תפארת עוזיאל חלק ב קפא

מאמר ידוע מטכסיסי מלחמה תיכף לאחר שזורק חץ נופל לארץ כדי שלא יגיע לו החץ של הצד שכנגדו וכשלא יפול יהא נהרג. כן מדת הכנעה טובה מאוד להשפיל א"ע לארץ. ועי"ז לא יגיע לו חץ רעה משא"כ כשעומד בגבהות. ועד"ז רמז שלא להתגרות עם רשע שהשעה משחקת לו כמאמר חז"ל אלא חבי כמעט רגע ואל תדחוק כו' עד ישקיף וירא ממרום כי חנוניו המה חנונים לו

מאמר טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלא כו'. דהיינו שהמחשבה והמעשה יהיו קדושים ולא יהי' ארמלתא. פי' א' לבד או מחשבה טובה או מעשה טובה

מאמר רצוצא דמית בהי נפיק בהי דעייל ע"ד מאמרם ז"ל אם עשית הרבה עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות מצות. רגלים לרעה כו' רגלים למצות וכדומה וזה הוא באותו אבר שחטא יעשה מצוה וכיוצא בזה ידוע שבאותו חשק ואהבה שעבד את היצה"ר יעבוד את הבור' ולוקח לעצמו תענוג מגשמיות שיש בהם כ"כ טעם וריח והכל הוא נברא מכחו ית' מכ"ש שיש בו ית' כל התענוגים וזה טעמו וראו כי טוב ה'. פי' טעמו גשמיות ותראו כי טוב ה'. וזה מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי ידוע מיום שחרב ביהמ"ק ניטל טעם כו' וא"כ הצדיק אין טועם כ"כ חיוני בזה העולם לעבוד בוראו כמו הבעל תשובה וידוע כי האד' ממשיך עליו שישרה בו רוח הטומאה חלילה ונשען על משענת קנה רצון והס"א נקרא מות וזה רצוצא דמית הס"א שנקרא קנה רצוץ ומת בהי נפיק באיז' תחבול' הוא הולך מאדם בהי דעייל פי' באותו אבר שפעל דעייל באותו אבר יעשה מצוה ויגרש אותו כנגדן ממש או באותו החיוני שעשה עבירה. ועד"ז אחשוב מקצת מאמרם ז"ל שאלו לחכמה חוטא מה יעשה ויתכפר הנפש החוטאת היא תמות כו' יביא קרבן ויתכפר. ויש לדקדק למה בלשון שאלה כתיב חוטא ובלשון התשובה הנפש החוטאת. ועוד שאין זה תשובה מעין שאלה כי בשאלה משמע שבודאי יש תקנה להחוטא שיכפר רק ששואל איזה תיקון. והתשובה היא שלא תועיל שוב תיקון כמתנגד לשואל ויש ליישב ע"פ מ"ש דהשכל הפשוט נותן שאותו האהבה רעה שעושה העבירה ראוי לסלק אותו לגמרי ושאהבה ישאר אצלו רק שיעבוד ה' באותו האהבה ממש. וידוע כי הרוחניות חיוני נקרא נפש ע"ד לנפש חי' וזה היא התשובה הנפש החוטאת. פי' אותו המדה הרוחניות שחטא בו תמות זה הוא תקנה לאדם שיתכפר ודו"ק

מאמר אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום כו'. כי יש תורה דבריאה ותורה דאצילות. דבריאה היינו נגלה תורה שמדברת בבריאה מבשר בחלב ומאיסור והיתר וטומאה וטהרה בבהמות ועופות וחיות ואדם מת וחי. ותורה דאצילות הוא הנסתר כיצד עשה הוא ית' הכל ואצילות הוא לשון אצל שזה הוא אצלו ית' בכחות הבריאה ולא בבריאה עצמה אלא בשורש הבריאה ונובלות החכמה של מעלה הוא תורה וזה הנגלה והנסתר היא חכמה עצמה כמד"א כולם בחכמה עשית. וזה ת"ח העוסקים ולומדים בחכמה עצמה והיינו בנסתר הם מרבים שלום בעולם. וזה אל תיקרי בניך אלא בוניך למודי שלומדים הבנין שהוא ית' בנה ופעל העולם ועי"ז מעוררים הכחות עליונים ובונים עוד כי מחזיקין הבנין והעולם וזה נקרא מעשה המרכבה שמרכיבין ומקשרין הענפים בשורשם

אבא בנימין אומר כו' על תפלתי שיהא סמוך למטתי. היינו ע"ד שמצינו לחז"ל שהתפללו בסיום תפלתם ונשכים ונמצא יחול לבבינו ליראת שמך. ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום פי' ע"ד בצל החכמה בצל הכסף כי דרום רמז לחכמה שהרוצה להחכים ידרים וצפון רמז לעשירות שהרוצה להעשיר יצפין ובקש שלא יעשה כל היום כ"א תורה וצדקה וזה מטתו עלייתו למעלה בכל לילה יהא בין צפון לדרום

קשה פעם אחד מצינו שלא יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר כו' אלא