וילקט יוסף מג

בחטא המת ובחטא הקרובים וכמ"ש רז"ל אין מיתה בלא חטא וגם חטא הקרובים מסייע למיתתו שלולי כן הגינה זכותם שלא להגיע להם צער זה וכמבואר כל זה בדברי רז"ל ולפיכך תיקן משרע"ה ז' ימי אבילות יתאונן אדם חי על חטאו שגרמו פירוד הז' חלקים הללו ולפיכך אמרו רז"ל מקצת יום הז' ככולו להיות שהז' חלקים שהם הד' יסודות ונפש הצומחת והחיונית נאבדו לגמרי ראוי להתאונן עליהם על כל אחד ואחד יום אחד שלם מה שאינו כן נפש המדברת שהיא המשכלת שבאדם לא נאבדה אלא היא שבה אל בית אביה שבשמים ממעל מלחם אביה תאכל להתענג מזיו כבוד השכינה שם רק שנפרדה מן הגוף וא"א לה לעבוד את ה' עוד באותו האופן שעבדה בהיותה בגוף כי אז היתה מוסיף והולך בקנין השלימות בכל שעה ושעה ולכן לרמוז לזה צוונו חכמינו ז"ל שתהיה אבילות יום הז' מקצתו ולא כולו מען דעת שעל פירוד הנפש המדברת שהיא המשכלת אין לאתאונן ולאתאבל כ"כ כמו על השאר הששה חלקים של האדם שקבלו ההפסד והעדר כדי להשריש בלבינו אמונת השארת הנפש והיינו טעם מה שנוהגים להעמיד בבית האבל כוס של זכוכית מלא מים ולהדליק נר של שמן שהנר של שמן המאור ההוא מרמז על הנשמה שנקראה נר וכמ"ש הכתוב נר אלהים נשמת אדם ולזה מרמז שהנר הזה של הנשמה עדיין היא מאירה באור פני מלך חיים מהקב"ה ולא תכבה הנר אף בהפרידה מגוף האדם: והשמן מרמז על ההשפעה של מעלה הנשפע על הנפש המשכלת וכמ"ש הכתוב ושמן על ראשך אל יחסר והמים הם מרומזים