תפארת עוזיאל חלק ב קפ

שניהם בידו ועוד אפשר לומר ע"ד שכ' במדרש שמואל על מאמרם ואי אתה בא לידי עבירה ולא אמר לעבירה אלא לידי עבירה דהיינו הפעילה שנעשה מהעבירה דהיינו המשחיתים שנברא ע"י עבירה חלילה והפעולה נקרא ידי וזה מאמרם שהתלמוד מביא לידי מעשה פי' שנבראו מלאכים קדושים מהלימוד פי' על פעולת המעשה ע"ד כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וזה שכ' רש"י ששניהם בידו. ועוד י"ל דלכך התלמוד גדול שבמעשה כגון קרבן צריך כהן דוקא ולא נוהג אלא בבית שיבנה במהרה בימינו מה שא"כ בתורה הרי פעולת התלמוד יותר גדולה מפעולת המעשה וזה תלמוד גדול שמביא לידי מעשה פי' פעולת המעשה גם אם אין כהן

ע"ד הלצה אווזא פי' אילו בעלי בשר ששמטו גדפייהו הנפש והרוח או האהבה והיראה הולכים מהם משומנייהו מחמת תענוגי עולם ושאלתי אית לי מינייכו חולקא לעלמא דאתי וע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע חדא דלי לי אטמא בעזות מצח השיב כי ירך הוא בסתר ומשיב שהוא הצנע לכת וחדא צלי לי גדפוהי שיש לי נשמה ויראה בגוף

מאמר צדיק ורע לו רשע וטוב לו שנתחבטו כל המפרשים ע"ז. ונראה לומר במה שמבואר בגמרא לעולם יראה אדם לעצמו כאלו כל העולם מחצה זכאי ומחצה חייב. עשה מצוה אחת אשרי לו שהפך את כל העולם כולו לזכות וכן להיפוך בנידון עבירות באם הי' מחצה על מחצה כשעובר עבירה אחת אוי לו שהכריע כל העולם לחוב. וזה הענין בצדיק ורע לו כי בודאי צדיק אין לו מזל כלל בזה העולם מאחר שרע לו בזה העולם ובזה בודאי כשיזדמן לידו איזה עבירה כי אף צדיק בלתי אפשר בלא עבירה כלל כמד"א אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב כו' ובשעת עבירה מחמת שמזלו רע נזדמן לידו עבירה דוקא בעת שהעולם מחצה על מחצה ואז מכריע כל העולם לחוב וע"כ תיסרהו רעתם שגרם לכל העולם בשביל חטא קטן שנזדמן לידו בהכרח ואיבד טובה הרבה ולהיפוך ברשע וטוב לו היינו כשהרשע עושה לפעמים מצוה ומחמת שמזלו גדול בזה העולם נזדמן לידו דוקא המצוה בהיות עולם מחצה על מחצה ובמצוה קטנה נעשה מכריע כל העולם לזכות ובשביל כך הוא רשע וטוב לו. כן נראה להלצה. אבל לפי האמת אינו טעם הגון כי אם כ"ז קשה למה באמת תצא זאת מלפניו שלזה יזדמן כך ולזה יזדמן כך

מאמר אין טפה יורדת מן השמים אלא אם יורדות טיפים מלמטה הוא עד"ז כי הנה בענין אהבה ויראה אין ראוי לייחס לנו אהבה מאצלנו נגדו ית' מפני שאהבה מורה על קרבות כענין בני אדם האוהבים זא"ז הם מקורבים לגמרי וזה אין שייך אצלנו כי אנחנו שפלי ערך נגד גדולתו ית' רק אצלינו ראוי יותר לייחס היראה שהוא מראה הסתלקות כענין בני אדם הירא זה מזה מסתלק ממנו וזה כוונת הפסוק מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה תיבת מעמך ר"ל מחמת שפל ערכך אין ראוי לייחס לך רק היראה אבל האהבה שייך אצלו ית' כשהוא בעצמו רוצה לאהוב אותנו ותבין זאת כוונת הגמרא אין טפה יורדת מן השמים שהאהבה נקרא בסוד טפה אחד שהוא אחדות ודביקות כנ"ל אלא א"כ טיפים יורדות מלמטה היינו היראה מאצלנו שהוא כמו טיפים שהוא התרחקות ואז מוליד אהבה מלמעלה אבל אהבה אינו מייחס כלל אצלנו

מאמר אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא פי' שהי' להם ליקח ראי' ממרע"ה שיהא היראה מלתא דזטרתא עליהם וע"ז הכונ' סיים מרע"ה לשמור את חקותיו וגו' מצוך היום לטוב לך פי' שיהא לכם טובה בשמירת מצותיו שתזכו לעלות לארץ זבת חלב ודבש ומרע"ה לא זכה ואפ"ה הי' ירא וחרד על דברו ית' עד מאוד ומכ"ש שראוי לבני ישראל שיקבלו גם טובה שיהיו יראים: