יד אליעזר חלק א קט

דאף דאיכא חזקת הגוף כו' לומר דאינו דרוסה לא מהני הואיל א"כ בכתובות גבי היא או' מ"ע אני דס"ל לר"ג דנאמנת דאית לה חזקת הגוף ומוציאין ממון אף דמ"ע לא שכיח ומ"מ הואיל ואית לה חזקת הגוף נאמנת ול"ל דהתם הוי ברי ושמא כו' וכן בכתובות ע"ו דפריך הגמ' גבי מודה ר"מ במומין הראוי לבא בבית אבי' כו' ואמאי מנה לי בידך הוא ומאי קושי' דלמא הפי' מומין הראוי דלא שכיחי דיהי' נולדים בזמן קצר שהיא בבית בעלה וא"כ היינו חזקת הגוף כו' וע"כ צ"ל דאף דל"ש כיון דחזקה מסייע אזלי' בתרה ולפי הנ"ל לק"מ דהתוס' כו' לא כ' זאת רק לרבה דלרבה צ"ל דלכך חוששין לס"ד הואיל ושכיח ולדידי' ל"ק מהך דמ"ע אני די"ל דס"ל כאידוך שנויי שם דאין הטעם משום חזקה רק מכח מגו ולק"מ עכ"ד וא"כ מיושב קושי' הפר"ח הנ"ל ושפיר ד' הש"ך אך באמת ד' הפלתי תמוהים וכמו שתמה בחמד"ש שם דלדבריו מאי בעו התוס' בזה שהעמידו קושי' כו' מהא דכגון בא זאב כו' למה לא הק' בפשיטות על רבה דס"ל דחוששין לס"ד כו' דבלא הא דר"ה הו"ל למימר כמו דס"ל לרבה בקידושין חולצת מדרבנן רק בגירושין א"א משום דא"א חולצת מתייבמת ה"נ בכל ס' אי' מחמירין מדרבנן ומש"ה חיישינן לס"ד ע"כ הק' התוס' מהא דר"ה דמוכח דבשאר אי' לא החמירו וא"כ אף בריעותא הנולד מחיים הו"ל להתיר דודאי אין סברא כלל לומר דמדרבנן החמירו יותר בריעותא הנולד מחיים דבשלמא מדאורייתא שפיר יש לחלק כיון דהא דאזלי' בתר חזקה לא הוי מצד הסברא רק דהוי גזיה"כ כו' ע"כ י"ל דבס' הנולד מחיים כו' לא אזלי' בתר חזקה אבל אי אמרי' דמדאורייתא אף בריעותא הנולד מחיים אזלי' בתר חזקה אין סברא כלל לחלק מדרבנן בין ריעותא הנולד מחיים או לאחר שחי' כיון דמדאורייתא הוי חזקה טובה אף בנולד מחיים א"כ בע"כ הא דהחמירו חכמים היינו לעשות הרחקה מה לי בנולד מחיים או לאחר שחי' וכיון שהוכיחו התוס' דבריעותא הנולד לאחר שחי' אף מדרבנן לא החמירו הק' שפיר דאף בנולד מחיים לא הי' להם להחמיר וע"כ הוכרחו התוס' להביא הא דר"ה ולפ"ז נסתר ד' הפלתי דל"ל דקושי' התוס' היא לרבה דוקא דקשה דלמא באמת ס"ל לרבה דאף בס' הנולד לאחר שתי' אזלי' לחומרא דלא כר"ה עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' מה שהק' על הפלתי הנ"ל שהביא ראי' מהא דמ"ע כו' אף דמ"ע לא שכיח דהא מבואר בתוס' כתובות ט' א' ל"ו א' דמ"ע שכיח כו' והאריך בזה וא"כ הדרא קושי' הפר"ת הנ"ל על הש"ך לדוכתי' ונ"ל ליישב קושי' הפר"ח עפמ"ש התוס' בכתובות