יד אליעזר חלק א קח

דאטו אנו על הקוץ מספקינן אנן על הנקב מספקי' ואימר נולדה בנקב וכן הק' בחו"ד ובמקמ"ח לעיל סי' ל"ג ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' שכ' נמי דגבי ישב לה קוץ בושט לא הוי חזקה שנתבררה כו' והאריך בזה ועוד הק' החו"ד על התב"ש הנ"ל במה שהביא ראי' מהא דכל הנישאת בתולה יש לה קול כו' דאין הנידון דומה לראי' דגבי בתולה הרוב דבתולה יש לה קול מוכיח דאלמנה נישאת מדלית לה קול ומנגד להוכחה שהיא מהרוב דבתולה נישאת משא"כ כאן דאטו רוב טריפות יש להם מים במות שיהי' מנגד לרוב כשרות ויהי' הוכחה דטרפה וכן א"ל דרוב הבהמות שיש להם מים במוח הם טרפה כו' ואין כאן רוב מנגד לרוב רק שהבהמה יש לה תרי רובא רוב בהמות כשרות הן ורוב בהמות אין להם מים במוח וכי משום שיצא מרוב אחד מחמת שיש לה מים במוח מוציאה ג"כ מרוב העני דא"כ בהמה שהיא חולה ונולד לה ס' טריפות ג"כ נימא הכי רוב בהמות כשרות בריאות הן וזו הואיל ואינה בריאה אתרע רובא דכשרות הא ודאי ליתא עכ"ד ובאמת מה שהוכיח מבהמה שהיא חולה כו' אין זה הוכחה דאף דהיא חילה מ"מ מחמת זה אין בה ס' טרפה אבל אם יש בה ריעותא שיש בה ס' טריפות כגון מים במוח אין לומר בה רוב בהמות כשרות הן כיון שיש בה ריעותא וס' אם המוח מקיף המים או שאר ריעותא ש"ס טרפה אז אין להכשיר וכמ"ש התב"ש הנ"ל וכן ראיתי בבית יהודא ובדע"ק ס"ק א' שהשיגו כן על החו"ד ועי' בראש אפרים בכללי חזקה סי' י"ט שהשיג נמי כעין זה על החו"ד הנ"ל ועי' בגיה"ק בכללים של הל' שחי' כלל ב' אות ח' שהשיג נמי על החו"ד הנ"ל והאריך בזה אך מה שהק' החו"ד על התב"ש הנ"ל דאין ראי' מהא דכל הנישאת בתולה כו' כן הק' נמי הבית יהודא שם ועוד הק' על התב"ש הנ"ל דלפ"ד הו"ל להתוס' הנ"ל ליישב נ"כ גבי שאר ריעותא דאסורה משום דאתרע רובא כו' ועי' בטור האבן סי' כ"ב וסי' מ"א שהק' נמי על התב"ש והאריך בזה ועי' בהר הכרמל חיו"ד סי' ו' ובבנין עולם סי' י"א מה שהק' על התב"ש והאריכו בזה ועי' בר"א שם מה שהשיג על החו"ד ומיישב ד' התב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ט' מה שהשיג על הר"א ומ"ש הוא בכונת התב"ש והאריך בזה ועי' בדע"ק שם ובגיה"ק שם אות ט' ובד"ח בפתיחה להל' טריפות מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בבית יהודא מה שהשיג על הפרמ"ג בפתיחה להל' טריפות שהביא ראי' מד' הר"ן והרשב"א בפ"ק דחולין ט' כי' ומד' מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ז כו' והאריך בזה והחו"ד כ' דכונת התוס' הנ"ל היא עכ"ד הרשב"א בחולין מ"ו שכ' דל"ד לס"ד וקוץ בושט דהתם אתיליד ריעותא שהותחל בה מעשה המטריף רק שמסופק בגמר מעשה דשכיח דדריס רק ש"ס אי דרס דריסה האוסרת וכן בקוץ הס' אם גמר הקוץ לנקוב הושט ועוד כ' הרשב"א והר"ן דכל שיש דבר הטורף כגון שיש נקב וא"י אם קודם שחי' הוי ריעותא כשאין במה לתלות כו' דלפי ה"א דמעיקרא דלא אסקו אדעתייהו דדרוסה שכיח ולא הוי ריעותא מקשו דהא נשחטה הותרה ומתרצו דדרוסה שכיח ואין כאן ס' רק אם דרס דרוסה האוסרת הוי ס' בגמר המעשה דהוי ריעותא ול"א נשחטה הותרה ומסיימו וכן בקוץ פי' דשם נ"כ הס' בגמר מעשה ומש"ה לא מסיימו דשכיח דאפי' בלא שכיח הוי ריעותא כיון דהס' בגמר מעשה כו' ומש"ה פ' הפוס' דס' נגיעה ונפילה אסור דטרפה וכן בנמצא נקב וא"י אם קודם שחי' דכיון שיש דבר הטורף וליכא מידי למתלי הוי ריעותא וכמ"ש הרשב"א כו' עכ"ד ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' ב' שכ' נמי כעין זה בכונת התוס' הנ"ל ומיישב בזה ד' הרמ"א הנ"ל והאריך בזה ובאמת ר' החו"ד תמוהים וכמו שהק' בדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' כ"ה דהא ביבמות