וילקט יוסף נג

הוא דתנינן מי חוזר על מי בעל אבידה חוזר על אבידתו היא הנקבה א"כ נמצא דהנקבה היא נק' אבידה ושנינו המוצא אבידה אם הוא דבר שעושה ואוכל הרי זה עושה ואוכל ואב חייב במזונותיה ולכן כל שבח נעוריה שלו עד עת בגרותה או עד שתנשא לאיש שתחזור אבידה לבעל אבידה וא"כ זה הטעם למנהגן של ישראל שנוהגין להפריז נדן לחתנים ופוסקין להם מעות כי מנהגן תורה דתמן תנינן דאם היה שכרן יתר מאכילתן היתר לבעלים ומסתמא כל שבח שלה הוא יותר ממזונותיה ולכן נותנין לבעל נדן להחזיר לו המותר (שם מצוה מ"ג)

כ בנים התלמידים נקראו בנים והוא הטעם שהתלמידים נשמתם נאצלת משרשם שהוא נשמת הרב המלמד אותם ואי אפשר לו לקבל את החכמה אלא מצינור שהוא שורש נשמתם והו"ל כהבן אצל האב וזהו שאמרו רז"ל ומתלמדי יותר מכולם לפי כשרצון הש"ית להשפיע לתלמידים לכל אחד חלק חכמתו הוא משפיעו דרך הצינור שהוא שורש נשמת החכם הרי שבשבילם הוא מקבל חכמה כדי להשפיע להם הרי שעל ידם ובסיבתם הוא מקבל חכמה וזהו שתקנו לנו לומר והאר עינינו בתורתיך אף לבני אדם ששכלם קצרה מלהבין מ"מ הם מתפללים שיאיר עיני חכמים כדי שיוכלו כל אחד כפי חלקו וכשהחכם אינו משפיע לתלמידים עונשו הוא שחכמתו מסתלקת כמו שאחז"ל והטעם שכיון שנסתם הצינור ממילא נסתם השורש החכם שמקבל ממנו ואחז"ל כל המונע הלכה מתלמידו אפי' עוברים שבמעי אימן מקללין אותו והטעם שכיון שנסתם השורש שהוא נשמת