או אחר שחי' דאזלי' לחומרא וה"ה לכל שאר טריפות דכל היכא דאתיליד ריעותא אזלי' לחומרא וראי' לדבר מדאמרי' בפא"ט נ"א א' דההיא אמרתא דהוות משגרא כרעא בתרייתא אמר רב יימר האי שגרונא נקטה מתקיף לה רבינא ודלמא חוט השדרה אפסק אלמא מדאתקיף עלי' רבינא האי ש"מ דכל היכא דאתיליד ריעותא לחומרא אזלי' ואע"ג דפ' תלמודא החם כרב יימר הא קא' טעמא התם משום דשגרונא שכיח חוה"ש לא שכיח אלמא דאי תרווייהו שכיחי או תרווייהו ל"ש לחומרא תלי' והא דאמרי' התם נ"ג א' ס' כלבא ס' שונרא אימר כלבא ואמרי' נמי נ"ג ב' ס' קניא ס' שונרא אימר קניא התם ה"ט משום דל"ש דדרס שונרא ותדע לך דהא קי"ל דחוששין לס"ד אלמא היכא דתלי' לקולא כגון ס' כלבא ס' שונרא טעמא דמלתא משום דמסתבר טפי למתלי בהתירא ולא תקשי הא דאמרי' בפא"ט מ"ט א' אנקבה לי' ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא אי חלי' או לא חלי' ומסקי' דתלי' דהא תלי' בזאב אלמא בס' טריפות לקולא תלי' דהתם ה"ט לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לתלות לאי' הלכך כל היכא שיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר כגון שדרס על העוף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא דאפשר שנשמטה גפו מחמת כף תלי' לקולא דהא חלי' בזאב וכך פי' הר' יונה עכ"ל, וכ"כ בחידושי הרשב"א שם בשם רבינו כהר"ן והוא הר' יונה הנ"ל הרי דס"ל להר' יונה דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וד' ר' יונה אלו הם תמוהים דהאיך משמע מהך ברייתא דשחט את הושט כו' להא דנשמט גף העוף כו' דהא התם גבי שמוטה הוי ס' בשחי' דבהמה בחי' בחזקת אי' שאינה זבוחה עומדת אבל גבי נשמטה גף כו' אמרי' דנשחטה בחזקת היתר עומדת וכן הק' בבכור שור בחולין ו' א' ד"ה שחט וכ' ליישב דכונת ר' יונה הוא עפמ"ש הר"ן שם מקודם לאתויי ס' שהה ס' דרס דל"א הלך אחר הריב כו' וא"כ כי היכי דלא אזלי' בת"ר היכא דאתרע ה"נ לא אזלי' בתר חזקה היכי דאתרע כו' והביא שכ"כ הרש"ל בפי' לש"ד סי' פ"ו כו' וכ"כ בבינת אדם שם סי' ט"ז ליישב כן ד' ר' יונה הנ"ל והנה בד' הר"ן הנ"ל שפיר י"ל כמ"ש הבכור שור והבינת אדם דמתחלה הביא הא דלאתויי ס' שהה כו' דל"א הלך אחה"ר וע"ז הביא הא דר' יונה הנ"ל אבל המעיין בחידושי הרשב"א שם יראה דל"ל הכי דמתחלה כ' הרשב"א הא דס' שהה כו' דל"א הלך אחה"ר ואח"כ כ' וז"ל והיכא דנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מארכובה ולמעלה וא"י אם קודם שחי' או לאחר שחיטה כ' רבינו ז"ל דמסתברא דס' דאורייתא הוא ולחומרא וכדתניא שחט את הושט ונמצאת