נמי כיון דזרק גט בודאי לצרתה הוי הס' רק אם נגמר הגט שהי' קרוב לה והיבמה שאינה עריה אסורה לשוק וצריכה חליצה או שהי' קרוב לו ולא נגמר הגט של הצרה ואפי"ה אמרי' דבחזקת היתר לשוק עומדת אף שנולד ריעותא בחיי הבעל דהא זרק גט לצרתה והוי רק ס' אם נגמר הגט או לא כמו בדרוסה דהוי ס' אם נגמר או לא והרשב"א אזיל לשיטתי' דהק' ג"כ קושי' התוס' וחי' דביבמה כיון דלא תליא במעשה תיכף כשמת הבעל היבמה מותרת לשוק שצרת ערוה היא וכיון דלא צריך מעשה להתירה לשוק מש"ה אמרי' אל תאסרנה מס' אבל הבהמה אף דאמרי' נשחטה הותרה מ"מ כיון שנולד הס' מחיים וצריך מעשה שחי' להתירה מש"ה ל"א נשחטה הותרה ומש"ה מחלק הרשב"א אם נולד ריעותא מחיים ורק הס' אם נגמר מעשה או לא אבל התוס' ע"כ לא ס"ל הכי וכיון דס"ל ביבמה אף שזרק גט מחיים אפי"ה אמרי' דמוקמינן אחזקה רק בס"ד כיון דשכיח לא מוקמינן בחזקת היתר אבל בשאר ריעותא דלא שכיח מוקמינן הבהמה בחזקת היתר אף שנולד ריעותא מחיים עכ"ד ועי' בד"ח בפתיחה להל' טריפות שהק' נמי כעין זה על החו"ד והאריך בזה ואח"כ כ' המ"ח ליישב ד' הרמ"א דס"ל בכונת התוס' הנ"ל עפ"ד הר' בחולין ס"ג ב' גבי הא דפריך הגמ' שם ודלמא דעוף טמא הוא כו' דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא כו' וה"נ גבי דרוסה איכא ב' מיעוטא מיעוט בהמות טריפות וגם מיעוט דשמא נדרסה הבהמה כו' א"כ ה"ה מים במות כיון דאיכא ב' מיעוטא מיעוט טריפות וגם מיעוט שמא ין המוח מקיפו כו' ל"א נשחטה הותרה וא"ד להא דיבמות הנ"ל כו' משום דליכא ב' מיעוטא אבל במים במוח כיון דאיכא ב' מיעוטא אתרע רובא כיון שנולד ס' טריפות מחיים עכ"ד ובנו בהגה שם השיג עליו דהא דכ' הר"ן הנ"ל דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא היינו משום דהב' מיעוטים באים ביחד נגד הרוב אבל היכא דרוב עומד נגד המיעוט האחר טרם צירוף המיעוט הב' בזה ל"א לצרף הב' מיעוטים כיון דכבר נתחזק הדבר להיות היתר ע"י רוב דאינו טרפה מה איכפת לן אח"כ הס' אם נדרסה לצרפו כיון שכבר הוחזק הבהמה שהיא מהרוב כשרות ואמרי' דלא יצא מהרוב עכ"ד ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בבינת אדם שם סי' כ"ה שכ' דכונת התוס' הנ"ל הוא דדוקא בס"ד או ישב לה קוץ בושט דהריעותא אינו בא ממזג הבהמה רק מחמת דבר אחר ובזה לא יצתה מן הרוב ומש"ה הוצרכו התוס' לתרץ משום דשכיח אבל היכא דהריעותא נולד מגופה ומזג הבהמה כמו מים במוח כו' א"כ כבר יצאתה זו מן הרוב כו' בזה גם התוס' מודים דא"א לאוקמי אחזקתה כו' והביא ראי' משבת קל"ו א' גבי כל ששהה ל' יום כו' דמחלק בין נפל מן הגג כו' לבין פיהק ומת כו' ודייק כן מד' התוס' הנ"ל כו' וכ' דבזה ניחא ד' הרמ"א שלא הביא ד' התוס' חולין מ"ג רק ד' התוס' יבמות הנ"ל כו' והאריך בזה ועי' בד"ח בקונטרס כלל גדול שם אות כ"ז מה שהשיג על הבינת אדם ועי' בר"א שם סי' ט"ז מ"ש בכונת ד' התוס' הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וצ"ל דהעיקר בדעת התוס' הנ"ל כמ"ש הש"ך הנ"ל דהתוס' כ"כ לרבה דס"ל אשה זו בחזקת היתר עומדת אבל אביי ורבא ס"ל דל"א אשה זו בחזקת היתר עומדת כו' ומה שהק' הפר"ח על הש"ך דא"כ מאי מקשו התוס' מס' דרוסה נימא דהא דחוששין לס"ד הוא כמסקנא דפד"א י"ל כמ"ש הפלתי ס"ק א' ליישב דהתם קאי אליבא דרבה ורבה ס"ל בחולין שם דושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים נפ"מ לס"ד וכ' הרשב"א שם בשם רש"י הא דנקט ס"ד דאגב קמ"ל דחוששין לס"ד וש"מ דרבה ס"ל דחוששין לס"ד וא"כ לרבה הוכיחו התוס' דס"ל דאפי' בריעותא מחיים אזלי' בתר חזקה ושפיר הק' התוס' מרבה לרבה ומיישב בזה נמי הקושי' שהק' על התוס' שתי' דדרוסה שכיח וא"כ ס"ל להתוס'