ע"ה ב' ד"ה ספק בשם ר"ת דמיירי בנזקק לטומאה שהי' בו נגע אחד שחין או מכוה קודם כו' וקודם שנטהר נולד בו ס' כו' עכ"ל ולכאורה קשה למה לר"ת לומר שהי' בו נגע שחין או מכוה למה לא מוקי ר"ת שהי' בו נגע בהרת אחרת מקודם שהוחלט בו וקודם טהרתו מן הבהרת נולד בו עוד במקום אחר בהרת זה שיש בו ס' אם הבהרת קדמה או השער לבן אבל באמת המעיין בהר"ש ספ"ד דנגעים שהביא שם ד' ר"ת הנ"ל וכ' אח"כ וז"ל אבל א"כ אתיא סתם מתני' דלקמן כו' דלא כר' יהושע ובפ' השוכר אח הפעולים משמע דהל' כר"י דקודשא בריך הוא או' טהור כו' וניחא למימר דבנזקק פליגי ודלקמן אפי' ר"י מודה משום דבאותו נגע עצמו הוזקק לטומאה כו' עכ"ל וא"כ ניחא ד' ר"ת הנ"ל דמש"ה הוצרך לומר דמיירי בנזקק לטומאה שהי' בו שחין או מכוה דאי בנזקק לטומאה שהי' בו נגע בהרת א"כ הי' ר"י מודה משום שהי' מקודם נזקק לטומאה, זו ממש וכמ"ש הר"ש וא"כ לפ"ד הר"ש הנ"ל מוכח דהיכא דנזקק לטומאה ואח"כ נולד ס' באותו טומאה אפי' ר"י מודה דטמא מחמת דנוקים אותו אחזקה דמקודם אבל בנזקק מקודם לטומאה אחרת בזה פליגי רבנן ור"י דלרבנן נוקים אותו ג"כ אחזקה דמקודם ולר"י כיון דהס' נולד לו בטומאה אחרת לא נוקים אותו אחזקה דמקודם שהי' לו בטומאה אחרת ולפ"ז ניחא דרבה ס"ל בפ' השוכר את הפועלים שם כר"י דאמר טהור ולכך ס"ל בפד"א הנ"ל דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת שאע"פ שבשעה שנולד בה ס' גירושין היתה עומדת בחזקת אי' א"א דהא ס"ל כר"י הנ"ל דלא נוקים אותו בחזקת טומאה אחרת ולגבי חוקה אי' וטומאה שוין ולכך אין מגרע חזקת אי' א"א לס' יבמה לשוק והתוס' דיבמות הנ"ל י"ל דאזלי בשיטת ר"ח הנ"ל דמיירי בנזקק לטומאה ולר"ת הל' כרבה ור"י הנ"ל וכמבואר בהר"ש שם וא"כ מקשו התוס' הנ"ל שפיר מס"ד משום דקשי' הלכתא אהלכתא דהא לר"ת הל' כרבה ור"י ואנן פסקי' דחוששין לס"ד ומש"ה הוצרכו לתרץ דהא דחוששין לס"ד משום דשכיחא וכ"ז הוא לשיטת ר"ת הנ"ל אבל הרמב"ם בפ"ב מהל' טומאת צרעת הל' ט' פ' דלא כר"י אלא כרבנן ועי"ש בכ"מ ובתוי"ט ספ"ד דנגעים מ"ש ליישב ד' הרמב"ם שפ' דלא כר"י אך י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כתוס' הנ"ל דהא דחוששין לס"ד משום דשכיחא אלא ס"ל הטעם משום דנולד הס' מחיים שהי' בחזקת אי' וא"כ מוכח דהל' כרבנן דפליגי אר"י וס"ל דמוקמינן אחזקה דמעיקרא אע"פ שהיתה מטומאה אחרת וה"ה לגבי אי' מוקמינן אחזקת אי' דמעיקרא אע"פ שהוא אי' אחר אמ"ה או אי' שאינו