תפארת עוזיאל חלק ב קעט

שהוא מובדל מכל העולמות בשידוד מערכות שיעשה לישראל להגביה מכל האומות וכלם יאמרו שלגדול' כזה אין ראוי להשגיח על מעשים שלפחות ערך אך השי"ת בבא לענוש לרשע' מקטין א"ע בערך שראוי להקפיד עליהם וזה הגדיל וגו' אם אלה שהגביה א"ע למעלה מהטבע ולמעלה מהכל הגדיל עמנו שהי' מחזיק א"ע בזה הגדולה היינו שמחים כי לא הי' מעניש אותנו על מה שעברנו נגד רצונו והאמת לא כן יהי'

בגמרא לעתיד לבא כו' שיחזיר העולם לתוהו ובוהו הצדיקים מה הם עושים הקב"ה עושה להם כנפים ומרחפים ע"פ המים. הכוונה. כי הנה עכשיו בעת שהעולם קיים אז לומדין תורה הנגלית דהיינו קנין או מכירה או שיעבוד אצל ראובן ושמעון וע"ז הזכות העולם קיים ובפרט הת"ח הלומד התורה אבל כשיחריב העולם ולא יהי' מציאות בעולם והיאך יתכן הלימוד על איזה דבר כיון שאין שום מציאות בעולם אבל הענין שאז יהיו לומדין פנימיות התורה וזה הוא ומרחפין ע"פ המים כי התורה נמשלה למים היינו פנימיות התור' הנמשלה למים

בגמרא דב"מ א"ר יוסי אם אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו כו'. ע"כ לשון הגמרא. תוס' בד"ה אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו כ' בתשובת הגאונים בשם רב האי גאון יורד עמו עד לחייו רשאי לשרוף לו שליש תבואתו ותימא גדולה מנין לזה עכ"ל התוס'. ונראה לבאר כוונת הגאונים וההוכחה שלהם דזה מבואר בגמרא דב"ק ד"ט ע"ב אמר ר"ה במצוה עד שליש מאי שליש אלימא שליש ביתו אלא מעתה אי איתרמי לי' תלתא מצותא ליתב לכולא ביתא והא תנן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אלא אמר ר' זירא בהידור מצוה עד שליש במצוה כו' עכ"ל וידוע ממאמרם ז"ל שכל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב נמצא שכיון שרואין שקרא לחבירו רשע ואז הפסיד כל הזכיות שלו בעוה"ב ובשביל תאוות היצר הבוער בו במחלוקת עם חברו אינו משגיח שוב על הזכיות שלו ומפסיד הכל דבא כדי להניח כעסו בכך ק"ו ב"ב של ק"ו בהידור מצוה שהי' לו לפזר כל ממונו בחפצי שמים כי כל הון ועושר אינו כ"א עומדת לו לקרן בעולם הנפסד משא"כ שכר עוה"ב עומדת לו לעולם הנצחיים שהוא כולו קיים וידוע ממאמרם ז"ל כי כל הפוסל במומו פוסל ובודאי מאחר שקורא לחבירו רשע הוא ג"כ אינו צדיק ועוד כי אינו מדרך צדיקים להלבין פני חברו ומאחר שהמבייש ג"כ אינו צדיק בודאי לא הי' מהדר במצות להוסיף שליש ביתו בהידור מצוה ואף שמהק"ו הי' מהראוי ליתן איש את כל הון ביתו באהבת השי"ת לדבר מצוה ק"ו מדבר עבירה שאינו משגיח בביישו את חבירו על כל שכר הנצחיי שמפסיד עי"ז אמנם הוא לא עושה כן בודאי מאחר שאינו צדיק ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו צדיק ולא פיזר אף שליש ביתו ואם אין לו בית רק שדות הי' לו לפזר שליש מן השדה והוא בודאי לא עשה כן כנ"ל ע"כ מהראוי לשרוף שליש שדהו שאינו מוסיף בהידור מצוה כי אז אין שייך קושית הגמ' אלא מעתה כו' ליתיב לכלא ביתי' זה אינו שלא תהא כהנת כפונדקית מאחר שנותן בשביל עבירה כל גמול עוה"ב כ"ש שיתן עכ"פ שליש ביתו בשביל דבר מצוה כי הוא קיים לעולם הנצחיי וא"כ צדק דברי הגאונים לשרוף לו שליש שדהו מדה כנגד מדה על שאינו מוסיף ממונו בחפצי שמים ודו"ק

ספ"ק דקדושין מעש' גדול או תלמוד גדול שמבי' לידי מעש' ופירש"י כיון דמביא לידי מעש' הרי שניהם בידו ולכאורה הא דתלמוד מביא לידי מעש' היינו שיודע הדין כיצד מה לעשות המצו'. ואינו מובן דברי רש"י ז"ל דכ' דבתלמוד שניהם בידו דהא כ"כ דלא עושה מעשה אין בידו אלא התלמוד ואפשר שלא יעשה כלל המעשה ואפשר דרש"י פי' כוונת הגמרא ע"ד המאור שבה מחזירו למוטב וזה תלמוד מביא לידי מעשה שבודאי יהי' צדיק ויקיים וזה שכ'