תולעת יעקב ה

התפלות ברוח הקודש כנגד התמידים, ועמדו חכמי המשנה וחכמי התלמוד ובחרו דברי דיני תפלות כל השנה, ובתוך דבריהם הזהירו על כוונת הלב שהוא העיקר הגדול לבל תשוב התפלה ריקם., וגדוליהם גלו לנו מה שצריך האדם לכוונו בקבלה מפי הנביאים, והם העלימו הדברים ההם זולת לאשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ליקר הדברים ולהסתירם לבל יקרב איש זר אל הקדש פנימה, ואין שום תחבולה להשיג הדברים אלא מפי יודעיהם באמת כי לא נחנו לשכל האדם בשום ענין לפי שהם תלוי' במחשבה שאין לאדם בה שום השגה וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו', והדברים קשורי' קשר אמיתי עם סתרי התורה והכל נובע ממקור אחד, ואילו יחיה האדם שנים אין חקר נמנע בחקו לפרש דבר אחד מהם על אופנו. ועל דרך תיקוני התפלות, כי יש בהם סגולות נפלאות לסדר המרכבות ולהמשיך הרצון אל הנמצאים ויש בהם חכמות רמוזות כמו שיתבאר בס"ד. ואין הענין כמו שכתב הרב בפ' מ"ד מהחלק הג' וז"ל המצות הנכללות בחלק הט' הם המנויות בספר אהבה וכלם גלויי הטעם, ר"ל כי כוונת העבודות ההם כדי לזכור האל תמיד באהבתו ויראתו לקבל המצות ע"ד כלל ולהאמין בבורא יתברך מה שהוא צריך לכל בעל תורה להאמין, והם התפלה וק"ש וברכת המזון והנלוה אליהם וברכת כהנים ותפילין וציצית ומזוזה ולקנות ס"ת ולקרות בה עתים ידועים כל אלה המעשים ילמדו סברות מועילות לא יצטרכו לדבר אחר כי הם מבוארות עד כאן

והנה הרב ז"ל יגזור כי עניני התפלות שאמרו עליהם שהם גדולים מן הקרבנות אין כוונתם כי אם לזכור האל יתברך, וא"כ יתקנו לנו בעונתם לקרא בתורה שהוא העיקר הגדול באהבת האל ויראתו וקבלת מצותיו והאמונה בו, ואין התפלה אמונה אבל היא מצוה מעשית כמו שארז"ל אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, והיות האל יתברך הראוי שנעבוד הוא האמונה. ויקשה עוד שיראה מדברי הרב ז"ל שאין בדברי התפלות סגולה ותועלת להפיק הרצון האלהי ולהמשיכו אל העולמות לקיום הנמצאים כמו הענין בקרבנות שהוקשו אליהם התפלות, כמו שיתבאר אמיתת כל זה כמה שיבא בע"ה, והוא אומרו כל אלה המעשים כי לא יצטרכו כו'. בטול כל זה מבואר עוד ממה שאמרו ז"ל בספרי ולעבוד את ה' אלהיך מצינו שנקראת התפלה עבודה מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים, מן התורה מנין דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכי יש עבודה בלב אלא זו תפלה. מן הנביאים מנין דכתיב ונשלמה פרים שפתינו, פירוש נשלם לאל ניב שפתינו שהיא התפלה מקום פרי הקרבנות והעבודה, מן הכתובים מנין דכתיב אלהך די אנת פלח ליה וכי יש פולחן בבבל אלא זו תפלה ושנינו באבות פ"ק שמעון הצדיק היה משירי כנה"ג הוא הוה אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, וגרסינן בתוספתא על התורה מנין שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה וגו', על העבודה מנין כמו ששנינו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, והמעמדות הם שהיו מתפללים דת"ר אנשי משמר היו מתפללים על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, הנה בארו שאין ענין התפלה והמצות ההם ללמד סברות מועילות כדעת הרב, אבל ממשיך קיום העולם שאפי' העבודה שהוא אחד מעמודים שהעולם עומד עליהם הצטרך אל התפלה שיתקבל ברצון, ואם היה שכוונת התפלה ללמד סברות מועילות כדעת הרב ז"ל מה שבחו של חזקיהו באמרו והטוב בעיניך עשיתי ואמרו ז"ל שסמך גאולה לתפלה, ואם אלה דברי אגדה מה יאמר במעשה רב ברונא שהרי אין הנראה ממנו מה שאמר, ועוד שלא היה להם לתקנם על הדרך שתקנום כי אין משמעותם כדבריו ועוד למה תפלה מיושב ותפלה מעומד וכמה דברים יש שסותרים דעתו אלא שלא ראינו להאריך, אבל מכלל דברינו יתבאר סתירת טעמיו בתפלה וברכת כהנים ותפילין וציצית. ומה שהביאו לרב לשקול בדעתו סתרי תורה, היותו ערום מן הקבלה האמיתית המסורה ליחידי סגולה אשר הוא הפתח ולידיעת יוצרנו ית' ועבודתו ורדפו אחרי החכמות החיצוניות צרת שרה ההולכת אחר שרירות לבה וגם הבועלים בה דרכו בדרכה, וכן נאמר עליה ולכל תכלית הוא חוקר לכל ת מנפש ועד בשר, וכבר כתבנו כי אפי' מרע"ה בכל שכלו אי אפשר לו להשיג טעם המצוה. כמו שאי אפשר לו להשיג פירושו עד שיפרשנה לו יתברך, והמשל בזה הרי שנצטוה ע"ה על מצות סוכה אלו לא למד פירושה מפיו ית' והלך לישראל לומר להם בסוכות תשבו ושאלוהו היאך וממה תהיה וגבוהה וחללה ואם האכילה והשתיה בה כל ז' ואם מצוה זו כללית ומחוייבת על הנשים ועל החולים ועל הולכי דרכים היה משיב להם עמדו ואשמעה ולא יועילנו גודל השגתו ה"ה בטעם המצוה ההיא לא יועילו הרחבת לבו מכל מי שהיה לפניו ואחריו עד שיקבלנו מפיו ית' וכזה תדין לשאר מצות, יאחר שנתאמת הענין הזה אצלך אמת שאין אחריו שום ספק אל יפתוך הבודים מלכם טעמים למצות ודע כי כל מי שלא קבל סתרי תורה מרבותיו וחושב לשקלן בדעתו הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה והוא ב' לא תעשה לך פסל ומסכה ועונשו גדול לע"ה, ועל כל זה יביאך האלהים במשפט והוא על כל נעלם והט אזנך ושמע דברי חכמי' וחידותם לא תעשה לך פסל ר' יצחק פתח אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמה אית לי' לבר נש לאזדהרא בפתגמי אורייתא כמה אית לי לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מה דלא ידע ולא קביל עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה קב"ה ומין לאתפרעא מניה בע"ד בזמנא דנשמתיה בעית למיעל לדוכתא דחיין לה לבר ותשתצי מההוא