זבות ומש"ה פ' הרמב"ם דלא כר"י ובזה ניחא ד' הרמ"א הנ"ל שלמד מד' התוס' הנ"ל דהיכא דנולד הריעותא מחיים כגון ס"ד דמוקמי' אחזקת אי' ול"א בכה"ג נשתטה הותרה ואע"פ שהתוס' בתי' שם דחו זה וכ' דדרוסה שכיח היינו משום דרצו לשנויי אליבא דרבה דס"ל אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וס"ל לרבה בפ' השוכר הנ"ל כר"י דטהור ולא מוקמי' אחזקת טומאה אחרת שאינו שייך להס' דהשתא וקשי' להו מהא דחוששין לס"ד ומש"ה הוצרכו לתרץ משום דדרוסה שכיח אבל הרמב"ם הנ"ל דפ' כרבנן דפליגי אר"י וס"ל דס' טמא וא"כ אין אנו צריכין לשנויי דהתוס' הנ"ל משום דדרוסה שכיח רק הא דחוששין לס"ד הוא משום דהריעותא נולד מחיים ואוקמא אחזקת אי' אע"פ שהחזקת אי' אינו כמו הריעותא דהשתא ולפ"ז ניחא קושי' הפר"ת הנ"ל דהתוס' קאי לשיטת ר"ת דהל' כרבה דפ' כר"י ומקשי הלכתא אהלכתא דקי"ל דחוששין לס"ד אהא דרבה דפ' כר"י ומש"ה הוצרכו לתרץ משום דדרוסה שכיח אבל הרמב"ם דפ' כרבנן א"צ כלל לשנויי משום דדרוסה שכיח וכמ"ש ולק"מ קושי' הפר"ת הנ"ל וכן ראיתי במים חיים חיו"ד סי' ה' שכ"כ ליישב קושי' הפר"ח הנ"ל ומיישב בזה קושי' התוי"ט ספ"ד דנגעים על הרמב"ם והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל דאף התוס' הנ"ל ס"ל דלאביי ורבא או להפוס' דס"ל כרבנן דר"י לא מוקמי אחזקה בס' השקול היכא דהריעותא נולד מחיים וכהרמ"א הנ"ל ועי' בס'. מהר"ן יפה חיו"ד סי' ו' מ"ש ליישב ד' הרמ"א הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' באגודת אזוב הנדפס מחדש חיו"ד סי' ד' שכ' ליישב עפ"ד הש"ך הנ"ל ד' הגמ' בב"ב קל"ה א' גבי ההוא גברא דהוי מוחזק לן דלית לי' אחי כו' דקא' רב יוסף עדים בצד אסתן ותאסר ואביי ורבא פליגי עלי' אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א כו' דר"י ואביי ורבא אזלי' לשיטתייהו דר"י דס"ל ביבמות הנ"ל דאפי' היכא דאתיליד ריעותא בחיי הבעל נמי אוקמא אחזקת היתר לשוק כו' ומש"ה מייתי שפיר ראי' מדין שבוי' לדין יבמה דהתם אוקמא בחזקת היתר ואביי ורבא דמקשו עלי' אם הקלנו בשבוי' נמי אזלי לשיטתייהו דס"ל ביבמות דגם בס' גירושין נמי חולצת ולא מוקמי' אחזקת היתר לשוק כו' מש"ה אקשו עלי' שפיר דאם הקלנו בשבוי' נקל בזו דהוי קיימא מעיקרא באי' והאריך בזה וכו' דזה ראי' ברורה להש"ך הנ"ל יעוש"ה ועי' בטור האבן שם ובסי' מ"א שהק' על הש"ך הנ"ל מיבמות קי"ט ב' דקא' רבא התם דסיפא הוי רובא לשוק וחזקה לשוק אע"ג דבשעה