תולעת יעקב סג

את המצות ואוכל חמץ כאלו עובד ע"ז ולפיכך עשו בו הרחקה יתירה יותר משאר איסורין שבתורה ועוד יש רמז אחר בבעור חמץ והוא שעתיד הקב"ה לבער יצה"ר מן העולם בסוד והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' ודוגמא זו נצטוינו לבער החמץ והנה וביאת מצרים בטחון ובשורה לכל הטובות שאנו עתידים לקבל באחרונה והיא עדות גדול על העולם העתיד להתחדש עלינו ולפיכך ביעור חמץ משש שעות ולמעלה לרמוז אל האלף השביעי שהוא שבת ואז יתבטל יצר הרע מן העולם ועוד ירמוז לנו הענין הגדול הזה שצריך לבער החמץ הידוע שלא יראה בין שש שהוא וא"ו שבשם ובין שבע שהיא בת שבע אם שלמה שלא לקצץ בנטיעות היפות

טעם ארבע כוסות כבר כתבנו למעלה כי כשגלו ישראל למצרים נפלו תחת הערלה ודע כי הערלה ההיא יש לה ארבע קליפות קשות וכל מי שנופל תחתיהם שוב אין לו צד חירות כפי טבעו של עולם ומפני זה נתירא יעקב אבינו ברדתו למצרים עד שאמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה וגו' אנכי ארד עמך וגו' ואנכי אעלך גם עלה הבטיחו שבכל מקום שגולין ישראל שכינה עמהם וכשבא לפדות את עצמו פודה גם כן את ישראל וזהו שאמר דוד ע"ה אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו וכשהגיע עת הגאולה הוצרך הקב"ה לשבר הקליפות ההם כדי להוציא את ישראל לחירות וזהו וה' הכה כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים ולפיכך צוה הקב"ה למול את בנ"י לצאת מתחת הערלה וכשנבדלו מן הערלה מיד יבאו לחירות כענין שכתוב בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו וכנגד שבירת הארבע קליפות נאמר ד' לשונות של גאולה בפרשת וארא כדי להוציא את ישראל מתחת שעבודם ונגדם נצטוינו לשתות ארבע כוסות ובהסבה דרך חירות והבן כי היין המשומר בענביו היה סבת גאולתן של ישראל ממצרים מתחת הערלה בעלת ד' קליפות הנזכרות במרכבתו של יחזקאל הנביא ע"ה ולפיכך ארבע כוסות של יין כלילי פסח ובכוס ד' אנו גומרין את ההלל לפי שאז אנו עבדי ה' ולא עבדי פרעה

ובמדרשו של רשב"י ע"ה אמרו עוד סוד ארבע כוסות לפי שבליל פסח מזדווגים ארבע מדרגות עליונות ואנו מעוררין שמחתם למטה שהרי זכינו בהם וד' מדרגות אלו הם ד' גאולות שהרי האחרונה נקראת המלאך הגואל ולא נקראת כן אלא על המדרגה שעליה המאיר עיניה כד"א אם יגאלך טוב ואין זה מאיר לה אלא מכח שני עמודי הבית שעליו נמצא שהם ארבע גאולות כך העליתי מכל דבריו

הסדר הראשון מביאין לפניו קערה שיש בה שני מיני ירקות האחד חסא שהוא המדור רמז אל הכנוי וארבע אותיותיו ונקרא מרור שנאי קראן לי מרה שנתרחקה מן הדעת ונפלה בגלות עם בניה וכשנזכרה נקראת חסא ואמרו ז"ל בפ' ערבי פסחים מאי חסא דחס רחמנא עלן ופרוקינן

ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה מאי תודיע תרחם כד"א וידע אלהים מאי וידע. משל למלך שהיה לו אשה נאה והעמיד ממנה בנים חבבם וגדלם יצאו לתרבות רעה שנאם ושנא אמם עליהם אמרה להם בני למה אתם עושים כך שאביכם שונא אתכם ואותי עד שנחמו וחזרו לעשות רבון אביהם אהבם כבתחלה וזכר אמם הה"ד וירא וידע וכתיב בקרב שנים תודיע ע"כ. והכרפס רמז לס' רבוא שהיו בעבודת פרך והטבול בחומץ כי כן היו משועבדים תחת מעול וחומץ ואחר אכילת ירקות יבצע אחת משלש מצות שבקערה ויתן חציה שהיא רמז לכלה כנסת ישראל שהיא מצה פרוסה בין שתי השלמות שהם סוד זרועות עולם ומטה נתונה בין צפון לדרום לרמוז שבגאולה ההוא נקרבה הכלה אל הדעת ואז נגאלו ישראל ואח"כ קורין ההגדה ואין זה מקומה כי יצטרך ספר בפני עצמו לפרשה ואנו בטוחים ברחמי שמים שיזמין לנו מקום ונבארנה בפני עצמה

הסדר השני לוקח מצה שלמה והחצי שהניח בין שתי השלמות ומניח פרוסה בתוך שלמה ומברך המוציא על הפרוסה שהיא רמז על כנסת ישראל הנקרא לחם עוני ואח"כ מברך על אכילת מצה על השלמה שהיא רמז על אם הבנים ואח"כ לוקח מן המרור וטובל בחרוסת שהוא רמז לטיט היון שהוא במצולות ים כנרת שהיו ישראל טבועים בו ועלו משם שנאמר ויעלני מבור שאון מטיט היון ואחר כך לוקח המצה הג' ובוצע מחנה וכורכה עם המרור ואוכלן בבת אחת זכר למקדש כהלל שהיה כורך פסח מצה ומרור ואוכל וכוונת הקדוש ע"ה לרמוז שהמצה העליונה נכרכה עם החסא ואז נגאלו ישראל

טעם שאין גומרין ההלל בכל שבעת ימי הפסח כמו בחג אמרו רז"ל בערכין פ' אין בערכין משום דחג חלוקין קרבנותיו ופסח אין חלוקין קרבנותיו

ובמדרשו של רשב"י ע"ה אמרו לפי שעדיין לא נקשרו קשר שלם באמונה העליונה בכלל כמו שנקשרו אחר כך כי בשני ימים ראשונים שלום בכל ושלש מעלות הרובצים על הבאר בחבור אחד אכל בשאר הימים לא וכו עדיין ישראל להשתלם בהם כי עדיין לא נתנה תורה המחברת ביניהם ולפיכך אין גומרין בהם את ההלל אבל כימי החג שכבר זכו ישראל נקבל התורה כל הימים העליונים שהם על ישראל לעין כל בסוד שבעה ענני כבוד והכל בחבור שלם לפיכך גומרין את ההלל

שוב אחרו שם את חג המצות תשמור זהו המקום שנקרא שמור ולוה אמר תשמור שבעת ימים תאכל וגו' שבעת ימים אלה אינן כשבעת ימי החג